גלולת שינה מתוקה

30.12.12

עובדיה חממה רק ניסה להרדים את הילדים שלו , ובסוף יצא מזה האלבום "לילה טוב", שכולו שירי ערש. דודו כהן שוחח עם היוצר על הדרך אל השינה ("זה סוג של היפנוזה"), על התדרים של שירי הערש ("משהו אורגני ונקי") ועל הקריצה להורים ("היה לי חשוב שיהיה שם עומק")

אם תתקשרו בימים אלה אל היוצר עובדיה חממה, לא תיתקלו בצלילים הסטנדרטיים. למרות שלל ההשפעות שספג בחייו, אין אלה הצלילים של הפינק פלויד או צלילי מוזיקה יהודית, ואפילו אין אלה צלילים מתוך שיר שלו. את אוזנו של המתקשר עוטפים דווקא צלילי "פזמון ליקינטון", בביצוע אריק איינשטיין, מה שמלמד על הפינה החמה השמורה בלבו של חממה לשירי ערש.

" ניסיתי לנצל את התדרים של הצלילים הנוגים כדי לגרום לילד להיכנס לסוג של היפנוזה ולהירדם "

 

היוצר הוותיק לא רק אוהב שירי ערש; הוא אף המציא כאלה תוך כדי גידול שלושת ילדיו. השירים, שנוצרו בספונטניות לאורך השנים, הצטברו, עד שבסופו של דבר החליט חממה לאגד אותם לאלבום שלם - האלבום "לילה טוב", שיצא ב-2008. שרון רוטר שרה את רוב השירים וברי סחרוף משתתף בשיר "המאיר לעולם כולו". ההבטחה אמנם לא התממשה מבחינת המכירות, אך אין ספק שמבחינת העושר המוזיקלי, מדובר באבן דרך בז'אנר הנכחד של שירי ערש ישראליים.

 

"קשה לי לשים את האצבע על השוני בין מה שיצרתי ובין שירי ערש אחרים, אבל בגדול, באתי מהמקום שאני נמצא בו היום", מספר חממה, "כל השירים ב'לילה טוב' נכתבו לשלושת הילדים שלי כשהיו תינוקות. זה התחיל עם סתיו ועם אוהב והבשיל עם בן הזקונים שלנו אור-אברהם. אם להשוות באופן רחב יותר, אני חושב שבעבר שירי הערש היו חילוניים יותר, ארצישראליים כאלה.

 

בשירים שלי יש משהו שאני לא יודע עד כמה הוא יהודי, אבל הוא פילוסופי מאוד. הפן הפילוסופי שלהם התבטא בין השאר בשמות השירים:  'לאן הלכה השמש', 'לצלול לנשמה', 'ירח קירח' וכן הלאה. ניסיתי ליצור רבדים של משמעויות. כשדיברתי על חושך פיזי, היתה גם משמעות סמלית, של חושך פנימי. ניסיתי לנצל את התדרים של הצלילים הנוגים כדי לגרום לילד להיכנס לסוג של היפנוזה ולהירדם. המוזיקה היתה די אלטרנטיבית, בריטית כזאת".

 

מה מייחד שירי ערש? מה הופך שיר לשיר ערש?

"קודם כול, אלה התדרים של המוזיקה - הכלים שבהם מנגנים, הווליום, האנרגיות. הכול מושך למטה, במטרה להרגיע. המוזיקה הזו לא צריכה לנשוך או להתריס, אלא להרגיע וללטף. גם הטקסטים ילדותיים, פשוטים, מסכמים, מחבקים יותר. הם חייבים להרגיע את הילד וליצור סוף מתוק ליום. אי אפשר לטעות: שיר ערש הוא שיר ערש. מובן שאפשר להרחיב את היריעה ולהפוך כל שיר שקט לשיר ערש, אבל שיר ערש אמיתי הוא אחד שיועד להיות כזה. כשהילד שלי היה נרדם עם השירים האלה, הייתי נרדם בעצמי. מאחר שההורים נחשפים לתוכן המוזיקלי, היה לי חשוב שגם הם יוכלו לשמוע את הדיסק. כלומר, שיהיה עומק גם בטקסטים וכן מרכיב לא מתפשר של מוזיקליות".

 

להשקיע בתרבות שלפני השינה 

בתרבות הישראלית יש כיום מקום לאלבומי שירי ילדים או שירי ערש, דוגמת "הכבש השישה עשר"?

"אין ספק שיש עודף אינפורמציה; הילדים מותקפים ומגורים באינסוף דברים שמטרידים את נפשם ואת מנוחתם, אז כביכול, אין מקום לזה. עם זאת, אני חושב שזה פוגע במקום הכי תמים אצל פעוטות, והשירים יכולים לעזור. יש בתדרים האלה משהו אורגני ונקי, שפשוט עושה להם את זה - מין גלולת שינה מתוקה כזאת. ועדיין, ככל שהילדים גדלים - זה נהפך ללא שייך. ומצד שני, קורה שילד מושך אתו שיר מסוים, שמלווה אותו עד שהוא נהפך בעצמו לאב. זה תלוי בהורים - עד כמה הם משקיעים בתרבות שלפני השינה".

 

אולי הילדים השתנו, גם בלי קשר להשקעה של ההורים? "הכבש השישה עשר" היה מצליח כיום באותה המידה?

"'הכבש השישה עשר' היה פרויקט מוצלח מאוד וגם לא ילדותי מי יודע מה. זה היה בתקופה שבה ערוץ 1 שלט, לפני שמגדל בבל התקשורתי התחדש עלינו לרעה. אבל אם אתה מנתח את התקליט, אתה רואה שהוא היה מאוד בוגר, ברמה גבוהה המאוד, עשוי טוב. יוצרים חשובים היו מעורבים בו. הוא לא ממש היה אלבום שירי ערש קלאסי, אבל בכל זאת נתפס ככזה. זה יותר אלבום שירי ילדים, אף שהיו בו שיר או שניים שנטו לכיוון שירי הערש.

 

"בסופו של דבר, נראה שהיום יש פחות מקום לכל דבר. כל דבר צריך להיאבק יותר על מקומו, ולכן פינות החמד הירוקות הצטמצמו. אבל אני לא חושב שיש בית שאינו מתנסה בחוויית ההרגעה של הילד לפני השינה. זה, לפחות, משותף לכולם. הצורך הזה לעולם לא ייעלם. השאלה היא מה ימלא אותו". 

עוד בבית אבי חי