השבוס נוסע מעל הקונפליקטים: קואופרטיב ירושלמי מפעיל קווי אוטובוס בשבת

ביום שישי האחרון בשעה שמונה בערב יצאו שלושה מיניבוסים קטנים משכונת פסגת זאב בירושלים, ועשו את דרכם למרכז העיר. הם נשאו עליהם את השלט "שבוס", והיו יריית הפתיחה ליוזמה ירושלמית מקומית של תחבורה שיתופית בשבת. "שבוס" פועלת כקואופרטיב,  ומשמעות הדבר היא שקווי האוטובוס פתוחים לשימוש חברי האגודה שנרשמו מראש. וכך, תמורת דמי מנוי חודשיים בעלות של חמישים שקלים שמאפשרים אחר כך נסיעה בעשרה שקלים, יוכלו חברי האגודה לנסוע ממקום למקום בעיר כאוות נפשם.

 

הפרויקט, שצמח בתמיכה ובעידוד של חברי סיעת מרצ בירושלים, גייס כ-110 אלף שקלים בתרומות באינטרנט, ובשבת האחרונה יצא לדרך. "זה התחיל ממצוקה של אישה שגרה בנווה יעקב, ולא יכלה לצאת מביתה ולנסוע במשך כל השבת, כיוון שאין לה רכב", מספר מאיר נאור, מיוזמי "שבוס", "החלטנו להקים צוות שיחשוב איך לפתור את הבעיה בצורה מערכתית, ולאחר התייעצות עם עורכי דין וכלכלנים, החלטנו להקים קואופרטיב".

 

הקו הראשון של "שבוס" נוסע מנווה יעקב, דרך פסגת זאב, הגבעה הצרפתית ומרכז העיר. את הקווים, אגב, מפעילים נהגים לא-יהודים ממזרח ירושלים. "רצינו ליצור משהו שישתלב בתוך השבת הירושלמית ולא ישנה אותה", מספר נאור, "המטרה היא לתת מענה לקבוצות של אוכלוסייה שאין להן רכב פרטי – סטודנטים, צעירים, אנשים מבוגרים. בכוונה הלכנו על מודל של קואופרטיב, ולא אוטובוסים שכל אחד יכול לעלות עליהם ולשלם, כדי לא להפוך לתחבורה ציבורית רגילה. אנחנו לא תחבורה ציבורית, אנחנו תחבורה פרטית של אגודה שיתופית". 

 

מענה לצורך בוער. השבוס בפעולה

 

  

"שבוס" היא דוגמה נוספת ליוזמה ירושלמית שצומחת מן השטח, מן התושבים, בצורה שעוקפת את הממסד ומחזירה את הכוח לאזרחי העיר. יוזמה אחרת כזו, "השגחה פרטית", חוללה שינוי בתחום הכשרות בירושלים, וביקשה להנפיק תעודות כשרות אלטרנטיביות למסעדות ולבתי קפה. "אנחנו לא רוצים לשנות את ירושלים", מדגיש מאיר נאור, "לא זו החשיבה. יש מחלוקת בין החברים ב'שבוס' על השאלה כמה אנחנו רוצים שזה יתרחב וכמה לא, אבל יש הסכמה מאוד רחבה על כך שאנחנו רוצים לשמר את האווירה המיוחדת של השבת בירושלים, ולצד זאת, לאפשר למי שרוצה לנסוע – לעשות זאת".

 

שאלה של זהות

 

הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר אמי"ת אורות שאול ומרבני הציונות הדתית, עוסק רבות בסוגיות של דת ומדינה. הוא רואה בשאלת התחבורה הציבורית בשבת לא רק שאלה הלכתית פורמלית, אלא שאלה של זהות. "לו הדיון היה מתנהל רק במסגרת הלכתית, היה פשוט לקבוע שאפשר אפילו, באופן פרדוקסלי, שעדיפה תחבורה ציבורית, כי מתמטית יהיו פחות חילולי שבת", אומר הרב שרלו, "אך בשל העובדה שמדובר בשאלה של זהות, יש לשאלה הציבורית משמעות גדולה. ממילא, לעובדה שנהגים לא-יהודים מפעילים את הקווים יש משמעות במישור ההלכתי הממוקד, אך לא בנושא הזהותי".

 

הרב שרלו התייחס גם לממד הסוציאלי של השבת. הממד הזה, יש לציין, נושא משמעויות כפולות בסוגיה של תחבורה ציבורית בשבת: מצד אחד, העובדה שאין תחבורה ציבורית בשבת מאפשרת רק לאנשים שיש להם רכב לנסוע בשבת, ומותירה את האנשים שאינם בעלי רכבים – על פי רוב, אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך – סגורים בביתם. מצד שני, הפעלת האוטובוסים בשבת גורמת לכך שיהיו נהגים שיצטרכו לעבוד ביום המנוחה שלהם. "צריך לזכור שלשבת יש גם משמעות חברתית עמוקה", מוסיף הרב שרלו, "אני מוכרח להודות שהשאלה החברתית וחוסר הצדק שבעלי הממון דווקא כן יכולים לנסוע בשבת מציקה לי מאוד, אבל ביסודו של דבר, גם מהבחינה החברתית, נכון יותר שלא יעבדו בשבת".

 

הרב אהרן ליבוביץ, חבר מועצת העיר מטעם סיעת ירושלמים, ומי שיזם את פרויקט "השגחה פרטית", רואה את הדברים אחרת. "אני מאמין בשינויים שצומחים מלמטה למעלה", הוא אומר, "במיוחד כשהחברה האזרחית לוקחת אחריות על המציאות שלה, במקום להתבצר בעמדת הקרבן. כשלעצמי, אני תומך באמנת גביזון-מדן, המדברת על מתכונת מצומצמת ומיוחדת של תחבורה ציבורית בשבת. פרויקט כמו 'שבוס' יכול להציע פתרון חלקי לתושבים המעוניינים במודל הייחודי שלה, אבל הוא יותר משמעותי בעיניי כאקטיביזם חברתי, המציף את הצורך ואת הנושא לדיון הציבורי".

 

מה לגבי השאלה הסוציאלית? בסופו של דבר, אנשים יצטרכו לעבוד בשבת כדי להפעיל את "שבוס".

"שבת כיום מנוחה היא ערך סוציאלי, וקביעתה ביום מסוים בשבוע היא אמירה חברתית חשובה ומאחדת. מצד שני, כשאין תחבורה ציבורית ביום המנוחה עבור הציבור שאינו שומר שבת, אזרחים משכבות חלשות מוגבלים ביכולת שלהם למצות את יום המנוחה כפי שהם היו רוצים. הגבלת הניידות הזו היא בעצמה פגיעה סוציאלית. בעיניי, ניתן להגן על הערך של יום שבתון באמצעות תקנות המגדירות את גבולות הגזרה של המעסיק, כשהוא פונה לעובדים שלו בנושא. הזכות לקחת יום חלופי, וכן תגמול ראוי עבור שעות נוספות ביום השבת, יכולים ליצור מאזן ראוי".

 

כאדם דתי, הרב ליבוביץ כואב את חילול השבת הציבורי, אך מכיר בכך שישנם אחרים שמעוניינים בשבת אחרת. "אני אוהב את השבת, וערך שמירת השבת הוא מרכזי עבורי", הוא אומר, "ועם זאת, אני רואה את חבריי שעבורם איסור המלאכה בשבת אינו ערך. אני אוהב גם אותם, ומבין את הרצון שלהם ואת הצורך. ברור לי שירושלים ללא תחבורה ציבורית וללא בתי קפה בשבת תהיה ירושלים עם מעט מאוד חילונים. חשוב לי שכל פניה של החברה הישראלית יהיו מיוצגים בעיר הבירה. ברור לי גם שירושלים ללא חילונים תהיה עיר עם צביון חרדי, שתתנתק מהחברה הכללית. יש כאן נושא ערכי המחייב התמודדות ותעוזה מסוימת, שאינה קלה עבור הנשמה שלי, אבל אני מאמין שהיא נכונה".

 

הילה בניוביץ' הופמן תומכת בתחבורה ציבורית בשבת

 

יוסי סוויד מתנגד לתחבורה ציבורית בשבת

 

 הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

 

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 6