תפילה חילונית

גתית גינת
06.01.14

בסדרה חדשה בבית אבי חי, יחבר חוקר ההלכה ד"ר רוני שויקה בין שתי אהבותיו הגדולות: מדרשים יהודיים ורוק ישראלי. בראיון עמו הוא נע בין סבו, הרב אהרן שויקה, אביב גדג' וסיון שביט, שאת אחת השורות בשיריה הוא מגדיר: "השורה הכי חילונית בשירה הדתית והכי דתית בשירה הח

אדם מבוגר, עולה חדש ממצרים, מבקר בשנות ה-50 בתל אביב. הוא שמע שהיא חילונית, אבל לא דמיין עד כמה. לבו מתכווץ למראה חילוניותה, והוא מחליט לעשות מעשה: ערב שבת, דקות לפני כניסת השבת, הוא עולה על אוטובוס ומבקש מהנהג שיעצור בצד הכביש. האיש נושא דרשה נרגשת בפני הנוסעים ובה הוא מפציר בהם להפסיק לנסוע בשבת. לאחר הדרשה, הנוסעים יורדים מהאוטובוס ומנשקים את ידו.

 
אביב גדג'. ישתתף בסדרה שיעביר שויקה

הסיפור הזה עובר כבר עשרות שנים במשפחתו של ד"ר רוני שויקה, והוא מספר על סבו הדרשן, הרב אהרן שויקה. האם יש קשר בינו ובין "שיר חדש, מדרש ורוקנרול" - סדרה שיצר שויקה בהשתתפות אביב גדג', יהוא ירון, דנה ברגר, נעם רותם, מיקה קרני וארז לב ארי - שתחל השבוע בבית אבי חי ובה ידרוש שויקה על היצירות על פי התלמוד והאגדה? על פניו, אין קשר בין הדברים, אבל התבוננות שנייה מלמדת עד כמה הם דומים ומדוע מושפע שויקה מסבו: דרשה באוטובוס היא הופעה מול קהל, הופעה שבה חושף המופיע את כאבו, את תפילתו, את מחשבותיו על העולם.

 

נדמה ששויקה, בוגר ישיבת הר עציון באלון שבות וחוקר ספרות ההלכה מתקופת הגאונים, ממשיך לעלות על אוטובוס דמיוני, אבל משנה את נתיבו ואת נתיב הדרשה. הנתיב החדש מגשר בין שתי אהבות גדולות: מודל הדרשה והרוק הישראלי. לפני כמה שנים הוציא את ספרו "שיר חדש – דרשות על יצירות רוק ישראליות", שבו הפך את הדרשה המסורתית לכלי לניתוח יצירות רוק. מודל הדרשה מאפשר לו לנוע בין יוסי בבליקי, עמנואל הרומי, אוגוסטינוס הקדוש, שירה פרבר, טוני מוריסון, האדמו"ר מראדזין וניק קייב.

 

ספר על סבך.

"על מצבתו בירושלים כתוב 'הדרשן המצוין'. הוא היה תלמיד חכם מוכר וחשוב וידידו של הרב עובדיה יוסף, שאיתו נהג להתכתב, אבל התכונה שהבליטה אותו יותר מכול היתה הדרשנות. הדרשנות, מקצוע מפואר שהגיע לשיאו במאה ה-16, נעשתה כמעט מילת גנאי בעולם הדתי-לאומי והחרדי ואינה שורדת במתכונתה המסורתית. כשסבי חי במצרים, הגיעו אלפים כדי לשמוע את דרשותיו. הדרשות, שנאמרו בעברית מהולה בערבית, ארכו שעה והיו בעלות מבנה משוכלל מאוד. סבי נהג להתחיל בנושא המפורש של הדרשה, לעבור לנושא אחר לכאורה, לפתח אותו ארוכות, להסתעף, ואז לחזור לנושא הדרשה ולסגור את המעגל".

 

איך דרשנות, כמחשבה ודרך חיים, משנה אותנו, את היכולת שלנו להתפתח?

"אביב גדג' שר 'הלכת לאיבוד כמו שורה בשיר ופגעת בקיר'. למה שורה משיר הולכת לאיבוד? מדרש ושיר יכולים לנתק רעיונות מהקשרם המקורי ולקחת אותם למקומות אחרים. זה תהליך מפרה מאוד, ואם אדם חופשי לקחת רעיונות ולשתול אותם במקום אחר, הם יצמיחו תורות חדשות. העידן שבו אנחנו חיים הפך אותנו לאנשים אנליטיים מאוד. כל הזמן אנחנו מחפשים סיבה ברורה ותוצאה ברורה. אני, לעומת זאת, מבקש לנתק דברים מהקשרם המקורי, ללוש אותם, לקחת אותם למקום אחר".  

 

תפילה כהכרה בחוסר

 


ד"ר שויקה. נכדו של "הדרשן המצוין"
התנתקויות, הסתעפויות והליכות נשלטות לאיבוד מתגלות בספרו של שויקה גם באופן שבו הוא מצליב בין יוצרים מכל מיני מקומות ומכל מיני זמנים רבים. גם סבו, ובעיקר אביו, נהגו לשוטט תרבותית. "כשסבי נפטר, מצאנו בין ספריו את הקוראן עם הפרשנות הקלאסית, ולכן אנחנו יודעים שהוא התעניין בתרבות שסבבה אותו, לפחות ברמה הבסיסית. אבי, שלמד באליאנס ונהג לשמוע מוזיקה מכל העולם, קרא את עגנון עוד כשהמשפחה חיה במצרים, לפני שעלתה ארצה בשנות ה-50".

 

גם המופיעים במפגשי "שיר חדש" הם ישראלים מעולמות שונים. גברים ונשים, ילידי המרכז והפריפריה, אשכנזים ומזרחים. בראיונות שהתקיימו עם צאת ספרו הודה שויקה שהוא, המזרחי, נוטה לכתוב על מבצעים מזרחים. האם יש הבדל גורף בין יוצרי רוק אשכנזים למזרחים?

"בעולמי, המילה 'גורף' היא קשה מדי", אומר שויקה, "ההבדל הוא בעיקר זה: יש סיכוי גדול יותר שרוקיסט מזרחי ביקר בבית הכנסת, ולכן התפילה מוכרת לו, הריתמוס שלה מוכר לו. לעומת זאת, רוקיסטים אשכנזים תפסו אותי כל אחד מסיבה שונה.

 

"דנה ברגר עוסקת בנושאים שאני מזדהה איתם, כמו בית, מרחק מהבית, אהבה. בהקדמה לשיר 'חירותי', היא מבצעת מקאמה של המשורר עמנואל הרומי, והיא חיברה אותי אל השיר כולו. נעם רותם תפס אותי כשהקשבתי לאלבום 'עזרה בדרך', העוסק במחלת הסרטן. בעיניי, רותם הוא מבצע מדויק מאוד, שמסוגל לכתוב בצורה אישית אבל לא רגשנית ולגעת בנושאים קשים מבלי להרתיע".

 

מה ההבדל בין נשים לגברים ברוקנרול ישראלי?

"סיון שביט שרה ב'כחול האפור הזה': 'אתה מתפלל, אני קוראת עיתונים'. אני יכול לראות איך השורה הזאת קמה לחיים בבית הוריי בערב שבת, כשהגשם שוטף ואי אפשר ללכת לבית הכנסת. אני יכול לראות את אמי אומרת לאבי: 'אתה תתפלל, ואני אנוח פה מכל ההכנות לשבת, אקרא עיתונים'.

 

"בעיני, השורה הזאת בשירה של שביט היא השורה הכי חילונית בשירה הדתית והכי דתית בשירה החילונית. היא מלמדת עד כמה התפילה הנשית יכולה להיות שונה מהתפילה הגברית. מה היא התפילה? היא קריאה לשינוי מציאות. היא אינה תביעה מאלוהים שיקום ויפעל, אלא בראש ובראשונה מבטאת הכרה בחוסר. כדי לבטא את ההכרה הזאת, ישנה התפילה המסורתית, המופיעה בסידור, ויש אינסוף דרכים אחרות. אפשר לקרוא עיתונים מתוך סקרנות אינטלקטואלית ותאוות ידע, אבל אפשר לקרוא אותם ממקום רגשי, אמפתי, לכאוב דרכם את המציאות. אישה, בעיניי, מסוגלת לעשות את זה יותר מגבר. היא יכולה להתפלל גם כשהיא קוראת עיתונים". " יש סיכוי גדול יותר שרוקיסט מזרחי ביקר בבית הכנסת, ולכן התפילה מוכרת לו, הריתמוס שלה מוכר לו. לעומת זאת, רוקיסטים אשכנזים תפסו אותי כל אחד מסיבה שונה "

 

האם אתה רואה הבדל בין נשים לגברים גם בהגשה ובביצוע?

"לאו דווקא. לא מדובר בהבחנה מגדרית בהכרח. שאלת המבצע הופכת להיות יותר מהותית ככל שהשיר נובע ממקום יותר עמוק של היוצר. אנחנו מדברים כמה שעות לפני הופעת מחווה לגבריאל בלחסן ז"ל בבארבי בתל אביב. בלחסן היה דוגמה ליוצר שעצמיותו משאירה חותם בל ימחה של יצירתו. מעניין אותי איך תיראה ההופעה הזאת, שלמשתתפים שלה יש אתגר גדול כל כך: לבצע יצירה של מישהו שאישיותו טבועה בצורה מוחלטת ביצירתו".

כל הפרטים על הסדרה שד"ר רוני שויקה יעביר בבית אבי חי

עוד בבית אבי חי