הירידה - תכלית העלייה. מדרש אישי לחודש טבת

יש חודשים ששמחתם והעלייה הטמונה בהם גלויות, כדוגמת חודש אדר, שהתהפך בו הכול לטובה ומצווה לשמוח ולסעוד ולהתבשם בו עד דלא ידע, עד שלא יבחינו בין מרדכי להמן, ובמישור האישי, עד שלא נבחין בין הטוב שבנו להפוך שבנו. למרות כל היגיעות שאנו מתייגעים כדי לזכך את המידות, בסופו של דבר, ייתכן שההיפוך הוא במקום שאנחנו לא יודעים ולא מבינים, שהוא מעבר להשגתנו.
 

ויש חודשים שבחינתם שונה. טבת, החודש העשירי במניין החודשים הנמנים מחודש ניסן, הוא חודש שיש בו שלוש תעניות בזו אחר זו – ח',ט' וי' בטבת. שתי התעניות הראשונות נקראות גם תעניות צדיקים, שכן רק יחידים מתענים בהן, לעומת י' בטבת, שהוא תענית לכל הציבור.אתי אנקרי (צילום: אסנת רום)

בספר התודעה נכתב כך על ח' בטבת: "תענית צדיקים שבו תורגמה התורה ליוונית על פי גזרת תלמי מלך יוון והיה אותו היום קשה לישראל כיום שנעשה העגל לפי שלא היתה התורה יכולה להיתרגם כל צורכה".

ועוד מסופר שם: "מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסם בשבעים ושנים בתים ולא גילה להם על מה כנסם ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם – כתבו לי תורת משה רבכם. נתן השם בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולם לדעה אחת. לא מצא תלמי שינוי כלל בין תרגומו של זה לתרגומו של זה. אפילו באותם המקומות שנתכוונו הזקנים לשנות בתרגום מן המשמעות הידועה כולם לדעה אחת נתכוונו. כך יצא מתחת ידו של זה וכך מכל שבעים ושנים הזקנים והיה זה קידוש השם הגדול וקידוש שם ישראל וחכמיו.

"ואלה הם מקצת מן הדברים שהזקנים שינו בתרגומם מן הכתוב בספר וכיוונו כולם לאותו שינוי: 'אעשה אדם' במקום 'נעשה אדם' שלא יאמר שתי רשויות הן; 'בצלם ובדמות' במקום 'בצלמנו כדמותנו' שלא יהיו מדמים את הצורה ליוצרה; 'ויכל אלוקים ביום הששי' במקום 'ביום השביעי' שלא יאמר עשה מלאכה בשבת". " המאורע הזה – תרגום השבעים לתורה – מחזק ומלמד על הדרכים הנפלאות של השם. כפי שבזמן חורבן הבית ראו בכך שהכרובים פנו פנים אל פנים סימן לקרבת השם. ככה גם פה, בעומק החשכות, השם היה עם הזקנים והאיר להם נס של ליווי והשגחה "

המאורע הזה – תרגום השבעים לתורה – מחזק ומלמד על הדרכים הנפלאות של השם. כפי שבזמן חורבן הבית ראו בכך שהכרובים פנו פנים אל פנים סימן לקרבת השם, ככה גם פה, בעומק החשכות, השם היה עם הזקנים והאיר להם נס של ליווי והשגחה.

וזה מחבר אותי למה שכתוב במגילת אסתר: "ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחודש העשירי הוא חודש טבת...". מבחינת אסתר היתה זו ודאי ירידה, בתור אישה יהודייה שחיה חיים יהודיים; להילקח אל המלך אחשוורוש זאת בוודאי צרה גדולה. אבל הסיפור מתגלגל כך שכבר בתוך עצם הירידה טמונה וחבויה העלייה שתבוא בנס של פורים, שהתהפך הכול לטובה. כפי שרבי נחמן תמיד אומר: הירידה - תכלית העלייה; בירידה עצמה טמונה התכלית של העלייה.

פעם כתבתי סיפור על איש אחד שהיה אנוס לחפור בור. העולם אוכל ושותה – והוא חופר. העונות מתחלפות – והוא חופר. היישוב נעשה מדבר – והוא חופר. חופר ונרדם, ואינו יודע אם הוא ער בחלום או חולם בהקיץ, והנה מגיע פכפוך מים לאוזניו. המים עולים – והוא מטפס. המים עולים והוא יוצא מן הבור ומגלה שחפר באר שעולה על גדותיה, והיא משקה את העמקים ואת הגאיות ומפריחה את השממה.

מכאן ודאי אפשר להקיש בנוגע לכל העניינים הפרטיים הנראים כירידה. שנזכה להתעמק בהם ולמצוא את האור של העלייה הטמון בהם. בחינת ההשגחה ואהבת השם דווקא שם, בתוך הירידה.

וזה המקום לגלות שח' בטבת הוא גם יום הולדתי.