כל יום פורים

מה התחפושת שלנו אומרת עלינו? אבל הפעם ברצינות המחקרית הראויה. ד"ר טלי סטולובי, חוקרת ומטפלת בפסיכולוגיה של הלבוש, מסבירה לנו מדוע כדאי להתחפש, מה הכוח של הבגדים שלנו ולמה אנחנו או אוהבות את פורים או שונאות אותו ממש

תמונה ראשית - ויקיפדיה

 

לא יודעת מה איתכם - התרפיה שלי בין חצות לאחת בלילה היא לגלול ביוטיוב ובאינסטגרם סרטוני אופנה ולצפות בהם. בעקבות הצפייה בסרטונים אני מוצאת את עצמי מנסה שילובי בגדים חדשים מהארון שלי או סגנונות וצבעים שלא העזתי ללבוש קודם לכן. הרחוב הישראלי לא נותן לי הרבה השראה אופנתית או רוח גבית, אז מזל שיש לי מודליסטיות באוסטרליה, באנגליה, בפריז ובקנדה. נשמע שטחי? למזלי, ד"ר טלי סטולובי תאמר שזה דווקא עמוק מאוד. 

סטולובי היא דוקטור לעבודה סוציאלית שבשנים האחרונות חוקרת את הפסיכולוגיה של הלבוש ועושה תרפיה באמצעות לבוש. היא גם מכשירה אנשים ונשים מתחומי הטיפול, האימון והחינוך להשתמש בכלי הזה, מנחה קבוצות, ובאופן כללי, מלמדת על הקשר בין הבגדים שאנו לובשות לזהות, למגדר, לאורח החיים, לערכים, למיניות ולדימוי גוף. סטולובי היא גם בדיוק האדם להפנות אליו את כל השאלות הבוערות באמת לקראת פורים. "התחפושת היא הקצנה של תנועה שקיימת ביום יום", היא אומרת בניסיון לעמוד על ההבדל בין בגד לתחפושת, "הרבה אנשים חווים את הבגדים שלהם ביום יום כתחפושת. כשאנחנו בוחרות או בוחרים ללבוש לבוש מחויט כדי לחוש סמכותיים יותר, אנחנו צריכים לעשות זאת כחלק מתהליך פנימי. מעברים חדים בלבוש שלנו עשויים ליצור תחושות של זיוף במקום להיות תרפויטיים. כשאנשים לובשים בגד מסוים למטרה רגשית כלשהי שאינם מתחברים אליה, הם יכולים לחוות את תסמונת המתחזה". 

מה ניתן ללמוד על אדם מהתחפושת שלו?

"באופן כללי, ניתן ללמוד על נטיות אישיותיות לפי לבוש. במחקר שערכתי בשיתוף עם אוניברסיטת חיפה הראיתי, למשל, שלבוש קלאסי מאפיין לרוב אנשים מצפוניים יותר, כלומר, אנשים שנוטים לסדר, לאחריות ולמשמעת עצמית; אנשים שלובשים לבוש ספורטיבי, קז'ואל, הם לרוב שמרניים יותר ומחפשים להשתלב ברקע; ומי שבוחרים להתלבש אקלקטי הם לרוב אנשים יצירתיים. גם מתחפושות ניתן ללמוד על נטיות אישיותיות. אפשר ללמוד המון כבר מהדרך שבה התקבלה ההחלטה להתחפש: האם מדובר ברצון פנימי או בלחץ חברתי? אצל ילדים אפשר לשאול אם היוזמה להתחפש ובחירת התחפושת נעשו על ידי הילד או על ידי ההורים.

 

כל יום פורים

תמונה - Envato Elements

 

התחפושת ובחירתה מספרת לנו על עולמו הפנימי של המתחפש. זה יכול לבוא ממקום של דמיון ופנטזיה או של השפעה חברתית מאוד חזקה. בעיקר בגיל ההתבגרות, אבל לא רק בו, הפן של ההשפעה החברתית חזק כל כך, שההתחפשות היא בהשוואה לזולת, כלומר, בחירת תחפושת שעונה לציפייה חברתית או התחפשות בשיתוף עם חברים. באופן כללי, תחפושת מלמדת אותנו על מערכות יחסים. מי שבוחרת או בוחר תחפושת זוגית, תחפושת עם אחיות או עם חברות, מספר לנו כי הוא מגדיר את עצמו בהשוואה לאחרים. בחירה בתחפושת משותפת היא לא רק עדות למצב קיים, אלא גם אקט מחבר שמחזק שייכות וקשר או מצהיר על יחסים מסוימים. בחירה בתחפושת היא מאוד עמוקה, ואם היא לא עמוקה אלא נעשתה מתוך יחס לחברה, הרי שעצם ההתחפשות והכניסה לתחפושת הם בעלי ערך פסיכולוגי לאדם".

האם בגד שבחרנו ללבוש כדי לחוות תחושות מסוימות יכול להפוך מתחפושת למשהו אמיתי?

"כן, אם העבודה מתחילה מבפנים, היא תמשיך. אם השינוי הסגנוני הוא רק מבחוץ, הוא לא יעבוד. אי-אפשר פשוט לזייף את הלבוש עד שמתרגלים אליו. טיפול על ידי לבוש הוא לא "fake it until you make it". כדי שהבגדים שלנו באמת יעשו לנו טוב, אנחנו צריכות לעשות תהליך פנימי עם עצמנו, להבין לאן אנחנו רוצות ללכת, מה המשמעות הרגשית של הבגדים מבחינתנו ולהתחיל להשתמש באופן מודע בבגדים. חלק מהתרפיה בלבוש היא הדרישה מעצמנו להיות ברפלקסיה, לשאול את עצמנו מה הקשר בין מה שאנו מרגישות עכשיו לבגד שעלינו. כשאנו מתחילות להתניע את השפה הזאת ולעבוד איתה, הבגד נעשה מענה לצרכים רגשיים. זה ההבדל בין תחפושת לתרפיה. בפורים אנו מתחפשות, וכשהחג יוצא, אנו מסירות את התחפושת וחוזרות לעצמנו. פורים זו הזדמנות לבחור דמות מסוימת, להוציא לאור חלקים מתוך עצמנו. תחפושת לא תמיד מייצגת את מי שאנחנו; לפעמים היא דווקא יכולה להיות סוג של פיצוי. אדם מופנם יכול לבחור דווקא תחפושת מוקצנת, ולהפך. בתרפיה, לעומת זאת, אני היא הדמות. יש בנו הרבה חלקים, ואנחנו רוצות שהם יבואו לידי ביטוי, ולכן אנחנו עוברות בין כמה סוגי תלבושות, שכולן משקפות אותנו". 

 

להתערער מתחפושות

 

בכל שנה לקראת פורים יש איזה מתח באוויר: הילדים חושבים כבר מחנוכה למה יתחפשו בפורים, אבל גם המבוגרים מעורבים בעניין. יש כאלו שהחליטו כבר בכיתה ח' שהם גדולים מדי לתחפושות ודבקים בהחלטה הזאת עד עולם; יש כאלו שעם הילדים חזרו להתחפש גם הם; ויש כאלו שמחכים, ממש כמו הילדים, מפורים לפורים ורוקמים רעיונות מקוריים יותר ויותר לתחפושת שלהם. אבל זה לא נגמר בבחירה אם להתחפש. ההבדלים ברחוב עומדים גם על בחירת סוג התחפושת: ילדים בבני ברק מתחפשים לחיילים; נשים וילדות מוצאות בפורים הזדמנות ללבוש בגדים חשופים; גברים שרגילים לג'ינס ולטי-שירט מרשים לעצמם לחבוש מגבעת ופפיון; נשים ואנשים מחליפים את המגדר שלהם; ילדים מתחפשים למבוגרים, ומבוגרים לילדים. לכאורה מדובר בבחירה משעשעת ותו לא, אך נדמה שדווקא חג המסכות חושף לפעמים מקומות אמיתיים מאוד בתוכנו. משהו קורה לנו בפורים.

חלקנו לא מוותרות על תחפושות גם בפנסיה, ואילו אחרים רק מחכים להגיע לגיל שבו לגיטימי לא להתחפש יותר. יש לך הסבר לזה? 

