אחרי החגים שמח: סיון רהב-מאיר מקדשת את חשוון

עיון במסכת ראש השנה במשנה מעלה תובנה חשובה על הקשר שבין רצון וכוונה ובין קידוש החודש. סיון רהב-מאיר מקבלת את חודש חשוון

בראש השנה נהוג ללמוד את מסכת ראש השנה. איכשהו, אכן יצא לי לעלעל בה בראש השנה תשע"ג, ומאז לא עוזב אותי עיקרון חינוכי גדול שמסתתר בה. בערוץ 2 עוד לא מצאתי בדיוק את המקום לספר על כך, אז טוב שאתר בית אבי חי פונה אליי לפרוק את התובנה הזאת.פעם היה מסובך יותר, בלי לוחות שנה (Tinkstock)

 

אז ככה: במסכת הזאת, שעוסקת בקביעת ראשי החודשים שלנו, מלמדים אותנו איך היו מקדשים את החודש בעבר. פעם זה היה מסובך יותר, בלי לוחות השנה. עדים היו צריכים לראות את הלבנה ולרוץ לירושלים כדי לספר משם לכל העם. אבל מעבר לפרטים הטכניים, המסכת מלמדת על חשיבותה של הכוונה ועל חשיבותו של הרצון.

 

"מעשה שעברו (בשבת) יותר מארבעים זוג, ועכבן רבי עקיבא בלוד", מספרת המשנה. כלומר: יש 40 זוגות של עדי ראייה, שראו את הלבנה ורצו להגיע לבית המקדש כדי לספר על כך כדי שעם ישראל כולו יוכל להכריז על ראש חודש. אבל רבי עקיבא, בלוד, מבין שלא צריך כבר לשלוח את כולם עד ירושלים, עד בית הדין, כי רבים כבר יצאו לפניהם. אז למה שהם יחללו את השבת? שיעצרו בלוד. אבל המשנה ממשיכה כך: "שלח לו רבן גמליאל: אם מעכב אתה את הרבים, נמצאת מכשילן לעתיד לבוא". כלומר, אל תעצור אותם, תן להם לבוא ולהעיד, אחרת בפעם הבאה הם לא יבואו כלל, ובעצם - איש כבר לא יבוא. כלומר, יש ערך גדול במעשהו של היחיד שיצא מביתו, התאמץ והלך ברגל ורוצה להגיע עד ירושלים למען קיומה של מצוות קידוש החודש.

 

בהמשך מסופר על מי שכבר הגיע לירושלים. אם זוג עדים כשרים כבר העידו על הלבנה, אפשר בעצם להפסיק את כל התהליך, לא? מתברר שלא. אומרת המשנה: "שאר כל הזוגות שואלים אותם ראשי דברים. לא שהיו צריכים להן, אלא כדי שלא יצאו בפחי נפש, בשביל שיהיו רגילים לבוא". כלומר, שוב: נכון שבעצם כבר לא צריך את כל עדי הראייה המיותרים האלה ואפשר לקדש את החודש, אבל כמה מבאס יהיה מבחינתם לחזור הביתה ולספר לחבר'ה שאיש בירושלים לא שאל אותם כלום; הם סתם שרפו את הזמן; פראיירים. לכן, למרות שלכאורה זה מיותר, היו שואלים כל עד ועד בקצרה על הלבנה שראה, כדי לא לגרום לו למפח נפש ולתת לו תחושה טובה על עצם המאמץ.

 

שתי הדוגמאות האלה מלמדות על חשיבות הרצון, והרצון הוא גם בסיסו של כל ראש חודש, עד ימינו. בניגוד לחגים המוגדרים, שבהם גם מבחינה הלכתית אנחנו מרגישים באופן מובהק שמדובר ביום חג, ראש חודש יכול להיות יום חול או יום חג, בהתאם לרצון ולאחריות ולכוונה שלנו. הוא יכול להיות סתם עוד יום שלישי או רביעי, ויכול להיות יום משמעותי יותר.

 


 

אחרי החגים שמח וחודש טוב.

 
בואו להיות חברים שלנו בדף הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי