הצלם הוא תבנית נוף מולדתו

01.06.11

הצילום הארצישראלי בין השנים 1900-1967 משקף את הדרך שבה החלטות פוליטיות ותהליכים כלכליים שינו את אדמת הארץ ונופיה. גיא רז, צלם והיסטוריון של צילום, ישוחח על "אדמה אדמתי: מדת העבודה ועד שירת האגם" בתיקון שבועות בבית אבי חי

אחד המוטיבים המרכזיים בצילום היהודי / ציוני / ישראלי החל מסוף המאה ה-19 ועד היום הוא תיעוד אדמת הארץ, נופיה והשתנותם על ידי החלטות מדיניות ופעולותיהם של בני האדם.

בשנת 1899 הוציא ישעיהו רפאלוביץ', נציג דור הצלמים היהודים הראשון, את הספר "ארץ ישראל והמושבות – ציורי אור (פוטוגרפים)". בצילומים אלה ניתן לראות את ראשית ההתיישבות היהודית של העלייה הראשונה ובהם המושבות: פתח תקווה, ראשון לציון, נס ציונה, גדרה וכן ערים בהן: ירושלים, יפו וטבריה. זהו צילום תיעודי ברוח צילומי הצליינים של המאה ה-19 בארץ הקודש: דמות האדם כפרט בנוף, פרט המסמל כקנה מידה את גודלו של המרחב המצולם.

פתח תקווה, 1898, צלם: ישעיהו רפאלוביץ / אוסף פרטי
בחלוף המאה, עם הגעת דור צלמים מקצועי יותר בדמותם של אברהם סוסקין, יעקב בן דוב ושמואל יוסף שווייג ובעזרת ציוד צילום מקצועי אם כי מסורבל וכבד, מתפתח צילום שרובו ככולו מבוים וניכרות בו קומפוזיציות מעניינות וקיצוניות יותר. לצד צילומי הערים המתפתחות, יוצאים צלמים אלה למשימות ציוניות לתיעוד עבודת החלוצים באדמות עמק הירדן, עמק יזרעאל ובגליל. בעבודתם הם מתעדים את מאמיני דת העבודה – הפועלים והפועלות בשדות, את חפירת בארות מים, עבודות במשק החקלאי ואת "ילדי השמש" שלימים יקראו מלח הארץ.

קיבוץ מעברות, 1939, צלם: זולטן קלוגר / אוסף דן שאול

עם העלייה החמישית בשנות ה- 1930 מתחלף גם דור צלמים זה בצלמים חדשים נושאי מצלמות בפורמט בינוני ו 35 מ"מ דוגמת "לייקה". צלמים אלה מהווים את חוד החנית של התעמולה הציונית והפורמטים הקלים של המצלמות כמו גם המעבר מפלטות זכוכית לסרטי צלולואיד מאפשר צילום בהיקפים גדולים ביותר. בתקופה זאת מתמקד הצילום בשתי זוויות עיקריות – צילומי אוויר המסמלים את כיבוש הארץ מלמעלה וצילומי תקריב מזוויות נמוכות המסמלות את עובד האדמה כגיבור החדש של העם היהודי. עם דור צלמים זה נמנים בין היתר: זולטן קלוגר, הלמר לרסקי ורודי ויסנשטיין.

אגם החולה, שנות ה- 1950, צלם: פטר מירום / אוסף בוקי בועז, מבשרת ציון

בשיר בוקר לנתן אלתרמן מ- 1934 הוטבע המושג "נלבישך שלמת בטון ומלט". בעזרת התצלומים ניתן לראות ביטוי חזותי למילותיו של המשורר ואף מעבר להן, שכן בשיר אין התייחסות לייבוש אגמים. עם קום המדינה ב-1948 מתפנים מנהיגי המדינה למפעלי התיישבות בקנה מידה שטרם נראה בארץ – הנוף משתנה, ערי פיתוח נבנות והערים הקיימות מתרחבות כשביניהן נסללים כבישים רבים. בשנות החמישים, בין המלחמות, מתפתח קרב קרקעי נוסף בין האדם והאדמה, והוא הקרב על ייבוש אגם החולה. הצלם פטר מירום מתעד את הקרב הזה, בעוד דוד רובינגר ומיכה בר-עם ואחרים מתעדים את קרבות מלחמות ישראל על אדמת הארץ. כל זאת ועוד במפגש השני – אדמה משוגעת: מכיבוש הארץ ועד היום.

עוד בבית אבי חי