שאנטי בלי אנטי

בשנת 2007 חתמו הרב הראשי לישראל, יונה מצגר, רבנים נוספים ומורי דת הינדים (סוואמים) בהודו על מסמך שיתוף פעולה. ביסוד המסמך עומדת הכרה הדדית ב"ערכים המשותפים של שתיים מהדתות העתיקות בעולם, המאמינות שתיהן בכוח עליון שהוא המקור האמיתי למציאות ולבריאה, ומוקיעות כל צורה של אלימות פוליטית". באותה פסגה הוחלט להקים ועדה קבועה ליחסי הינדים-יהודים. 

המשכו של הדיאלוג נערך לפני כחודשיים בכנס בדלהי, שנמשך שלושה ימים. בכנס השתתפו, בין היתר, הרב  דוד רוזן, לשעבר רבה הראשי של אירלנד וכיום ראש המחלקה ליחסים בין הדתות של AJC'S (הוועד היהודי האמריקאי),באווה ג'אין, מזכ"ל "פסגת המילניום לשלום עולמי של המנהיגים הדתיים והרוחניים" ו"המועצה העולמית למנהיגים דתיים" שליד האו"ם, אבי, הרב פרופ' דניאל שפרבר, נשיא המכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר אילן, שטייל רבות בהודו בצעירותו והיה שליח בית הדין הרבני באנגליה בהודו, מנכ"ל הרבנות הראשית, עודד וינר, וסוואמי דינאנדה סרסוואטי, אחת האוטוריטות הדתיות ההינדיות החשובות בהודו.

אחדות האל
נציגי הדתות הציגו בכנס את עיקרי הדת שלהם ותיארו את מחזור השנה, הפולחן והחגים. רוב המושבים עסקו בתיאולוגיה, אבל בחלקם עלו גם נושאים פוליטיים - בישיבה הראשונה של הכנס, למשל, השתתפו גם מוסלמים הודים, והמולא וואהידודין ראבן - אחד האימאמים החשובים בהודו - טען בה שדיאלוג עם העולם המוסלמי יהיה אפשרי רק לאחר שהמדינות המוסלמיות יתפרקו מנשקן. מושב נוסף עסק באקולוגיה ובאיכות הסביבה.

בכנס נדונו היחס בין היהדות וההינדואיזם וחוסר האיזון ביניהם - בעוד שהחכמים ההינדים אמונים על עולם של סתירות והפכים ונקודת המוצא שלהם ביחס לדתות אחרות אינה שיפוטית בדרך כלל, השיח היהודי המקובל בוחן דתות אחרות בעיניים שיפוטיות ובעיקר דרך הלכות עבודה זרה. מתברר שהיהדות משווה בין הדתות האליליות שרווחו בעבר במזרח התיכון ובאירופה לדתות המזרח ורואה גם בהן עבודת אלילים, אך הסוואמים הסבירו בכנס כי ההינדואיזם מבוסס על אמונה באל אחד שאין לו דמות; למעשה, כל רבבות האלים בדת ההינדית הם ייצוגים, התגלמויות או פנים שונות של בְּרַהְמָה, הבורא, שהוא מקור הכול. הבנה זו, טען הרב פרופ' שפרבר, מאפשרת שינוי של ממש ביחס של העולם היהודי להינדואיזם, ויש לה גם השלכות הלכתיות משמעותיות, למשל, בסוגיית הכניסה למקדש הינדי.

התפיסה המשותפת לדתות, ולפיה האל ממלא או מכיל הכול. תפיסה זאת הובילה לגישות מעשיות שונות ואף הפוכות בתרבויות השונות - כך, בעוד העולם היהודי הרבני נמנע מייצוגים פיגורטיביים של האל בגלל שהאלוהי נתפס כלא ניתן או כלא ראוי לייצוג, העולם ההינדי דווקא מבכר דימויים פלסטיים, ומקדשיו רוויים בפסלים משום שהכל הוא דימוי של האל וכוחותיו כוללים הכל. בכנס הזכירו הרבנים שתפיסות יהודיות מרכזיות לא ראו בייצוג ובקונקרטיזציה של האל ביטוי לאלילות וכפירה, ובדיון עלו הקבלות רבות בין החשיבה של עולם הקבלה היהודי להינדואיזם - למשל, הרעיון של האלוהות כמכילה כל: "איהו סובב כל עלמין, איהו ממלא כל עלמין" (הוא סובב את כל העולמות והוא ממלאאת כל העולמות; ספר הזוהר, ח"ג, דף רכ"ה, ע"א). תפיסה פנתיאיסטית זו משותפת לשני התפיסות.

עוד נקודה שעלתה בכנס היא ההבדלים בין החשיבה המערבית למזרחית, המאפשרת לדבר והיפוכו לדור בכפיפה אחת. כך, למשל, כשהוזכר הפרדוקס הרציונליסטי הידוע "האם האל יכול לברוא משהו שהוא לא יכול להרים", התפלא הסוואמי דינאנדה סרסוואטי על עצם השאלה. לדידו, אין כאן פרדוקס כלל. "אבל למה האל בכלל צריך להרים משהו?", הוא אמר בפשטות. "ה'משהו' הזה הוא האל עצמו!".

בתחילת כל מושב נשא אחד הסוואמים תפילה שהסתימה במנטרה "אום שאנטי שאנטי", ובמושב הפותח שר הרב רוזן פרק מתהלים, הנחתם במילים "לולא האמתי לראות בטוב ה' בארץ החיים". התחושה הייתה שבעוד שלהינדים יש מנטרה מסורתית מתאימה לאירוע, הרבנים היו צריכים "להמציא" טקס, והיתה בכך מעין הצגה לנוכחים יותר מאשר אירוע אותנטי.

הרב מצגר, סוואמי דינאנדה סרסוואטי ובאווה ג'אין, 2007

לאורך הכנס עמדה בחלל שאלה פרוזאית -  מדוע לא השתתפו הרבנים הראשיים עצמם באירוע? התשובה מעט מביכה, אבל האמת צריכה להיאמר - לדעתי הרבנים הראשיים שלנו אינם מסוגלים לקיים דיאלוג בין-דתי מעמיק ורציני בשל חסך בהשכלה תיאולוגית מורכבת ומעמיקה, חוסר השכלה כללית ואי ידיעת השפה האנגלית ברמה ראויה.

תודה לאבי, לאמי, לאסתר דרנגר ולצחי מזומן על עזרתם בהכנת הכתבה.