המתים שלנו: פרשת פנחס מקבצת את מי שכבר לא איתנו

ראשון

כששואלים, אני תמיד אומרת שישה. למרות שזה כבר חמש עשרה שנה מאז היום ההוא. אבל הם שישה. הם תמיד יהיו שישה. והוא יהיה השני. גם כשחגגנו לקטנה את יום ההולדת התשעה עשר, לעולם הגיל שלו, הוא נשאר השני. ואני כל הלילה בכיתי.

 

 

שני
קרן מלכי (עמותה רשומה 58-038-165-5) הינה קרן המסייעת למאות משפחות בעלות ילדים מוגבלים לטפל בילדיהם. הקרן מסייעת הן באמצעות מימון הטיפולים והן באמצעות מימון ציוד רפואי.

 

הקרן הינה זיכרון למלכה חנה רוט ז"ל, נערה בת 15 אשר נרצחה בפיגוע במסעדת סבארו בירושלים באוגוסט 2001. למלכי הי"ד היתה אחות קטנה הסובלת מנכות קשה. בחודשים האחרונים לחייה הדריכה מלכי בקייטנה לילדים מוגבלים. משפחתה של מלכי החליטה להקים קרן לזכרה אשר תסייע למשפחות אשר להן ילד/ה עם מוגבלות, בלי הבדל דת, גזע ומין.

 

 

שלישי
ואתה אומר לי - מת וזהו. לא חושב עליו. לא חושב על עצמך. מה שהיה היה. מי שנמצא נמצא. מי שאיננו איננו.

 

 

רביעי
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֵאמֹר: שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְבֵית אֲבֹתָם,  כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל.

 

חמישי 

בערבות מואב, על ירדן יריחו, מול הארץ המובטחת, עורכים בני ישראל מפקד אחרון לפני הכניסה לארץ. בין הפקודים הם מונים גם את מי שאינם - " וְאֵלֶּה פְקוּדֵי הַלֵּוִי ... וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא בְּהַקְרִיבָם אֵשׁ-זָרָה לִפְנֵי יְהוָה"; " וּבְנֵי אֱלִיאָב נְמוּאֵל וְדָתָן וַאֲבִירָם... וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-קֹרַח בְּמוֹת הָעֵדָה"; וכל מאות האלפים, משתתפי המפקד הראשון, האופטימי, של העבדים שיצאו ממצרים. "וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי.  כִּי אָמַר יְהוָה לָהֶם: "מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר" - וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ.

כולם אינם. כולם ישנם. עם יוצא אל מסע חייו. וכל מתיו צועדים איתו.

 

 

 

 

שישי
כשאראה, או כשתאמר לי 
חרש, חרישי 
כי מתיך מתקבצים 
גם אני ארכין ראשי 

 

(רחל שפירא)

 

 

שביעי
המתים שלנו הולכים איתנו: מביטים בנו מהתמונות שעל הקיר, מהכיסא הריק שנותר ליד שולחן השבת, מההקדשה הישנה בספר. המתים שלנו ממשיכים להיות לנו, במותם, מה שהיו לנו בחייהם. שולחים סירות במעלה הזרם של נהר השכחה. המתים שלנו חיים, כל עוד אנו שומעים את קולם.

 

 

מפטיר
עם המאבד את זיכרונו, מאבד את חייו. עם חי ממולדת וקברים. (יורם קניוק)

לא רק עם. כל אדם.

 

 

 

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

Model.Data.ShopItem : 0 6