אסוף את המעשים והמילים

15.06.11

העלייה לארץ, להקת הנעורים עם רמי קלינשטיין, ההארה הרוחנית בלוס אנג'לס, סצינת הרוק התל אביבית והמפגש עם עולם הפיוט: דודו כהן מלווה את ירמי קפלן לקראת אלבום אוסף חדש במסע בין תחנות בזמן

הילדות בארה"ב: ריקודים על השולחנות
"גדלתי בארה"ב, בבית מסורתי עם ערכים יהודיים-ציוניים. יש לי זיכרונות ממחנה הקיץ של הנוער היהודי, שניהל אבי בארה"ב, בערך מגיל ארבע. אבא היה מוביל את הערבים האלה עם גיטרה קלאסית. כשהגיע לשיר "צ'ירי-בים צ'ירי-בם" היה נכנס להילוך גבוה של התלהבות ועולה על השולחנות בחדר-אוכל תוך כדי שירה, למצהלות המחנאים היהודים. הביצוע היה כל כך סוחף עד כדי שבני הנוער היהודים היו נכנסים למעין אקסטזה בשירה, מחיאות כף ורקיעת רגליים.

 


העדפה לרוקר בועט. קפלן
"רק בדיעבד עליתי על זה ששם קיבלתי את ההשראה הראשונה להופעות העתידיות... מי שהיה בהופעות שלי, כולל המוקדמות ביותר, ודאי ראה אותי עולה על שולחנות או על הבר למצהלות הקהל המאבד רסן. רק לפני שנתיים הבנתי שזה חיקוי של אבא".

 

עולה חדש: מוצאי האמריקאי הקל עליי
"עלינו לארץ כשהייתי בן שמונה. התחלנו באולפן בן יהודה, קרוב לנתניה. כעבור שנה נחתנו ברמת אביב. אני חושב שהקליטה שלי היתה מוצלחת מבחינת יחס ה'מקומיים'. מוצאי האמריקאי הקל עליי. אמריקה היתה עדיין מודל הערצה וחיקוי. אימפריה".

 

גיל ההתבגרות: לא התחברתי למוזיקה ישראלית
"בתור מתבגר ששורשיו היו נטועים בביטלס, לא ממש התחברתי למוזיקה הישראלית שרבים משיריה התבססו על הלחנה רוסית או צרפתית. אחרי הבר-מצווה קניתי את מערכת התופים הראשונה שלי. בכתה ח' תופפתי קאוורים של לד זפלין, דיפ פרפל וקרים עם אחי אהרון ועם בחור בשם יאיר שניגן גיטרה מובילה נהדרת. זו היתה המוזיקה ששמענו. תקליטים ישראלים שבכל זאת התגנבו לאזניי היו 'על הדשא אצל אביגדור' של אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב ו'פלסטלינה' של אריק איינשטיין ושלום חנוך.

"בתקופת התיכון את מקום הגיטריסט תפס פסנתרן סופר מוכשר מהשכונה בשם רמי קליינשטיין. יחד הקמנו להקה בשם 'ליקוי חמה'. בשיא הפעילות שלנו זכינו בתחרות הלהקות של עיר הנוער".

 

לוס אנג'לס: להיות מוזיקאי רק באנגלית
"אחרי השרות הצבאי ושנה של לימודי משפטים, טסתי לברזיל ולארה"ב לתקופת פסק זמן. לא חשבתי על מוזיקה בתור עתיד. הגעתי ללוס אנג'לס, שם נקלעתי, לאחר הרפתקאות, תלאות וטלטלות, למצב מוזר בו ישנתי בוואן שהחניתי ברחובות העיר. שם גם התחלתי לכתוב שירים כהמשך להארה רוחנית שעברתי. כשצלצלתי הביתה לספר להורים שאני שוקל מוזיקה כדרך חיים מתוך הארה רוחנית, הם ירדו עליי. 'ג'רמי, אתה לא פרנק סינטרה! תפסיק עם השטויות ותחזור הביתה!', גערה בי אמי. ניתקתי קשר למשך כמה חודשים, מחשש שיצליחו להשפיע עלי להאמין שאני באמת לא צריך לעשות מוסיקה.

 

" הדברים הראשונים שכתבתי היו באנגלית. היה ברור לי שרק באנגלית אוכל להיות מוזיקאי. אחרי אירוע אלים בלוס אנג'לס, שהותיר אותי ללא כסף, חזרתי לארץ עם תספורת חדשה וגיטרה. " "הדברים הראשונים שכתבתי היו באנגלית. היה ברור לי שרק באנגלית אוכל להיות מוזיקאי. אחרי אירוע אלים  בלוס אנג'לס, שהותיר אותי ללא כסף, חזרתי לארץ עם תספורת חדשה וגיטרה. עם אמונתי החדשה, ולמרות חוסר האמונה אצל קרוביי, הצלחתי להוציא שני סינגלים דרך חברת התקליטים הליקון – 'מחפשת' ו'תפוס אותי'. שני השירים האלה, מסתבר, לא הפכו אותי לריטה. 'מחפשת', בגרסתו הראשונה, קיבל השמעות אבל לא עבר את המקום 19 במצעד הפזמונים. מצחיק ש-14 שנים מאוחר יותר אותו השיר בגרסתו השנייה הפך לשיר הפתיחה של תכנית הטלוויזיה של עדי אשכנזי, ודרך כך קיבל חיים חדשים אצל קהל חדש".

 

תערובת אסקוט: כולם ניגנו עם כולם
"אחותי הפגישה אותי עם חמי רודנר, מוסיקאי ובסיסט. החברות בינינו מחזיקה היטב עד כתיבת שורות אלו. שכרתי דירה והתחלתי להרכיב להקות ב'משולש שינקין'. חמי רודנר, אסף אמדורסקי ועוד גיטריסט בשם מירון היו הלהקה הראשונה שלי. כולם ניגנו עם כולם והקימו להקות. כך יצא שבתקופה מסוימת ניגנתי תופים ב'תערובת אסקוט' עם אסף, ג'נגו ויובל ליבליך, ניגנתי במקביל ב'איפה הילד' כגיטריסט או מתופף לחילופין, והופעתי עם חומרים שלי בתור 'ירמי קפלן'. יש לי פוסטר ממועדון הפינגווין של ערב משותף שעשינו – 'איפה הילד', 'תערובת אסקוט' ו'ירמי קפלן' על אותה במה. זה מצחיק, אני וג'נגו ניגנו בכל אחת מההופעות באותו ערב.

 

"חיים שמש, מנהל המחלקה העברית בהד ארצי בזמנו, החליט להחתים את תערובת אסקוט, ואף שידל אותי לטמון באלבום שיר משלי. התכנון שלו היה שאשלב את החומרים שלי ב'אסקוט' ונהיה להקה מרובת סולנים, אבל כבר בשלבי עבודה מוקדמים על האלבום השני הלהקה התפרקה מעודפי אגו של כולם. משם התגלגלתי עם החומרים שלי לפתחן של חברות התקליטים. באן.אם.סי מצאתי בית חם, וב-94' הוצאתי את האלבום הראשון שלי כשאני בן 33. האלבום התקבל מצוין במדיה, אבל לא מכר המוני עותקים עד להופעה בפסטיבל צמח שנה אחרי, שבעקבותיה המכירות גברו והחל דיבור על ההופעות שלי. הן נחשבו ליציאה מיוחדת בסצנה הישראלית. הצלחתי ליצור לעצמי שם ותו תקן ייחודיים ברוק הישראלי, שם שהלך והתרחב עם 'הדפוק הזה' ו'כבר עכשיו' מתכנית הטלוויזיה 'הפוך'".


כבר לא רוקר בועט: רגע קשה בקריירה
"בשנת 97' התחתנתי, ואת האלבום השלישי, 'לרע ולטוב', הוצאתי ב-99', ארבע שנים ארוכות אחרי האלבום השני. הסתבר שבמדיה לא ידעו איך להכיל או לאכול אותי. הם העדיפו אותי כרוקר בועט, ואני החלטתי ללכת נגד הצפוי. זה היה רגע קשה בקריירה.

 

"ארבע שנים נוספות לקח עד שהוצאתי את 'הזמן האבוד' - אלבום שערבב רוק ואלקטרוניקה, וגם קיבל יחס תקשורתי מעולה, כולל השמעות וביקורות נהדרות".

 

אחרי הפרידה: בין אלקטרוניקה לפיוטים
"אחרי האלבום ההוא עברו שבע שנים עד לאלבום האחרון שהוצאתי ב-2010, 'חשק'. שלוש שנים אחרי 'הזמן האבוד' נפרדתי מאשתי ואם שני ילדיי. הסיפור הזה די מקופל בתוך האלבום האחרון, שלשמחתי הרבה מתקבל מעולה הן בתקשורת והן בקהל שמגיע להופעות, למרות הזמן הרב שעבר. אני מופתע כמה כולם כבר מכירים את השירים החדשים ולא רק את להיטי הרדיו 'כמה את צודקת' ו'עוד יהיה לך'.

 

"בימים אלו אני מתכנן אלבום אוסף - אחרי חמישה אלבומים יש מה לאסוף - ובמקביל עובד על האלבום הבא, שישלב שוב בין רוק למוזיקה אלקטרונית. בנוסף היתה לי נגיעה בתחום הפיוטים בשנים האחרונות. השתתפתי בלא מעט ערבי פיוט עם ליאור אלמליח שהיה סולן התזמורת האנדלוסית.

 

"בתור ילד, וגם אחרי שבאנו לארץ בתור יהודים מסורתיים, ביליתי הרבה שעות בבית הכנסת ובהאזנה לפיוטים, בעיקר בבתי כנסת אשכנזיים. גיליתי בדיעבד שהמוזיקליות האשכנזית פחות מרהיבה מהמוזיקליות של הפייטנים המזרחיים עם הסלסולים והמקאמים. זה עולם שלם. מהמקום הזה התחברתי לפיוטים, וגם קלטתי עד כמה הפיוטים המזרחיים מסובכים, מתפתלים. בשביל בחור אמריקאי אשכנזי כמוני, להיכנס ולשיר את השירים האלה זו חוויה מוזיקלית נעימה ביותר. היא מפתחת ומרחיבה את האופקים ואת המנעד הקולי והרוחני. מצד שני, לא אעשה מחר תקליט פיוטים, כי זה יהיה מבחינתי כמו לקפוץ על עגלה נוסעת. אז בינתיים אני רק טועם מזה".

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי