38. טעויות של גדולים

מסכת הוריות עוסקת בקרבנות שיש להקריב כאשר נעברה עבירה ציבורית, מתוך טעות בהוראת ההלכה, על ידי בית הדין הגדול היושב בחצר בית המקדש. זוהי הסמכות העליונה במערכת המשפט ההלכתי, המהווה המשך ישיר של בית דינו של משה רבנו במדבר סיני. מקרים דומים הם, חטא של הכהן הגדול או חטא שנכשל בו הנשיא - מלך ישראל. מדובר שם גם על דירוג המעמדות בעם ישראל על פי התורה. מי קודם למי, את מי יש להציל קודם, באירוע רב נפגעים או בשחרור שבויים.

הסיבות שבחרתי במסכת זו, הן כרגיל, שתיים. ראשית, היא קצרה ואפשר לסיימה בזמן קצר יחסית. תחושה של סיפוק והשלמת משימה. שנית, טמון בה המסר שגדול ככל שיהיה, מנהיג ציבור או אפילו גוף רחב של שבעים זקני העם, עלול לטעות. המסר הזה היה חשוב לי, בוויכוח אופייני שהיה לי עם חברים.

בימי המבצע בעזה ואחריו הסתובב לו סיפור מוזר שעורר דיון סוער בחוגים שונים. סיפרו שחיילים שפעלו בעזה בשטח בנוי, פגשו גברת קשישה שהתריעה בפניהם על בתים ממוקשים. היא הקדימה אותם בכל בית שהם עמדו להיכנס אליו והודיעה להם מה יש בפנים והאם הם יכולים להיכנס או לא. לשאלתם, היא ענתה שהיא רחל אמנו.

הסיפור התחיל להתגלגל, כדרכן של מעשיות מוזרות, במיוחד אלו העוסקות ברוחות של מתים. השמועות ידעו לספר, שהראשון לציון הרב מרדכי אליהו אישר באזני בנו, רבה של צפת, את הסיפור, באומרו שהוא ביקש ממנה לרדת ולשמור על החיילים. תגובות זרמו מרחבי העולם הדתי והלא דתי ורבנים שונים הביעו את דעתם בנדון.

יום אחד ישבנו בחדר האוכל והסיפור עלה על השולחן. נשאלתי אם אני מקבל את אמיתותו. אמרתי שאם השאלה היא אם אני חושב שזה קרה, התשובה היא שאין לי שום סיבה לחשוב שאכן אירע דבר כזה, יותר ממה שהיתה לי סיבה כזו לפני שסיפרו את זה. אם תשאלו אם זה יכול לקרות, ייתכן שדבר כזה אינו ניתן לשלילה מראש. אינני בקי בכל הכוחות וסוגי האירועים ההיפותטיים שעשויים להתרחש במציאות או מסביבה, ואין לי עניין לדון בהגבלות על מה לא יכול לקרות בשום אופן. אבל העובדה שאנשים מספרים סיפור כזה אינה גורמת לי לחשוב שאולי זה קרה. יש לבני אדם מספיק סיבות לייצר סיפור כזה, גם לולא הוא התרחש, כך שעצם העובדה שהוא סופר, אינה מעלה את סבירותו.

אז שלף מישהו את נשק יום הדין: "ומה תאמר על כך שהרב אליהו אישר את הסיפור? האם בנו חשוד בשקר בעיניך?"

"חלילה וחס! לא צריך להיות שקרן, כדי להאמין באמת ובתמים שדבר כזה אירע, גם אם הוא לא התרחש לאמתו של דבר" עניתי. "תחשבו בעצמכם מה יכול לגרום למצב כזה. אני בטוח שתצליחו למצוא יותר מאפשרות אחת". יש כאלו שבשבילם זה היה יותר מידי. אם הרב אמר, אז ככה זה. איך אפשר בכלל לפקפק בדבריו?

כתגובה לדעה זו, שבאה לידי ביטוי בהזדמנויות לא מעטות נוספות, בחרתי ללמוד בחבורה את נושא כפרתם של בית הדין העליון במידה והם טעו. בסוגיות אלו מתבררת גם ההגבלה על הצידוק שיש למי שיודע את האמת ובוחר ללכת בעיניים עצומות אחרי בית הדין הטועה. הוא לא ינוקה מעוון. המסר הוא שלכל בר דעת יש אחריות על מעשיו ועל דעותיו ואי אפשר להתחמק בתואנה שמישהו גדול קבע אחרת.



תוך כדי לימוד עלה בידי רעיון מתוך המסכת, הממחיש תובנה מחיי הצבא. המשנה מחלקת בין כהן גדול שעבר מתפקידו ובין מלך שהודח. בעוד הכהן הגדול נשאר במעמדו ההלכתי, לעניין הקרבן שעליו להביא אם יחטא, חוזר המלך המודח למעמד של יהודי פשוט, ואם יחטא מכאן ולהבא יקריב קרבן כאחד מבני עמו. מה סיבת ההבדל הזה?

בסולם הדרגות בצה"ל, יש למעשה שני סולמות מקבילים. יש סולם של דרגות ויש תפקידים. יש חפיפה בין שני הסולמות כשתפקיד מסוים דורש דרגה אישית מסוימת, אבל ההבדל הוא ברור. הדרגה היא אישית ואינה תלויה בפעילתו העכשווית של בעליה. אלוף במיל הוא אלוף. ניתן אמנם לשלול דרגה, אבל זה לא קורה כמובן מאליו כאשר האלוף פורש או אפילו מודח, אלא אם כן הוחלט בנוסף לשלול את דרגותיו. דרג פוליטי לעומת זאת, אינו בעל דרגה אישית אלא בעל תפקיד בלבד. פוליטיקאי שסיים את תפקידו, מעמדו החוקי שווה לכל אדם.

רעיון זה בא כאן לידי ביטוי. כהונה גדולה, מלבד התפקיד יש בה גם דרגה. גם אם מסיבה מסוימת נאלץ הכהן הגדול לפרוש מתפקידו בפועל, מעמדו ההלכתי נותר כשהיה. המלך לעומת זאת הוא נבחר ציבור, בעל תפקיד ממשלי בלבד. משהודח אין לו מעמד עוד.