לעוף על האפיקומן
לעוף על האפיקומן
social
facebook whatsup email tweeter
נטעאל בנדל //
27.3.13
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
האם כל ערכה של המצה מתמצה בתכונותיה התזונתיות? יהושע רן שריד, מחבר הספר "המצה – סוד התזונה היהודית", סבור שממש לא. עם זאת, גם הוא עדיין מתקשה להכיר בערכה הרוחני

כמו ברוב חגי ישראל, גם בפסח האוכל והקולינריה תופסים מקום מרכזי. אולם בעידן השפע נושא התזונה מעסיק את המין האנושי גם מעבר לימים ומועדים ספציפיים. ההשפעה של תרבות האוכל ותעשיית המזון גורמת לכך שאנחנו לא מפסיקים לאכול – ובמקביל מתייסרים על אכילת יתר, והשמנת היתר נתפסת כאחת המחלות הקשות והנפוצות בעידן שלנו. האם ליהדות יש מה לומר בנושא? ספר חדש בשם "המצה – סוד התזונה היהודית" מבקש להציב משנה תזונתית שבה החומר והרוח מקבלים משמעות נוספת, והמצה עתירת הפחמימות הופכת למצרך חשוב.netamazza"יש משהו במצה שמשדר ענווה" (פלאש90)

 "לאחרונה התעורר אצלי חלום לאכול בריא", מתאר מחבר הספר יהושע רן שריד את המניע העיקרי לכתיבה. "הרגשתי שהצורך הזה לא נובע רק ממני אישית, אלא גם מהאנושות, שעוסקת באוכל, לפעמים בעדינות ואנינות טעם ולפעמים בגסות". שריד מדגיש כי הוא אינו בא לבקר את תרבות המזון ואינו נוהג כלפיה בשיפוטיות – להפך: "מדובר בתופעה עמוקה, ואני יצאתי לבחון מה יש ליהדות לומר עליה ומה היא מציעה".  


ברוח זו, הספר נפתח בהצגת הגישה היהודית מבית מדרשם של אנשי תנועת המוסר, שראו באכילה פעולה גסה ובהמית. "זו העמדה הקיצונית", מסביר שריד, "אך עמדת הרמב"ם שונה. כמו פילוסופים רבים, הוא מתייחס לאוכל מתוך עמדה של 'נפש בריאה בגוף בריא'. כלומר, האוכל אינו שייך לממדים הגסים באדם כל עוד הוא נאכל במידה, מצד שני גם אין בו ערך מיוחד". " לשינוי יש שלושה שלבים עיקריים: הכנעה, הבדלה והמתקה. בשלב הראשון על האדם להכניע את בולמוסי האכילה והאימפולסיביות שלו בשביל לסגל התנהלות רגועה ונשלטת. בשלבים הבאים מתחוללת מהפכה אמיתית: השלב השני הוא שלב תודעתי שכלי, ובו על האדם לברר מהו המזון שמיטיב עמו הן במובן החומרי והן במובן הרוחני; בשלב השלישי והאחרון יגלה לפתע האדם כי תשוקתו לאוכל אינה כתמול שלשום - היא רגועה יותר, נכונה יותר, אך במקביל מאפשרת לו התענגות גופנית אמיתית "


מי שפותחת צוהר חדש אל נושא התזונה, צוהר שאותו מגדיר שריד כמהפכה, היא הקבלה. בהתאם, עיקר התייחסותו אל התזונה נובעת ממנה. לדבריו, הקבלה מעניקה לאוכל מעמד של כבוד, ואף יותר מכך. "עצם התאווה, עצם המשיכה הרבה לאוכל, מעידים כי הוא טומן בחובו סוד גדול", אומר שריד, "הסוד הוא שיש באוכל גם ממד רוחני מענג, שמצריך עבודה תודעתית שתחשוף אותו.


"הקבלה היהודית מדברת באומץ על התהליכים החומריים ביותר באדם ומגלה את הדבר הכי עמוק, והוא שחומר ורוח אינם שני דברים נפרדים", קובע שריד בהתרגשות ניכרת, "החומר הוא הקצה של הרוח, רק צריך לעשות תהליך עמוק להפקת רוח מן החומר, מן המזון ומפעולת האכילה".


שריד מצביע על כך שהקבלה מציגה סיפורי תזונה בלתי אפשריים, נכון לעכשיו לפחות. "משה לא אכל 40 יום כשעלה על הר סיני, אליהו אכל עוגה במשך 40 שנה ורבי שמעון בר יוחאי במשך 13 שנה אכל רק חרובים ויין", הוא מדגים, ומסביר: "תמיד אפשר לומר שמדובר באגדות. הקבלה טוענת שאותן דמויות אכן ניזונו, אולם לא כפי שאנו תופסים את נושא התזונה".netasaridיהושע רן שריד (יח"צ דברי שיר)


אז ממה הם באמת ניזונו?

