הקרע שבנפש

                                                                                            הרב קוק (מתוך: ויקפדיה)

שלושה גיבורים רוחניים של מפנה המאות פועלים במרכזים היהודיים המשמעותיים ביותר שבהם מתגבשת התרבות היהודית המודרנית, ומעצבים אותה בכתביהם: הרב אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935), שנולד באימפריה הרוסית, ונע בין יפו, גרמניה, שוויץ, לונדון וירושלים – שבה ייסד את הרבנות הראשית, ונחשב להוגה דתי חדשני שמשפיע על המציאות היהודית הישראלית עד היום; חיים נחמן ביאליק (1934-1873) עבר מז'יטומיר לוולוז'ין, משם לאודסה ומאודסה הגיע לתל אביב, ונחשב למשורר הלאומי ולאחד מיוצרי ההתחדשות העברית החשובים ביותר; והלל צייטלין (1942-1872) שנולד באימפריה הרוסית, עבר לוורשה ונרצח ככל הנראה בטרבלינקה – מספרים שראו אותו עולה אל קרון הרכבת כאשר הוא עטור בתפילין, עטוף בטלית ונושא את ספר הזוהר בזרועו. צייטלין הוא מניח היסודות לתפיסות הניאו חסידיות שהשפיעו בהמשך ועד היום על העולם היהודי כולו.

את שלושת היוצרים האלה, שהכירו זה את זה ואולי אף שינו זה לזה את החיים, מאחד ד"ר שרגא בר און תחת כינוי אחד: "מבקשי אלוהים".

"מה שמעניין אותי, יותר מאשר האנשים עצמם, הוא העיסוק בתפיסת אמונה מסוימת; תפיסת האמונה של מבקשי האלוהים", אומר בר און. "הרב קוק, הלל צייטלין וחיים נחמן ביאליק הם המדריכים שלנו לתפיסה הזאת. אלו דמויות שונות מאוד זו מזו כי תפיסת האמונה שמעמידה במרכזה את בקשת האלוהים, ושצייטלין הוא כנראה המנסח הגדול והמובהק שלה, היא תפיסת אמונה שחוצה זהויות. גם אנשים שיש להם תפיסות אמונה נוספות ברגעים שונים של החיים יכולים להיות שותפים מעניינים מאוד גם למבעי החיפוש והבקשה אחר אלוהים.

יש שני סוגים מרכזיים של בקשת אלוהים: בקשת אלוהים מוסרית ובקשת אלוהים הווייתית. בקשת האלוהים המוסרית שואלת את השאלה: 'איפה אלוהים נמצא עכשיו, כשכל כך רע לנו?'. בקשת האלוהים ההווייתית, האונטולוגית, שואלת: 'האם אלוהים בכלל נמצא? איך זה שאלוהים נמצא אצלי בלב, אבל אני לא מוצא עדויות לכך שהוא ממש נמצא בעולם?'".

בקשת האלוהים הזאת היא בקשה דווקא של אלוהים היהודי או הדתי, או שהיא משהו מופשט ורחב יותר?

"אלוהים הוא סוג של מסמן שהמסומנים שלו יכולים להיות מגוונים מאוד ומשתנים מאוד. אני חושב שכשאני מדבר על בקשת אלוהים כמצב אמונה, כתפיסת אמונה שחוצה זהויות, היא לא פונה רק לאלוהים של הדת. כך למשל, חיים נחמן ביאליק הוא בעיניי המנסח המרכזי ביותר של בקשת האלוהים של אדם שבוודאי אינו מאמין באופן הדתי המקובל, על פי ההגדרות הסוציולוגיות הרגילות. אני חושב שבקשת האלוהים שלו מאירה באור אחר את שני הגיבורים האחרים, שגם האלוהים שלהם אינו בדיוק האלוהים השבלוני המסורתי. יותר מזה, בקשת האלוהים אינה נוגעת רק לאלוהים היהודי; היא נוגעת לתפיסות שונות של האלוהות עצמה. ולכן התשובה לשאלה שלך היא בסוף: לא. זה לא האלוהים הדתי ולא האלוהים היהודי דווקא; האלוהים או האלוהות הם כל תוכן שאנשים שונים ירצו להכניס לתוכם".

היית מגדיר את "מבקשי האלוהים" כזרם מחשבתי, כזרם דתי? אתה מנסה לנסח זרם כזה?

"יכול להיות שאני מנסה לנסח זרם כזה, כי אני מדבר במידה מסוימת גם מתוך נפשי שלי. אבל לא מדובר בזרם, אלא בתופעה. זה לא זרם דתי כמו הזרם האורתודוקסי, הקונסרבטיבי או הרפורמי. זאת גם לא תנועה דתית. זוהי תופעה דתית שבולטת בכל הדתות השונות, אם כי היא לפעמים מוכחשת. לעיתים מנהיגי דת שונים, ובפרט אנשי דת יהודיים, מהססים לתת לה ביטוי, להגדיר אותה או להעמיד אותה במרכז החוויה הדתית".

אתה רואה את הדמויות האלה כאנשים שהושפעו ממשברים או שצמחו מתוכם?

"חד-משמעית. זו אחת הסיבות שבחרתי לעסוק בהם דווקא בזמן הזה. למעשה, האנשים האלה חווים את המשברים המעצבים ביותר של עם ישראל, ובמידה מסוימת של האנושות בכלל,  ומגיבים אליה באופנים שונים ויצירתיים מאוד. הם חווים את פוגרום קישינב ואת מלחמת העולם הראשונה. הלל צייטלין חווה ממש גם את עליית הנאצים לשלטון, את ההשתלטות שלהם ואת חורבן החיים היהודיים. מהבחינה הזאת, הם כולם דוגמאות חיות לתנועות הנפש אל מול משברים עמוקים מאוד: כולם הגיבו למשברים באופן קשה ועמוק, אבל במידה רבה גם באופן אופטימי ובונה שיכול להעניק לנו פרספקטיבות לדרכים רוחניות להתמודד עם משבר.

"אני חושב שמדובר פה בשלושה ענקי רוח, שלושה אינטלקטואלים גדולים במיוחד, שידעו לנסח תגובות שלפחות מהדהדות חזק מאוד בתיבת התהודה שלי, ואני מקווה מאוד שיהדהדו כך אצל כל מי שיפגוש בהם ובמורשת התרבותית שהם הותירו והעניקו לנו".

אתה מרגיש שהתנועה של חיפוש אחר אלוהים חיה וקיימת יותר מבעבר? האם היא חזקה היום?

"אני מרגיש שבקשת האלוהים חזקה מאוד היום; שיש לה סוג של רנסנס אחרי שנים שבהם היינו עסוקים בפיתוח של מחשבות אמוניות שחלקן, באגפים מסוימים של התרבות היהודית, היו תפיסות של 'סימן קריאה'. אנחנו יוצאים מתקופה שבה היו נפוצים דימויים שטחיים של אלוהים ושבה גם כשהיו קצת יותר מורכבים, הם נותרו מוחלטים מאוד. אנחנו חוזרים אחרי שנים של נסיגה והפניית עורף אל הקול שהלל צייטלין עסק בו, הקול שהולך ומנסר בעולם במשך כל הזמן ושואל 'אייכה' ושמורה 'לך לך' - מורה לאדם לצאת וללכת לחפש. היום גם ביצירה התרבותית, יוצרים דתיים וחילונים חוזרים לשיר ולפנות לאלוהים, לחפש אותו בבארות המסורתיים, אבל הם באים מתוך חיפוש מורכב וקרוע. הם באים מתוך הקרע הזה שבנפש שבין ודאות, רצון וכיסופים לאלוהים ובין מודעות נוקבת מאוד להעדר שלו, למצב שבו העולם לכאורה מופקר לאירועים כואבים מאוד ונטולי אלוהים. זה האפיון המרכזי של בקשת האלוהים. זהו המאפיין הדומיננטי שמגדיר את מצב האמונה של בקשת האלוהים – הפער הזה הוא זה שיוצר את הבקשה".