לא הבשלן למד

הסיבה היחידה שבגללה יוסי עין-דור מתקרב למטבח היא שטיפת כלים. טרנד הבישול, שהשתלט על הפריים טיים ומשם על חיינו בכלל, הצליח לכבוש גם אותו – אלא שגם עכשיו הוא נותר בעמדת הצופה בלבד

החיים שלנו כבר מזמן מתנהלים להם על פי טרנדים, שמטבע הדברים משתנים לעתים תכופות. הטרנדים האלה נוגעים בכל תחומי חיינו. זה יכול להיות תחום האופנה, סוג המוזיקה שמשמיעים ושומעים, יעדי הנסיעות שלנו לחו"ל, אזורי המגורים שהם "In", מקומות הבילוי הנחשבים, הברים השווים, המסעדות וסוגי האוכל. הכול עונתי כאן במדינה, כמו החיים עצמם.
הלהיט התורן. גברים מבשלים (פלאש90)

הנה, גם בטלוויזיה שלנו משדרים לפי עונות. "כוכב נולד" עונה שמונת אלפים ומאה, "הישרדות" עונה אלפיים, "הישרדות VIP" עונה אלף ואחת, "רצים למיליון", עושים את הטריליון, שורפים את החיסכון, "מאסטר שף" מבוגרים, "מאסטר שף" ילדים, "בית ספר למוסיקה" מבוגרים, "בית ספר למוסיקה" ילדים, "אימא מחליפה", אבא סבבה, ילדים אחלה, וכן הלאה וכן הלאה. אם חלק משמות התוכניות נשמעו לכם כמו המצאה, אתם צודקים, אבל מהר מאוד תראו שגם הן עוד ישודרו.

הלהיט עכשיו הוא גברים מבשלים. רואים אותם יותר ויותר משתלטים על המטבח הביתי, רואים אותם בקורסים לבישול, רואים אותם בתוכניות הבישול בטלוויזיה. פעם, בעידן של חוסר השוויון בין גברים לנשים, בתקופה שבה הגבר עוד היה "הוא" והאישה עוד היתה "היא", תוכניות הבישול היו בנישה של תוכניות הבוקר – ממלאות זמן מסך בעלויות הפקה נמוכות. אלא שהימים חולפים, שנה עוברת, ועמם גם משתנים הטרנדים. עכשיו הטרנד הוא של גברים מבשלים בפריים טיים.

פעם, לפני הרבה מאוד שנים, היתה לי חברה ששמה דרורלי. כישוריה במטבח היו זהים בערך לכישורי המטבח שלי – כלום, נאדה, אפס. שיא הארוחות שידעתי להכין לה היה פתיחת קופסאות שימורים וחימומן. כשממש הרגשתי צורך עז להשקיע הייתי מכין סוג של פיצה: לוקח פרוסת חלה שנשארה מסוף השבוע, מורח עליה קטשופ, מניח מעל פרוסת גבינת צהובה ומפזר זעתר. את הדבר המופלא הזה הייתי מכניס לטוסטר ומוציא לאחר כמה דקות כפיצה למופת. לי הארוחות האלה הספיקו, וכנראה שאז גם לה. אלא שצחוק הגורל הוא שאחרי שנפרדנו, כאילו כחוויה מתקנת, היא הכירה שף (שמאוחר יותר נישאה לו וגם התגרשה ממנו), שפיצה אותה מבחינה קולינרית על כל התקופה שהיינו יחד.


מאז לא השתנה דבר בכישורי הבישול שלי. כמי שנולד לבית פולני, מאז ומעולם אוכל היה בשבילי – כמו גם בשביל שאר בני המשפחה שלי – הכרח הישרדותי וזהו. אוכלים כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. אלא שמאז שאורית נכנסה לחיי, גם טעמי באוכל השתפר פלאים. אורית אוהבת ויודעת לבשל, ומארחת למופת בדיוק על פי כל כללי הטקס. יש לה את זה. מבחינתי, כשאני רואה את הבישולים שלה, היא תמיד מכינה יותר מדי אוכל. מבחינתה זה אף פעם לא מספיק.
אז בשנים האחרונות באמת התחלתי לאכול לא רק כדי לשרוד. עכשיו אני לפחות יכול להודות שאני גם נהנה לעתים מאוכל, או לפחות יודע לזהות אוכל טוב. אבל כל זה לא יביא אותי ולא יגרום לי לעשות אפילו סנטימטר אחד לכיוון המטבח. סליחה, למטבח כן – אבל רק לצורכי שטיפת הכלים. " כמי שנולד לבית פולני, מאז ומעולם אוכל היה בשבילי – כמו גם בשביל שאר בני המשפחה שלי – הכרח הישרדותי וזהו. אוכלים כדי לשבוע ולא כדי ליהנות. אלא שמאז שאורית נכנסה לחיי, גם טעמי באוכל השתפר פלאים. אורית אוהבת ויודעת לבשל, ומארחת למופת בדיוק על פי כל כללי הטקס. יש לה את זה. מבחינתי, כשאני רואה את הבישולים שלה, היא תמיד מכינה יותר מדי אוכל. מבחינתה זה אף פעם לא מספיק "


אני צופה נלהב של "מאסטר שף". אין לי מושג מה הם עושים שם ואיך בדיוק, אבל די מהר אני מוצא לי את הפייבוריט או הפייבוריטית שלי בתוכנית ונשאר נאמן להם עד שהם מודחים או מנצחים. גם זה לא גורם לי להתחיל לבשל. אולי לקראת יום הולדת עגול של אורית, כדי לפצות אותה במשהו על השנים שהיא טורחת במטבח בשבילי, אעשה מאמץ ואלמד לבשל כמה מנות כדי שאוכל להפתיע אותה בארוחה שהיא לא מקופסאות שימורים. מבחינת בתי אלונה, אני אחלה טבח. "גם אבא יודע לבשל", היא אומרת להגנתי. אבא יודע לעשות חביתה, סלט ואבוקדו. נו, לפחות לארוחות בוקר וערב זה מספיק.


האמת היא שאני די מקנא באלה שמבשלים, ובעיקר באלה שגם נהנים מזה. רק לעמוד מן הצד ולהקשיב לשיחות הבשלנים מעורר את התיאבון. אבל מכיוון שאני אדם ששונא טרנדים ומשתדל שלא להיות קורבן שלהם, קרוב לוודאי שגם מהטרנד הזה אצליח להישמר. במקרה הזה אולי חבל שכך, אבל בגילי באמת כבר כנראה קשה מאוד להשתנות.

עוד בבית אבי חי