"כל מאכל טומן בחובו ערכים רוחניים המשפיעים על נפש האדם, מלבד הערכים התזונתיים המשפיעים על הגוף. המהפכה שצריך לחולל היא להכיר באותם ערכים ולהתנהל על פיהם ולא רק על פי אותם הערכים המשפיעים על הגוף".


איך עושים מהפכה כזו?

"הדיאטה היהודית מציעה מתכון כיצד להתעלות מעמדה נחותה זו ולהביא את האדם לעמדה גבוהה יותר של שליטה, אך כזו שלא תפגום בהתענגותו מן המזון. לשינוי יש שלושה שלבים עיקריים: הכנעה, הבדלה והמתקה. בשלב הראשון על האדם להכניע את בולמוסי האכילה והאימפולסיביות שלו בשביל לסגל לעצמו התנהלות רגועה ונשלטת - שלב זה מזכיר את יחסו של הרמב"ם אל התזונה. אולם בשלבים הבאים מתחוללת מהפכה אמיתית. השלב השני הוא למעשה שלב תודעתי שכלי, ובו על האדם לברר מהו המזון שמיטיב עמו. לאחר שהתגבר על בולמוסי האכילה עליו לעיין בכל מזון שהוא מכניס אל גופו ולברר עמוקות כיצד הוא משפיע עליו, הן במובן החומרי של ערכים תזונתיים והן במובן הרוחני של ערכים המשפיעים על נפשו. בשלב זה יוצא האדם מעמדתו הנחותה אל מול המזון ומצליח להשתחרר מתחושת האיום שהאוכל הסב לו. בשלב השלישי והאחרון יגלה לפתע האדם כי תשוקתו אינה כתמול שלשום: היא רגועה יותר, נכונה יותר, אך במקביל היא מאפשרת לו התענגות גופנית אמיתית".


תשוקה ושליטה הולכות ביחד?

"לאדם מתוקן אין צורך בבלמים. חשוב לי לציין שמדובר בשלב שמגיע לאחר הרבה מאוד עבודה תודעתית, אולם יש פעמים שאף תוך כדי התהליך מתאפשר לנו לזכות ברגעי חסד של המתקה, של תאווה משוחררת אך מתוקנת. אם עד עכשיו לא היית אוכל קצפת ותותים הרי שבשלב ההמתקה תוכל לעשות זאת. אך יש סיכוי שלאחר התהליך תאוותך כלל לא תמשוך אותך אל הקצפת והתותים, וחשוב יותר – המשיכה תהיה עדינה ומענגת, ולא גסה".


נראה שהתזונה היהודית, על פי הקבלה, אינה מעניקה חשיבות יתרה לערכים תזונתיים ואינה מבקרת צריכת מזון בכמות גדולה.

"זה לא מדויק. ראשית, התזונה היהודית צועדת יחד עם התזונה הבריאה והמוכרת, אך הסיבה שהיא אינה מתייחסת אל הנושאים הללו באופן ישיר הינה משום שהיא מתייחסת אליהם באופן עקיף. השאלה מה מענג אותך וכמה משביע אותך תלויה בשאלה העמוקה יותר - היכן אתה כבן אדם. היהדות מאמינה כי לאחר תהליך שלושת השלבים אדם נמצא במקום אחר, ואם עד עכשיו הוא צרך קולה ובכמויות, הרי שעכשיו דרכו תשתנה. כשאני אומר שדרכו תשתנה איני מתכוון שתתעורר בו משיכה רבה לקולה והוא ירסן עצמו – זה רק בשלב הראשון – אלא שמשיכה כזאת לא תתעורר בו כלל. הוא כמובן יוכל לשתות קולה, אולם המשיכה תהיה קטנה עד אפסית, וכמובן שהוא לא ירגיש צורך בשתייה מרובה כל כך. השינוי התודעתי משנה את כל מערכות הנפש באדם. האדם מתחיל לצרוך מזון בעדינות, וחשוב להדגיש שעדינות אינה סותרת תענוג, אלא הם מוצאים את האחד בשני. התזונה הבריאה המקובלת מדברת על הימנעות או ריסון המשיכה. התזונה היהודית מטפלת במקורה של אותה משיכה הטמונה בנפש האדם".netabookעטיפת הספר (יח"צ)


חלק ניכר מן הספר עוסק במעמדה התזונתי של המצה, שאותה מכנה הקבלה "לחם האמונה". בספרו טוען שריד כי המצה היא בעלת ערך רוחני רב, אולם מודה כי נצרכת עבודה רבה על מנת להגיע לעמדה של הכרה באותו הערך; "אני עצמי עדיין לא מצליח להכיר בכך", הוא מודה, "יש משהו במצה שמשדר ענווה", אומר שריד, "היא אינה נפוחה כמו הלחם".

"יבוא יום", הוא מסכם, "שעל כל מוצר, נוסף על טבלת הערכים התזונתיים החומריים, תהיה גם טבלת ערכים רוחניים". לעניין זה יש גם נגיעה לעניין הכשרות, שכן לשיטתו, "לאכול כשר הכוונה לאכול כשורה".

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus