באים בטוב: הופעות והחלטות טובות לזכרה של נועה רינת ברנס

בשנה שעברה התקיימה ההופעה "ערב של שירים והחלטות טובות" בתפילה להחלמתה של נועה רינת ברנס, שכעת כבר איננה איתנו. איתן בקרמן היה בהופעה השנייה, ובין הגרלת הטיסה לחצרו של הרבי לפינאלה שנתן שולי רנד, הוא גם הצליח להבין את סוד ההצלחה של חב"ד

נשים בפיאות ונשים בשביס ובחורות בחצאיות שמתחת לברך וכאלה שמעל הברך ונשים בשמלה עם כתפיות, או בלי כתפיות, ואחדות בג'ינס ואחת כולה אדומה. גברים שלראשם מגבעת שחורה או כיפה שחורה או לבנה או צבעונית, או בלעדיה, עם זקנים ארוכים או זיפים מקוצצים, לרוב הציציות מציצות וגברים בג'ינס ובטריקו ונגנים עם קוקו עד אמצע הגב. על כל אלה מנצחים אנשי חב"ד מסורים, שעונים לשמות כמו עידו וגילי ויובל. כרזת האירוע

חב"ד חוגגת, בעיר החטאים, באולם הגדול של בית החייל, את "חג הגאולה" - שנה שנייה של "ערב שירים והחלטות טובות" לזכרה המבורך של נועה רינת ברנס, מייסדת פנימיוּת, מדרשה ופנימייה לכ-40 בנות חרדיות או מתחרדות או מתחב"דות ברמת אביב. פנימיות, יחד עם מלמעלה ממש, הבית השינקינאי של חב"ד, במעלה רחוב קינג ג'ורג בתל אביב, מארגנים את הערב. מסייעים הם ליובל ברנס, אבי חמשת ילדיה של נועה רינת, שההופעה בשנה שעברה התקיימה בתפילה להחלמתה, וכעת כבר איננה איתנו. לא איתנו בגופה, אך ודאי בנשמתה.

כניסה נפרדת לנשים, כניסה נפרדת לגברים. במבואה אין הפרדה, גם לא בבית הקפה הפנימי, 12 שקל לבקבוקון של מיץ, בלי הבדלי מגדר או אמונה. באולם פנימה, מלמעלה למטה, נמתח בין הכיסאות שובל לבן שמסמן את תחום ההפרדה הבין-מינית, אבל הקהל לא לגמרי מקפיד. גם לא המארגנים. זוגות נשואים יושבים יחדיו, לא רק משני צדי הגבול הלבן; פה ושם איים נשיים בעזרת הגברים. האולם מפוצץ וקשה להתארגן, וגמישות היא חלק מהמהות של חב"ד. גם מסוד ההצלחה שלה. לא בודקים בציציות. נקבל אותך כמו שאתה.

גילי שושן ("פלורנטין"), במראה החרדי, מנחה את הערב באווירת אורי זוהר. קופץ, מתרוצץ, מתלוצץ, משלב עברית עממית עם דברי חוכמה, בינה ודעת. ההשוואה לזוהר לא מאוד מחמיאה לו. מאה "יאללה יאללה" ומאה "מיוחד" ו"מדהים" זה לא מספיק לעורר את הקהל. גם ההצהרה הנמרצת כי "ערב כזה יכול להתקיים רק בישראל, חפשו בגוגל עד מחר", מותירה שאלות פתוחות. מה זה "כזה", למשל.

אבל איזו רשימה של זמרים: מאיר בנאי וקובי אפללו וארז לב ארי ורועי אדרי ועדי רן ואריק סיני, ולפינאלה, שולי רנד - רובם עם נגני הליווי רועי לביא והחבר'ה הטובים, והנה גם יצפאן מרים את הקהל בבדיחות על מרוקאים ("למה, אני בלגי?"), ובתווך כמה סרטונים קומיים מתוצרת מקומית וגם אמנים נודעים פחות, והמארח יובל ברנס משעשע את הקהל בסיפור על אשתו המנוחה, ואשרינו שזכינו הערב גם לסיים קריאת מסכת (סוטה) בפני קהל גדול שכזה - והאירוע שנפתח לקראת שמונה נמשך ומתגלגל עד הרבה אחרי חצות, והמוזיקאים המצוינים, מתודלקים בוודקה ובעראק כמנהג החסידות, מספקים תמורה מלאה בעבור הכרטיס (60 שקל במכירה מוקדמת, 80 בקופה), שגם ככה עניינה המרכזי הוא תרומה לבתי חב"ד בתל אביב.

כל זמר עולה לצמד שירים או שלושה או ארבעה, לפעמים גם כמה מילים או בדיחה, ושרשרת האיכות נדמית כלא נגמרת. שולי רנד הוא המנה אחרונה. הוא מתלונן שכבר מחקו אותו עם השתייה ומרביץ עוד כוסית על הבמה, והוא בכלל חסיד מבית ברסלב, מה שמאפשר כמה עקיצות מחויכות ("ועכשיו לדבר האמיתי, שיר של רבנו", "בשנה הבאה כולכם תרקדו איתי על רגל אחת באומן"). אמנם, לכל אחד מהגברים שהופיעו לפניו איכויות מקצועיות נהדרות, והעדפה היא עניין של טעם פרטי, אבל אין חולק כי לרנד, השחקן המהולל, בגלימה השחורה הארוכה שלו, המגבעת השחורה על ראשו והזקן הלבן המשתלשל, נוכחות בימתית מהפנטת, שאין כמותה כדי לסיים ברוח גדולה את ההתוועדות.  " ההחלטות הטובות המשוקפות על גבי המסך אינן נבדלו מהותית זו מזו. לקרוא לפחות פרק תהילים אחד אחרי שחרית, ללמוד כל יום מהלכות לשון הרע, להיות יותר נחמדה לאחותי הקטנה, לא להציק לאחותי הגדולה, לוותר בעניינים כספיים לאשתי המתוקה, להגיד מודה אני כל בוקר ועוד כהנה מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, עד שיוסף לוי הולם בקהל, כשהעכבר מקליק על המספר שלו ועל המסך מופיע "החלטתי להתחתן". ההתרגשות רבה "

הגרלה ראשונה

המועד המצוין הלילה, מעט לפני התאריך הרשמי (י"ב תמוז), כך מספר לי יובל זעירא, שמריץ את בית מלמעלה ממש בתל אביב, מציין את יום השחרור של האדמו"ר השישי, רבי יוסף יצחק שניאורסון, הוא הרבי מלובביץ', מבית האסורים שאליו שלחו אותו הקומוניסטים הרוסים. אין ולו אחד מאדמו"רי חב"ד, זעירא מציין, שלא ישב בכלא. ובהם הראשון והמייסד, רבי שניאור זלמן מלאדי, "בעל התניא", מחולל המהפכה הגדולה ביהדות: האמונה ביכולתו של יהודי להשפיע - חשוב לשים לב לשורש ש.פ.ע - על העולם כולו, ההוויה כולה, באמצעות הניצוץ האלוקי המצוי בכל אחד. עד המהפכה, התפקיד היה שמור לאלוקים בלבד. מכאן זעמם של "המתנגדים" לחב"ד ועולם החסידות בכלל; מכאן גם סוד ההצלחה של חב"ד. כל אחד יכול לשנות את מציאות חייו.

על מסך גדול מאחורי הבמה, שמחובר ככל הנראה למחשב אישי כלשהו, מופיעות מדי פעם מילות השיר המבוצע. לא תמיד בהתאמה מלאה למקום שבו נמצא הזמר. משלב מסוים של הערב, העמוד האינטרנטי מתחלף ברשימה של אסמסים שכתבו משתתפי המשחק הגדול של הערב, הפתוח לקהל כולו, ובו מוזמן כל אדם לסמס "החלטה טובה" שבחר לו, ובין כולם יוגרל הפרס הגדול: טיסה לניו יורק אל הרבי. האדמו"ר האחרון, מלובביץ', המשיח, שרבים חושבים בטעות כי מת הוא, לפני 20 שנה כבר, אך מובן, בפרשנות כזו או אחרת, לנצח ייכון.

ההחלטות הטובות המשוקפות על גבי המסך אינן נבדלו מהותית זו מזו. לקרוא לפחות פרק תהילים אחד אחרי שחרית, ללמוד כל יום מהלכות לשון הרע, להיות יותר נחמדה לאחותי הקטנה, לא להציק לאחותי הגדולה, לוותר בעניינים כספיים לאשתי המתוקה, להגיד מודה אני כל בוקר ועוד כהנה מצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, עד שיוסף לוי הולם בקהל, כשהעכבר מקליק על המספר שלו, ועל המסך מופיע "החלטתי להתחתן". ההתרגשות רבה.

לקנח בפרפורמר מהפנט. רנד (יח"צ)

ההודעות מתקבלות במכשיר הסלולרי של ברנס, זכרה לברכה, ומודפסות על גבי פתקים צהובים, והמנחה שושן נכנס לבמה ובידיו ארגז פלסטיק שקוף גדול והפתקים בתוכו, ולאחר שהוצא זה הזוכה, יתקשר אותו המכשיר הנייד אל מי מהקהל שבחשכה יזהר ובשקט יצלצל ויודיע כי נפל בחלקו של בעליו. והנה היא קמה, ממש באמצע האולם, גברת חביבה וסמוקה, ואף מנופפת לרגע בידה, ובינה ובין בעלה יושב בנם אליהו, טרם מלאו לו שנות בר מצווה, והוא זה שההבטחה הטובה היא שלו, לקרוא לפחות פרק תניא אחד מדי יום, וגם הרעיון לכך בא ממנו ולא מהוריו, והילד החמוד הזה יעלה לבמה ויזכה בתשואות וימריא עם מי מהוריו ("אני זה שאחליט!") אל הרבי.

הגרלה שנייה

בהמשך יופתע הקהל לגלות על קיומה של הגרלה נוספת, עוד כרטיס לרבי פלוס דולר של הרבי, שהשתתפות בה תלויה במתן 358 שקל, להלן משיח בגימטריה, ותזכה את המשתתף בה בשלושה כרטיסי הגרלה. מאוחר יותר יודיעו ברמקול כי כל התורם 770 שקל יזכה בעשרה כרטיסים לאותה ההגרלה, וכל שקל ושקל שנתרם מצווה הוא, שכן נתיביו הם למדרשת פנימיוּת מיסודה של ברנס וללמעלה ממש.

ואם יצאת לרגע להתאוורר אל מחוץ לאולם, תוכל למצוא כי בחדר סמוך נוסף מכונסים כתריסר נערים וכמה בוגרים ותשמע כי הם כולם הולכים לטפס בקרוב על ההר הגבוה ביותר באירופה וכי עד לא מכבר היו הצעירים הללו בגדר חיילים בודדים, משום שגדלו כחרדים ויצאו בשאלה, וכעת הם בודדים שאינם חיילים, אפילו אינם תחת החממה הצבאית, ועליהם לצאת לעולם, ואין להם השכלתו של חילוני' אך גם לא זכויותיו של חרדי הבוחר במוסד לימוד כללי, שהרי כבר אינם חרדים, ובין כל קשייה וקרעיה של הנפש מתפתלים הם גם במלכוד שכזה, וכמה הם שמחים על עמותת מנטור לחיים, התומכת ומסייעת כל כך, ואיתה הם הולכים ללמוד כי מי מי שמסוגל לטפס לפסגה שגובהה חמישה קילומטרים ומחצה יאמין כי הכול אפשרי בחיים.

וכן, יכול להיות, מהרהר הדברן שביניהם, יוצא חסידות סאטמר, המוחרם ממשפחתו, כן בהחלט יכול להיות, שאילו הייתי גדל בחב"ד, הכול היה נראה אחרת. לך תדע, הוא מרים את ראשו, אלוהים גדול.
 
הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי 

עוד בבית אבי חי