רפורמה בחינוך? לא תודה

עונת הרישום לגני הילדים בעיצומה. כן, עכשיו הגיעה הקִדמה גם למערך הרישום, ואפילו ניתן לעשות זאת דרך האינטרנט. אלא שבעניין העקרוני שלשמו התכנסנו – חינוך ילדינו – אנחנו נמצאים הרחק הרחק מאחור. למעשה, חזרנו לתקופת ה"זרמים בחינוך", שאותה ניסה בן-גוריון לעקור מן השורש כבר ב-1953, עם חוק החינוך הממלכתי, כשהמדינה היתה עוד בחיתוליה.

צילום: פלאש 90

אנחנו מאוד אוהבים לבקר את זרם החינוך של ש"ס. הטענה המושמעת נגדו היא שהחינוך הש"סניקי מנציח למעשה את הבערות ומגדל דורות של בורים ונבערים. אין לימודי ליבה, אין לימודים הומניסטיים, רק חינוך דתי-תורני ברוח עדות המזרח (או אם להיות פוליטיקלי קורקט – ברוח "ים תיכונית", כפי שמוגדרת המוזיקה המזרחית בשנים האחרונות). אז למה בכל זאת הורים שולחים לשם את ילדיהם? כי זה ללא תשלום, כי הילדים מקבלים ארוחה חמה וחוזרים הביתה רק בשעות אחר הצהריים. מערכת החינוך של ש"ס היא קודם כל עניין חברתי, לא חינוכי. הילדים של ש"ס הם דור שני ושלישי למעמד סוציו-אקונומי נמוך. הם לא בחרו בעוני, הם נולדו לתוכו. וש"ס, בחוכמה רבה מבחינתה, מצאה את הדרך אל קהל היעד שלה, אל ההמון.

" את הערכים תקבל הילדה שלי בבית, על פי בחירת הוריה בלבד. הגן יעניק לה ערכים כלליים ואנושיים, ולא ערכים דתיים כלשהם. אני לא רוצה שהילדה שלי תערוך טקס הבדלה ולא טקסי ראש חודש, לא מעמד שחרית ולא תפילת ערבית. כמו שאני לא רוצה את הערכים של ש"ס בגן הילדים של הבת שלי, כך אני לא רוצה את הערכים של בית דניאל " הציבור החרדי בכללותו מפעיל רשת מסועפת של מוסדות חינוך, לכל הגילים - מגני ילדים ועד ישיבות - בחסות, באישור ובתמיכת המדינה. לי, אישית, אין בעיה עם זה. ציבור מיוחד, בעל צרכים מיוחדים, צריך לקבל מהריבון, זו המדינה, את השירותים הנדרשים והראויים לו. הבעיה שלי היא דווקא עם כל אותם זרמים בחינוך הדתי, ובהם גם אלה שרואים עצמם מאוד ליברלים ופתוחים, שמצליחים להשחיל את ערכיהם ואת דרכם בשקט בשקט, בלי הרבה רעש וצלצולים, לתוך המערכת הממלכתית. מהם אני מפחד, מאלה שהם מאוד נחמדים, שמדברים בדרכי נועם ובפתיחות מרבית, שמוכרים לציבור הרחב דתיות לייט.

אנחנו גרים בשיכון בבלי בתל אביב. אחרי שלוש שנים בגן של נעמת הגיע הזמן, כאמור, לרשום את אלונה לשנת הלימודים הבאה לגן עירוני. בגנים של נעמת עורכים מדי שישי קבלת שבת. הבנות ממלאות תפקיד של "אמא של שבת", והבנים של "אבא של שבת". אני מאוד לא אוהב את זה, אבל מצליח לחיות עם זה איכשהו. ומה מציעה לנו עיריית תל אביב לשנתיים הבאות? שישה גני ילדים בשכונה, ומהם ארבעה בשיתוף פעולה עם בית דניאל. מיד ארחיב על המוסד הזה, אבל לפני כן אני רוצה להזכיר כי מדובר כאן בחינוך הממלכתי, ולא הפרטי. בית דניאל הוא, לצורך העניין, כמו רשת החינוך של ש"ס, רק ליברלי ופתוח יותר. אני מגזים בכוונה כדי להמחיש כי עקרונית אין הבדל בין שני הזרמים, גם כשהם רחוקים זה מזה שנות אור. המטרה היא אחת: להפיץ את תורתם ברבים גם באמצעות הילדים.

