הפעם הראשונה

געגועי למפץ. מאיץ החלקיקים בשוויץ

ראשון
איך הכל התחיל? מי נתן את ההוראה? איך נפגשתם? מה הייתה המילה שלא הייתה צריכה להיאמר? מהו הסיפור הראשוני שאתה מספר לעצמך בנסיון להבין איך השתלשלו הדברים כולם? 

שני
"לסיפור אין התחלה ואין סוף; אנו בוחרים באופן שרירותי את הרגע שבו אנו מסתכלים אחורה, או את זה שבו אנו מתבוננים קדימה."
(גרהם גרין) 

שלישי
שרירותי?
זוכר חבל תלוי מתקרת אולם ההתעמלות, מטר וחצי מעל יתר הילדים, חולשת ידיים, הערה נבזית, צחוק כבוש, מפץ קטן בלב. בריאה. מה קרה שם? איזו תורה נכתבה שם, שאני מקיים את כל מצוותיה עד היום?

רביעי
"בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ" ואז את האור והטבע, האיש והאשה, האיסור, החטא, הקנאה, הרצח. האדם הוא נזר הבריאה ואסונה. ניצני הטוב והרע משתרגים זה בזה. שורשם אחד. סיפור ראשית ללא גיבורים, ללא מנצחים ומנוצחים, רק תקווה גדולה ואכזבה גדולה. גן עדן אבוד. אנושיות פגיעה ופגועה. כאב שמוליד כאב. פיכחון גדול.

חמישי
ועם הסיפור הזה רקדנו בשמחת תורה, חיבקנו את הבדידות, את המבוכה, את המסתורין שאופפים את ראשיתנו, חיבקנו את מי שהיינו, את מי שאנחנו.

שישי
מי המציא את העם היהודי. כאילו שזה משנה משהו. כאילו שמשהו בחוויה משתנה אם תחזור אל סיפור הבראשית שלך ותספר אותו אחרת. מרחוק. מחדש. מה? מה יקרה? האם הוא יהיה פחות מטריד? פחות מאיים? פחות מחייב? האם הוא יהיה פחות אתה?

שביעי
לחזור לבראשית, לקבל את מעלותינו וחסרונותינו מחדש, לייצב את הסולם ולנסות שוב לעלות למעלה. להתחיל מהבסיס, מהנקודה שבה התחיל הכל. שמים וארץ. אור וחושך. איש. אשה. זיעה. עצב. בנים. לחם.
"וירא אלוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד".
"טוב מאוד" אמרו חכמים "זה יצר הרע".

מפטיר
שנתחיל
?