צא וראה

ראשון
"בכל מה שאנו עושים, אנו תמיד מציירים דיוקן עצמי שלנו".
"נואה", ז'אן גיונו

שני
מה שמרתק אותו בעמידה מול המראה (הוא מסוגל לעמוד שעות מול המראה) זו הידיעה המתעתעת שמה שהוא רואה מבעד לזכוכית המלוטשת זה את מה שאחרים רואים כשהם מסתכלים עליו. איזה "אני" אחר, חיצוני-פנימי, שתמיד יהיה זר לו. קרוב כמו שרק הגוף, העור, הפנים יכולים להיות - ורחוק כמו שרק מראה שאותו לעולם לא יראה בעיניו שלו יכול להיות.

שעות הוא מסוגל לעמוד מול המראה.

שלישי
מה את רואה כשאת מסתכלת על עצמך מהצד? האם את יודעת לעשות את זה בכלל? לראות את עצמך מבחוץ? את המכלול כולו, את המובן מאליו, את החן שבו את מסיטה את מבטך כשאת נבוכה?

רביעי
"האדם אינו מה שהוא חושב שהוא.

הוא גם אינו מה שאחרים חושבים שהוא.

האדם הינו מה שהוא חושב שאחרים חושבים שהוא".

מתוך: "סוציולוגיה במעגלי חברה- חברות", צ'רלס הורטון קולי

חמישי

"יצר לב האדם רע מנעוריו", אומר אלוהים, אבל זוכר את האדם לפני שננער; האדם שהיה שם עוד בטרם ניעורו בו התאווה, הפחד, הכאב. אדם מן האדמה. כמו שהוא. רק אחר כך, הוא יודע, נערמו כל התכונות השפלות והנאצלות, המרהיבות והאפלות. אלוהים זוכר, וסולח.

שישי
מראש צוק במדבר מתבונן נביא זר במחנה בני ישראל. הם אינם יודעים שהוא שם, לעולם לא ידעו, ועם זאת סיפורם לא יהיה שלם בלעדיו. בשעה שמשה ואהרן שקועים עד צוואר במשא העם, והעם עצמו מיטלטל בין תקווה לייאוש, בלעם הוא המתבונן מהחוץ. הוא הרואה את התמונה הגדולה: עם של עבדים שהביס אימפריה, תרבות מוסרית איתנה צומחת מחולות הפרא של המדבר, "הן עם כארי יקום וכלביא יתנשא". בלעם לא קורא עיתונים. הוא מתבונן.

שביעי
לא צריך הרבה כדי לפספס את זה, מספיק רק להקשיב למבזקי החירום שהחיים משגרים אליך. אבל עזוב את זה לרגע, תסתכל על עצמך. שלח חללית סיור קטנה החוצה מספינת האם, שתעשה קצת סיבובים ותדווח. תן לעצמך לראות הכל - את התכונות הטובות, את הכישרונות, את הבריאות, את האהובים, את ההצלחות הקטנות והגדולות, את מי שאתה. כולך.

מפטיר
מישהו מסתכל עליך עכשיו ואוהב את מה שהוא רואה. תאמין לו.


אלי ויסברט
לתגובות: editor@bac.org.il

לקריאת מדור "עליות" פרשת חוקת
לקריאת מדור "עליות" פרשת קורח

Model.Data.ShopItem : 0 6