27. לדבר אל אלוקים בעברית

09.01.10

בית הכנסת של הבסיס, נתפס כפינת המרגוע של הדתיים. לכן המפקד הציע לנו לקחת איתנו את המגשים ולשיר שם. לא ממש מעשי, במיוחד לפי סגנון הריהוט, אבל מאיפה שהוא יידע. הוא כנראה לא דרך אף פעם בתוך המבנה הזה. מה שכן היה שם, זה אוירה טובה, תפילות ולימוד תורה לאורך השבת.

בתפילת קבלת שבת וערבית לא נכחתי. הייתי בתורנות שמירה כזכור. בסופו של דבר לא התארגן מניין אחרי האוכל והתפללתי ביחידות. בבוקר, אחרי שמירה ונמנום קצר, פניתי לבית הכנסת לתפילה. בית הכנסת היה מלא ממש. אנחנו מנינו כשלושים מתפללים ונוספו עלינו אנשי מילואים לרוב, על רבניהם. התפילה היתה משובבת לב ונפש, של מי שאוהב שילוב של קהילות ישראל. הרב שלמה גורן בשעתו, רצה להנהיג נוסח תפילה אחיד בצה"ל, כמקדם של כור היתוך הלכתי, מתוך ראיה שפולין ומרוקו הן היסטוריה. הקהילה הרלוונטית היום היא ארץ ישראל וחבל לשמר את המפריד במקום לפתח את המשותף. חבל שהוא לא הצליח בכך. ועדיין, גם כשהשינויים נשמרים בקפידה רבה, ניתן להכיר זה את מנהגיו של זה וללמוד ליהנות מן השונה. באזרחות זה לא ממש נפוץ. לרוב בתי הכנסת יש מסורת מחייבת, אם אשכנזית אם ספרדית. בצבא, בית הכנסת הוא של כולם. אהבתי את זה מאוד.

שליח הציבור בתפילת שחרית, התפלל בסגנון מזרחי. לקריאת התורה הוציאו ספר תורה ספרדי ובעל הקורא הייתי אני, בנעימה האשכנזית. עם זאת, היה שילוב בקריאתי, שהתחדש אצלי בשבת זו. קראתי לראשונה בהברה הספרדית, כלומר בעברית.

בציבור הדתי לאומי, תפילה כזו נפוצה ביותר. רוב יוצאי קהילות מזרח אירופה מבין חובשי הכיפות הסרוגות, מתפללים בהברה ספרדית, בנוסח ובנעימה אשכנזיים. אצל החרדים זה לא מקובל. האשכנזים מקפידים על הברה אשכנזית ושוללים בדרך כלל הברה ספרדית, אפילו באופן חד פעמי.

בתקופה שקדמה לרבנותי, התפללתי בבית כנסת לאומי לא רחוק מהבית. זה היה אחרי שכבר לא חשתי בנוח בבית הכנסת החרדי והעדפתי להתפלל עם מי שפחות מוכר לי ברמה האישית, אבל יותר מובן לי אידיאולוגית. הגבאים שם היו שולחים אותי לפני התיבה וגם מילאתי את מקומו של הבעל קורא לא אחת. הייתי משתמש בהברה האשכנזית בה אני רגיל, פשוט מטעמי נוחות של הרגל. להם זה לא הפריע. גם הרב שלהם מתפלל כך, מכיון שמוצאו מחו"ל, שם הרבה לא עברו להברה הספרדית.

כשלעצמי, אני רואה היגיון רב במעבר להברה ספרדית, בגלל שהיא מדוברת בפינו ביומיום. לאורך הדורות, היתה העברית לשפת התפילה בלבד. אבל היום, כשאנחנו מדברים עברית, מדוע לא נדבר אל אלוקינו כמו שאנחנו מדברים בינינו? אבל, כאמור העניין של הנוחות עיכב, בפרט בקריאה או תפילה בציבור, בה אני עלול לטעות ולהתבלבל אם לא אתפלל בצורה השגורה על לשוני מילדותי. כאן בבסיס, הייתי מהיחידים המתפללים בהברה האשכנזית. רבים מהחברים הם יוצאי עדות המזרח ומבין האשכנזים רבים הם דתיים-לאומיים. בודדים הם גם חרדים וגם אשכנזים, כמו החסיד למשל, שהתפלל בהברה פולנית ועוד אחד או שניים.

בימים הראשונים, התפללתי כמה פעמים לפני התיבה וגם קראתי בתורה בימי שני וחמישי, בהברה אשכנזית. היו כמה שהפגינו תחושה של אי נוחות. אחד אמר לי: "אתה קורא יפה, אבל מה זה הסה סה סה הזה". חשבתי שהוא צודק. אם רוב מוחלט של הציבור אינו מתפלל כך, ויש מהם מי שהברה זו ממש זרה לו, מדוע לא אתפלל כאן בהברה המקובלת עליהם.

שבת בבוקר היתה ההזדמנות שלי. קראתי את פרשת שמות מתחילתה ועד סופה, בהברה הספרדית, כמעט ללא תקלה. ללא תקלה בקריאה, אבל עם תקלה בספר התורה. לקראת הסוף, מצאתי בספר התורה טעות חמורה. ניכרה שם מחיקה שתוקנה, אלא שהמתקן לא טרח לפתוח את החומש, וחילק את האותיות שלא לפי המילים. כך במקום לכו לסבלתיכם נכתב שם לכולם בלתיכם. הספר הוכנס להיכל והוצא הספר האשכנזי. כך פעל כור ההיתוך שלנו, אפילו על ספרי התורה. בשבוע הקרוב, ייתקן הרב את הטעות. לבקשת הציבור, התפללתי גם מוסף כשליח ציבור, ושוב בהברה שלהם ובנעימה שלי.

שארית יום השבת, שימשה למנוחה וללימוד. שמחתי שוב שהבסיס לא ייצרב בתודעתי כמקום עמל וטורח בלבד. השבת הסתיימה עם שיעור תורני מפי רב במילואים, ששבת עם יחידתו בבסיס.

עוד בבית אבי חי