"כשבוחנים את פורים דרך הפסיכולוגיה של הלבוש, רואים כי מדובר בחג שמעורר תגובות רגשיות חזקות: או שממש אוהבים את פורים או ששונאים אותו. הלבוש מגלם את עיקר החגיגה ואת התגובה הרגשית אליה, כיוון שהתחפושות מוציאות אותנו מהמרחב הרגיל של עצמנו. הלבוש הוא חלק מההגדרה העצמית שלנו, והתחפשות היא יציאה מתוך המרחב המוכר של העצמי. לכן, התחפושות נחוות כדרך מופלאה ומיוחדת להתחבר לעצמנו או, לעומת זאת, כאקט מרחיק, והזרות יכולה להיות דבר מאתגר ולא-נעים לחלקנו. זהו חג שמעורר בנו התלהבות, משחק וסקרנות, או התנגדות ודחייה מהקונספט.

היחס לתחפושות הוא אינדיבידואלי. מי שיש לו חיבור ללבוש שלו, לא מאוים על ידי הרעיון להחליף בגד, והתחפושת דווקא מציתה בו התלהבות. כבר לפני פורים הן מדמיינות כיצד יתחפשו לדמות מסוימת כדי לחוש תחושות מסוימות. אנשים עם חיבור רגשי לבגדים, שנוהגים להשתמש בבגדים כדי לבטא את עצמם, חווים את פורים כהזמנות להקצין את מה שהם ביום יום, וליהנות מהאפשרות לשחק יותר עם הבגדים. ואולם, את הנשים והאנשים בלי החיבור הרגשי ללבוש שלהם, פורים עשוי להוציא משלוותם, כיוון שמבחינתם, גם ביום יום בחירת בגדים והתלבשות דורשים אנרגיה. על ילדים קטנים מאוד, למשל, פורים עלול לאיים. כיוון שתחושת הזהות שלהם אינה יציבה ומוגדרת, החוויה של לראות אחרים מתחפשים ולהתחפש בעצמם עלולה להיות מערערת. לא רק ילדים: גם בגיל מבוגר יש לעיתים משהו מערער בלראות את האנשים הקרובים אלינו במעטפת אחרת ומזווית שונה".

האם בחירת התחפושת שלנו תשפיע על החוויה שלנו בפורים? 

"ההבנה המרכזית של הפסיכולוגיה של הלבוש היא שכשאדם לובש בגד, הבגד משפיע עליו באופן קוגניטיבי. מחקרים הראו, למשל, שלבוש מסוים יכול להשפיע בצורה ישירה על יכולות הריכוז שלנו. הרעיון הזה נכון גם לתחפושות: כשאני לובשת תחפושת, המשמעות שאני נותנת לתחפושת תשפיע על החוויה ועל ההתנהגות שלי. תחפושת שנתפסת בעינינו כמצחיקה או כמאפיינת טיפשות ושטות תגרום לנו לקלילות ולרוח שטות; תחפושת של מי שנחשבים בעינינו לחזקים תפתח אצלנו תעוזה; תחפושות חשופות מאוד ייצרו אצלנו התנהגות בוטה ומוחפצת יותר, או שדווקא יגרמו לנו להתכנסות פנימה, כיוון שיעוררו בנו בושה. במובן הזה, יש לתחפושת עצמה השפעה על הרגשות, על המחשבות ועל ההתנהגות של המתחפש". 

מה תעני למי שתשאל אם כדאי לה להתחפש, ואם כן, למה?

"השאלה הראשונה לקראת בחירת תחפושת היא השאלה הפשוטה: "למה את רוצה להתחפש?" אני אבקש מהמתחפשת שתציג לי השראות שלה, דברים שמשמחים או מסקרנים אותה, ונחשוב יחד מה יהיה לה נעים.

באופן כללי, אני ממליצה להתחפש. תחפושת זו התנסות חיובית. משחק עם בגדים זו התנסות חיובית. כל עוד המשחק בבגדים בא מהאדם עצמו ולא נכפה על ידי החברה, הוא תמיד יהיה חיובי ותמיד ילמד אותנו על עצמנו. לבוש יכול להניע התפתחות וצמיחה, אם התהליך בא מבפנים". 

 

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי