נכון, זה לא מועד רשמי בלוח השנה. אבל ב־20 ביוני יצאו משערי בית הספר תלמידי החטיבות והתיכונים, כשהם מנופפים בתעודות (או מחביאים אותן עמוק בילקוט). עשרה ימים לאחר מכן יצטרפו אליהם עוד המוני תלמידי בית הספר היסודי, וכולם יפצחו בסימפוניית צהלולים: הכול אני יכול בחופש הגדול! ולמרות זאת, בסדנה נעלה מחשבות וחוויות על שנות בית הספר, שחרשו תלמים בנוף ילדותנו. תריסר שנים שהפכו אבנים, ניכשו עשבים, ואולי – בתקווה – גם זרעו, שתלו והצמיחו.
מפגש שמיני בסדרת הסדנאות המקוונות עם שהרה בלאו ושי גיליס. המפגש גם יחתום את שנת המפגשים שלנו עם עוד זום של לימוד וכתיבה. בואו בטוב.
-
כשמסיימים את בית הספר, יחד עם הפרידה מהדבק, מהעטים וממחברות הבחינה, נפרדים מדבר נוסף: מהעורק הפועם של לוח השנה העברי. בבית הספר החגים הם עניין לעסוק בו: לגזור שופרות בראש השנה, להעלות הצגה על אנטיוכוס בחנוכה, לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט ולהשתלב בפסטיבל התחפושות בפורים. באזרחות הפרוזאית, לעומת זאת, החגים לרוב נוחתים עלינו בבת אחת, בלי לשאול ובלי להודיע מראש.
בניסיון לחזור לעורק הפועם ההוא, ניפגש מדי חודש לסדנת לימוד וכתיבה בזום לקראת מועדי השנה, בכל פעם בסמוך לחג הקרב ובא. ננסה לשמר את מחוזות הילדות, ולגלות גם מה התחדש בחג, אחרי שהשנים עטפו אותו (ואותנו) בטבעות של זמן. בואו בטוב.
עוד בבית אבי חי