נִזְכֹּר שֶׁהַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים: מחשבות על ארץ ושמיים

עם: שהרה בלאו, שי גיליס

מתוך: לכתוב בזמן: סדנאות כתיבה סביב לוח השנה העברי

רבקה מרים, בשיר שפורט על המוני לבבות פועמים, כתבה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים / אֶת הַשָּׁמַיִם שֶׁבְּעֶצֶם אֵינָם / וְאֶת הָאֲדָמָה שֶׁרוֹצָה בָּם לָגַעַת". ונדמה שחג שבועות מציין את הפעם ההיא, בה השמיים נתנו לאדמה לגעת בהם. לאיזה רגע יחיד ומיוחד, שמאז רבים מנסים לשחזר שוב ושוב ושוב. חג שבועות, שעם השנים הפך להיות סוג של חג האהבה לתורה, זמן בו ריבי רבבות יהודים מתכנסים יחד כדי ללמוד תורה. וללמוד על עצמם. והפעם זה יהיה תורנו: לימוד וכתיבה על שמים, על ארץ, על תורה ועל בני אדם.

מפגש שביעי בסדרת הסדנאות המקוונות עם שהרה בלאו ושי גיליס. לימוד וכתיבה. בואו בטוב.

כשמסיימים את בית הספר, יחד עם הפרידה מהדבק, מהעטים וממחברות הבחינה, נפרדים מדבר נוסף: מהעורק הפועם של לוח השנה העברי. בבית הספר החגים הם עניין לעסוק בו: לגזור שופרות בראש השנה, להעלות הצגה על אנטיוכוס בחנוכה, לאכול פירות יבשים בט"ו בשבט ולהשתלב בפסטיבל התחפושות בפורים. באזרחות הפרוזאית, לעומת זאת, החגים לרוב נוחתים עלינו בבת אחת, בלי לשאול ובלי להודיע מראש.

בניסיון לחזור לעורק הפועם ההוא, ניפגש מדי חודש לסדנת לימוד וכתיבה בזום לקראת מועדי השנה, בכל פעם בסמוך לחג הקרב ובא. ננסה לשמר את מחוזות הילדות, ולגלות גם מה התחדש בחג, אחרי שהשנים עטפו אותו (ואותנו) בטבעות של זמן. בואו בטוב.

נִזְכֹּר שֶׁהַשָּׁמַיִם פְּתוּחִים: מחשבות על ארץ ושמיים

אירועים נוספים בסדרה

עוד בבית אבי חי