מה שמכעיס אותי הוא העובדה שגורם דתי נכנס למוסד החינוך של הבת שלי דרך הדלת האחורית. כפי שהם עצמם כותבים באתר שלהם, גני הילדים של בית דניאל "הוקמו כדי לקדם ולפתח חינוך יהודי ליברלי ושוויוני ברוח היהדות המתקדמת... תוכנית הלימודים היא 'תוכנית מסגרת' המומלצת על ידי משרד החינוך, בתוספת תוכנית יהודית מתקדמת שמושם בה דגש על מועדי לוח השנה העברי ומשמעותם, טקסי קבלת שבת... טקסי הבדלה, טקס ראש חודש ומעמד שחרית...".

מעמד שחרית בגן דניאל. מתוך האתר 
הרשמי של גני דניאל

בית דניאל, אם כן, שייך למעשה לתנועה הרפורמית, ומקדם את האג'נדה שלו גם באמצעות רשת החינוך. בתל אביב עצמה הוא מפעיל 14 גני ילדים בשיתוף העירייה, ומתוכם ארבעה בשכונת בבלי הצפונית. בבית דניאל רוצים את ילדי הצפון, הם קהל היעד העיקרי; בניגוד לרשת החינוך של ש"ס, שכלל לא נראית באזור.

"נו", יגידו ההורים, "מה זה כבר יכול להזיק? קצת יהדות, קצת ערכים, מה רע? זה ממש בקטנה". בשבוע שעבר ערכנו "סיור גנים". הגענו לאחד הגנים שעובד עם בית דניאל ושוחחנו עם הגננת. אין לי ספק שהיא גננת מצוינת, והייתי שולח אליה בשמחה את אלונה. אבל כשאני שואל אותה על בית דניאל, היא אומרת לי: "כמעט לא מרגישים אותם... רק כל יום ראשון עושים הבדלה, ופעם בשבועיים מגיעה מישהי מבית דניאל... וחוץ מזה, זה ממש לא נורא, כמעט לא מרגישים אותם" (היא חזרה והדגישה). "גברתי", אני אומר לה, "עם כל הכבוד, לא תודה".

את הערכים תקבל הילדה שלי בבית, על פי בחירת הוריה בלבד. הגן יעניק לה ערכים כלליים ואנושיים, ולא ערכים דתיים כלשהם. היא צריכה ללמוד על החגים ועל משמעותם, לאו דווקא מבחינה דתית. אני לא רוצה שהילדה שלי תערוך טקס הבדלה ולא טקסי ראש חודש, לא מעמד שחרית ולא תפילת ערבית. לא רוצה שתגיד "ברוך השם" ולא "בעזרת השם". כמו שאני לא רוצה את הערכים של ש"ס בגן הילדים של הבת שלי, כך אני לא רוצה את הערכים של בית דניאל. מגיע לבת שלי ולחברים שלה, ולכל מי שבוחר, לקבל חינוך חילוני, אוניברסליסטי, הומניסטי וליברלי בלי כסות וחסות של "יהדות מקדמת".  

צילום: פלאש 90

מבחינתי, אין שום הבדל בעניין הזה בין זרם החינוך החרדי ובין זה הרפורמי. לכל אחד מהם יש זכות קיום מבחינת הקהל שלו, אבל אני לא נמנה עמם, ואל תנסו לכלול אותי ואת משפחתי בכוח. אסור להכניס אותם, לא את ש"ס ולא את בית דניאל ושכמותם, דרך הדלת האחורית. אותנו, ההורים, מאלצים למעשה לבחור גן ילדים שמופעל בשיתוף התנועה הרפורמית מבלי שרצינו בכך, כי בפועל כמעט שאין לנו זכות בחירה. העירייה היא זו שמשבצת בסופו של דבר את הילדים לגנים, לפי אזורי רישום ולפי סדר קדימויות שהיא קובעת.

אבל אני לא אשלח את הבת שלי לשום מוסד חינוכי שענייני דת קשורים בו באיזושהי צורה. אלחם על זכותה של הבת שלי, ועל זכותנו כהורים, לחינוך שאנחנו בוחרים בו, מבלי שיכפו עלינו כאילו שאנחנו לא מרגישים. אם אצטרך להילחם – אלחם, בעירייה או בכל גוף רלוונטי אחר ובכל דרך אפשרית, עד בתי המשפט. אלחם על זכות היסוד הזאת לחנך את בתי לפי הערכים שזוגתי ואני קובעים, ולא לפי הערכים שמישהו מנסה לקבוע ולהכתיב לנו, גם אם זה בצורה נחמדה ונעימה מאוד, מתקדמת כזו, ולכאורה, רק לכאורה, לא מחייבת.