בדיני נפשות אין רחמים
בדיני נפשות אין רחמים
social
facebook whatsup email tweeter
26.7.11
הדפיסו
כתבה
שלחו
לחבר
עם כל הכבוד לצנעת הפרט, החברה החרדית חייבת להבין שיש דברים שאסור לטאטא מתחת לשטיח. מוני אנדר עם מחשבות בעקבות רצח לייבי קלצקי

 lyyby_qltsqy
פרשת חטיפתו ורציחתו המזעזעת של לייבי קלצקי, הילד בן ה-9 מברוקלין, היא התגשמות סיוטיו של כל הורה. חטיפה לאור יום, ברחוב ראשי הומה, בידי אדם שנראה כמו השכן ממול. החקירה עדיין בעיצומה, אבל כבר עכשיו מסתמן כי לשכן הנורמטיבי מהדלת שממול היתה היסטוריה מכובדת של הפרעות נפשיות. היסטוריה שאיש חוץ ממשפחתו הקרובה לא ידע עליה, בעיקר לא הרשויות שאמורות לטפל בכך ולהגן על הציבור ועל ילדים בני 9.

החברה החרדית עוברת בשנים האחרונות תהליך התפכחות מואץ בכל הנוגע לטיפול במקרים כאלה. כבר לא מטאטאים אותם מתחת לשטיח, והרבנים מנחים את הציבור להתלונן במשטרה, מתוך הבנה שרק לה יש כלים לחקור ולהעמיד לדין את הפושעים. יש הרבה יותר מוּדעות לחיוניות הטיפול בנפגעים, והוקמו מערכות סיוע המבינות את הרגישויות המיוחדות של הציבור החרדי בכל הקשור לסוגיה זו.

ועם זה, דווקא ערכי צנעת הפרט וכבוד הזולת, המושרשים בהוויה החרדית, עלולים לשמש מחסה לתוקפים הפוטנציאלים. השכן הנחמד מהדלת ממול עלול להיות סוטה ומופרע - אך אדון רבינוביץ' או גברת מלכיאלי, להלן החרדי המצוי, לא יידעו על כך דבר וחצי דבר.

ובאמת, בשביל מה זה טוב? למה להמשיך ולדוש במעשיו של אדם פרטי, לעבור על כמה וכמה לאווים של רכילות ולשון הרע, לחרוץ את דינו של אדם עוד לפני שעמד לדין, ולהעלות אותו כמנה עיקרית, ורבלית אמנם, על שולחן השבת של אלפי משפחות?

אלא שההלכה מתירה ואף מחייבת להזהיר את הציבור מפני בני אדם מסוכנים. אלה דיני נפשות של ממש, ומי שיודע כי אדם כלשהו עלול לסכן ילדים חייב להתריע על כך. לא ייתכן שמורה שסולק מתלמוד תורה בגלל שנחשד בעבירות חמורות יתקבל לעבודה במוסד חינוכי אחר, מבלי ששם יידעו על עברו. ולא, אל תהיו תמימים לחשוב ש"הוא כבר נענש ולמד לקח". אנשים כאלו לא לומדים לקח, אלא אם עברו טיפול יסודי.

הרשויות חייבות להעניק הרבה יותר תמיכה לקורבנות ולמשפחותיהם. ילד שנפגע זקוק לטיפול מקצועי, שעולה כסף רב. למעשה, המשפחה כולה עוברת משבר וטראומה. למה סבורים כי היא יכולה להתמודד עם מכה נוראה כזו בכוחות עצמה?

זה המקום להתייחס לנקודה משמעותית שבאה לידי ביטוי כשמדברים על מי שסרחו ועל החברה החרדית: לו המחוקק, או התקשורת שמסקרת פרשיות מעין אלה, יכולים היו להבטיח שמירה אמיתית על פרטי זהותו של הפושע או של הילד הנפגע, היה זה זרז משמעותי לבני משפחתו, שכל כך חוששים מכך שיזהו אותם עם מעשים כאלה, להעברתו לידי הגורמים המוסמכים. בקהילות סגורות והומוגניות אין צורך בשמו המפורש של הנפגע כדי לעשות אחת ועוד אחת ולהגיע למסקנה במי מדובר.  

מוני אנדר

למאמרים נוספים בדף הפייסבוק 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו אלינו
שתפו
facebook whatsup email tweeter linkedin insta gplus