"ההגירה ממשיכה לטלטל את החיים"

                                                                                        אברהם  (אפרים ליליין, ויקיפדיה)

"להגירה יש השלכות נפשיות עצומות: אובדן של עולם שנשאר מאחור, ולעיתים התנתקות מהמשפחה", אומרת חוקרת הספרות פרופ' אילנה פרדס, שתנחה את הסדרה ״סיפורי הגירה במקרא״ במסגרת "סדר בוקר".

"בסיפור ההגירה של אברהם, למשל", אומרת פרדס, "אנחנו לא מקבלים פירוט של מה עובר עליו כשהוא נפרד מבית אביו, אבל אפילו במקרה שלו, ההדרגה שבתיאור העזיבה – מארצך וממולדתך ומבית אביך – מדגיש שהפריט האחרון ברשימה הוא הקשה ביותר. הגירה היא אובדן של קשרים, של יחסים, של בית. אלה הדברים הקשים יותר. הדברים החיוביים שנותנת ההגירה הם תנופת הגילוי של עולם חדש ובנייתו של עולם חדש - כל הדברים שמאפשר המפגש עם תרבות אחרת. לכל הדברים האלה יש כמובן השלכות גם על הנפש. אני חושבת שהמקרא עוסק בכל המרכיבים האלה של החוויה דרך סיפורים של אנשים. הטקסט המקראי הוא מאוד לקוני וחסכני – אנחנו מקבלים מעט מאוד פרטים – אבל דרך החלונות שפתוחים לפנינו נשפך אור על המורכבות של חוויית ההגירה".

איך את מסבירה את העיסוק הנרחב של התנ"ך בנושא ההגירה? למה לדעתך הכותבים של הטקסט המקראי כתבו שוב ושוב על הנושא הזה?

"ההגירה היא באמת נושא מרכזי מאוד בטקסט המקראי. אני משערת שזה עניין של המציאות. כלומר, אנחנו נוהגים לחשוב על זמננו כעל עידן של הגירה - מיליוני מהגרים, מיליוני פליטים - אבל בעצם ההגירה הייתה חלק מהחוויה האנושית גם בעולם העתיק, וככזו, המחברים של המקרא עסקו בה. מעבר לזה, בהקשר הזה אני חושבת גם על הטענה של אריך אוארבך במסה היפה שלו ״צלקתו של אודיסאוס״ (שמשווה בין סיפור עקדת יצחק לסיפור הצלקת של אודיסאוס) כי אי-אפשר לקבע את האל המונותאיסטי במקום מסוים או בצורה מסוימת. האל המונותאיסטי הוא אל נומאדי; הוא נע ונד; הוא אינו מקובע במקום מסוים. כלומר, ייתכן שהטקסט המקראי אומר לנו שיש ערך לעצם התנועה, בצד הדחף להתיישב ולהקים בית, שגם הוא נמצא בטקסט. אין זה מקרה שהתורה ניתנת במדבר, במהלך הנדודים, ולא בירושלים עיר הקודש.

במקרא אנחנו מקבלים מגוון גדול מאוד של סיפורים על הגירה. אחד הדברים שמעניינים אותי, כמי שבאה מספרות, זה לראות איך ההגירה משפיעה על חייהם של מהגרים או מהגרות. המקרא מבחינתי הוא קודם כול פנינה ספרותית שאין דומה לה, והוא מציע לא רק תיעוד אבסטקרטי של אנשים שמהגרים ממקום למקום, אלא התבוננות בהיבטים השונים של החוויה".

האם יש כמה מודלים של הגירה? במה שונה ההגירה של אברהם מהגירות אחרות? ובכלל, מה הופך הגירה למוצלחת או לקשה מנשוא?

"הסיפור של אברהם הוא סיפור זוהר. ההגירה נעשית בעקבות צו אלוהי: "לך לך". יש כאן באופן מובהק התחלה חדשה, מסע מרומם לב, התפתחות והקמת דת חדשה. ההגירה אצל אברהם היא בעצם הסמן הגיאוגרפי של מהפכה רוחנית שהוא מחולל כשהוא עוזב את ארצו ואת מולדתו ואת בית אביו. זאת הגירה זוהרת, שהחיוב שלה הוא מה שבולט. אבל יש כמובן גם הגירות אחרות, אפילו באותו פרק של "לך לך". מייד אחרי המסע הזה אל ארץ כנען, אברהם ושרה נאלצים לרדת למצרים כיוון שיש רעב. הרבה מההגירות במקרא מתחוללות מסיבות קיומיות, מסיבות כלכליות. כבר אצל אברהם, ובהמשך גם אצל כל בית יעקב, שהרי כולם בסופו של דבר יורדים למצרים. כלומר, הסיפור של אברהם ושרה מטרים את מה שקורה לעם כולו או לבית יעקב. אלו דברים שמוכרים לנו מסיטואציות של הגירה בימינו: רעב או מצוקה כלכלית הם גורמים מאוד מרכזיים בהגירה. במקרים כאלה, אנחנו מדברים על סיפורים קודרים יותר של הגירה; של אנשים שנאלצים לעזוב את ביתם לא מטעם איזה צו אלוהי או התחלה חדשה של משהו.

עם זאת, גם בסיפורי הגירה שיש בהם מצוקה יכולה להיות גם התחלה חדשה. גם ההגירות הקודרות יותר, כמו זו של יוסף למצרים, שהייתה הגירה כפויה, נהפכה להגירה חיובית. הוא הצליח לצאת מהבור ולבנות את עתידו במצרים. בכל הגירה יש גם מפגש פורה עם תרבות אחרת".

המילה הגירה היא מילה ניטרלית מאוד. אין לה קונוטציות חיוביות או שליליות, כמו לרילוקיישן ולפליטות.

"זאת מילה שיש לה משמעויות שונות, ואני משתמשת בה בדיוק מהסיבה הזו – להצביע על המגוון שהטקסט המקראי מציע. יש לנו כל סוגי ההגירה בטקסט המקראי. החל מהגר שמגורשת, עבור ביוסף שנמכר וכלה, בהגירות מרצון, כמו זו של אברהם או של רות. יש באמת התבוננות מאוד מעמיקה ומלאת דקויות בטקסט המקראי בהקשר של הגירה."

האם יש הבדלים מגדריים בהקשר של ההגירה?

"הטקסט המקראי עוסק בראש ובראשונה בסיפורים של הגברים, של הדמויות של הגיבורים, מאברהם ועד משה, או של העם כולו, כמו ביציאת מצרים. אבל בכל זאת, יש לנו גם את סיפור ההגירה של רות. הסיפור הזה, שעסקתי בו בהרחבה, הוא אחד מהסיפורים שמעניינים אותי במיוחד. כאן, לא זו בלבד שיש אישה במרכזו, אלא שהיא גם מואבייה. וזה עוד דבר שצריך לציין לגבי סיפורי ההגירה: הם בראש ובראשונה עוסקים בהגירות של אנשים שמשויכים לתרבות העברית. לכן, הסיפור של רות הוא סיפור חריג ומיוחד מאוד, שיש בו שתי דמויות מובילות שהן נשים: רות ונעמי.

גם רות וגם יוסף מתחילים מנקודות שפל. הסיפור של יוסף הוא סיפור של הגירה מוצלחת מאוד, מסוג סיפורי ההגירה שאנחנו מכירים גם בהקשרים מודרניים, על מי שהתחילו למטה ופילסו את דרכם לצמרת. ואולם, אלה בעיקר סיפורים שעוסקים באפשרויות של המהגר; לא של המהגרת. רות באמת מפלסת את דרכה במסגרת הדברים שאישה יכולה לעשות בעולם שמנוהל בידי גברים, מהתעקשותה ללקט בשדות ועד המפגש היזום שלה עם בועז. אנחנו רואים אצל רות איזה סוג של עמידות ויכולת להתמודד עם התנאים הקשים של רעב, של אובדן ושל סיעוד חמותה, אבל כשנשים אינן חלק משוק העבודה, האפשרויות שלהן מוגבלות. ההצלחה של רות תלויה ביכולת שלה להינשא לבועז, כלומר, ההצלחה של נשים היא דרך נישואים, אבל בתוך זה יש לה בוודאי סוכנות, והיא מצליחה לפלס את דרכה בתרבות האחרת שהיא מבקשת להיקלט בה. בתוך המסגרת המגדרית של מה שמתאפשר לה, מה שהיא עושה הוא אדיר. לרות יש הרבה יוזמה ומעוף, אבל התנאים הם כמובן שונים".

המקרא עוסק בהגירה בעיקר מנקודת המבט של המהגרים. מה הוא אומר על מי שמקבלים את המהגרים? מה מרוויחה החברה מכניסתם? האם הם רצויים?  

"הסיפור של רות הוא סיפור של מהגרת שמצטרפת, אבל הוא באמת היוצא מן הכלל. המוקד הוא בדרך כלל על הגירות של דמויות המפתח של העם, ואחר כך של העם כולו. אבל אם נפנה למשל לחוקים שעוסקים בגרים, נראה שיש שם עיסוק מעניין בנושא. צריך להכיר בזה שיש במקרא אמביוולנטיות ועמדות שונות לגבי ההגירה - מהעמדות שפוסלות מכול וכול נישואי תערובת והכנסת נשים זרות לתוך המערכת, מתוך מחשבה שזה הורס את המרקם התרבותי ומאיים על השלמות החברתית, ועד התפיסה שדווקא האחר יכול לתרום, כפי שמשקף החוק הנפלא שמחייב התייחסות טובה לגר משום שגם העם עצמו היה במצב של מיעוט במצרים: "כי גר היית". כמו בימינו, תמצאי עמדות שונות לגבי היחס לזרים ולמידת תרומתם לחברה או הפגיעה בה".

בסדרת ההרצאות שלך תעסקי גם בקשר של הפסיכואנליטיקאית ז'וליה קריסטבה להגירה ולהשלכותיה. את יכולה להרחיב על כך?

"אני חושבת שאחד הדברים היפים בכתבים של קריסטבה בהקשר של הגירה הוא שהיא קודם כול עוסקת בהגירה ליטרלית. חשוב להבין שיש כאן חוויה אנושית מטלטלת עולמות שמתרחשת במציאות. עם זאת, קריסטבה מציעה לנו לראות גם את המובנים שבהם אנחנו זרים גם בביתנו. זרות היא גם חוויה נפשית שיכולה ללוות אותנו גם כשאיננו מהגרים באופן ליטרלי; משום שאנחנו מיעוט מסוג כלשהו, או משום שהחותם של ההגירות של הדורות לפנינו מחלחל באיזשהו אופן לתוך חיינו. אני חושבת שגם הטקסט המקראי מציע לנו קריאה כזו: במובנים מסוימים, יוסף הוא זר בביתו, בית יעקב, עוד לפני שהוא נהפך לזר בבית פוטיפר. אני חושבת שלטקסט המקראי יש את העומק הפסיכולוגי שבוחן מהן ההשלכות הנפשיות של הגירה ליטרלית ומתאר גם את מה שקורה במצבים שבהם לא מדובר בהגירה ליטרלית, אלא באיזה סוג של זרות".

פרופ' אילנה פרדס (MiriAviza)

 האם בעינייך הנושא של הגירה רלוונטי לכולנו, גם למי שאינן מהגרות?

"לגמרי. ההגירה נמצאת סביבנו. זאת סוגיה פוליטית מאוד ומרכזית מאוד בכל כך הרבה הקשרים בימינו: כאן, בארצות הברית, בגרמניה – ההגירה היא חלק מהעולם שלנו. אנחנו בהכרח עוסקות בסוגיות של של מהגרים, של פליטים. גם אם אנחנו עצמנו איננו מהגרים, אז אנחנו ילדים של מהגרים או מהגרות או נכדים שלהם. במובנים האלה, ההגירה ממשיכה לטלטל את החיים של הדורות שבאים גם לאחר מכן, הגם שבצורה מופשטת יותר".