אמרו: כיצד נעשה? נהרגהו (את "יצר העבירה") – כלה העולם; נבקש רחמים (נתפלל) על חצי – חצי בשמים לא נותנים. עיוורוּ את עיניו ועזבוהו...
"בקשת הרחמים על חצי היא היא נטרול הכוח האבסולוטי של יצר המין". זיגמונד פרויד
הקשר:
המשנה הראשונה בפרק השביעי של מסכת יומא מתארת את סדר קריאת התורה של הכוהן הגדול ביום הכיפורים. התלמוד דן במקום הקריאה ונשען בדבריו על קריאת התורה של עזרא בפני כל העם (נחמיה, ח-ט). סיפור זה נדרש באריכות, ועליו מובא הסיפור שיידון להלן.
דיון:
אמרי: היכי נעביד? –
התנ"ך מספר שבעקבות קריאת התורה של עזרא "וַיִּזְעֲקוּ בְּקוֹל גָּדוֹל אֶל ה' אֱלֹהֵיהֶם" (נחמיה ט, 4). בסיפור ארוך ומקסים במורכבותו ובדמיון המתפרץ שלו, התלמוד מפרש: "מה אמרו (בזעקתם)? אוי אוי! זה שהחריבוֹ למקדש ושרפוֹ להיכלו (של אלוהים) והרגם לכל הצדיקים והגלם לישראל מארצם ועדיין מרקד בינינו! האם נתתוֹ לנו אלא (כדי) לקבל בו שכר? לא אותו אנו רוצים, ולא את שכרו!" (יומא סט ע"ב, כל התרגומים שלי; ראו גם בסנהדרין סג ע"ב-סד ע"א). מנהיגי העם זועקים לאלוהים שיצילם מיצר העבודה הזרה, שבו הם תולים את האחריות לכל עונשיהם. הסיפור התלמודי ממשיך בתיאור תפיסתו של יצר העבודה הזרה ובהשתקתו לעולמים כך שלא יזיק עוד לישראל. לאחר מכן, מספר התלמוד: "אמרו: הואיל ועת רצון הוא, נתפלל על יצר העבירה (יצר המין). התפללו ונמסר בידיהם... כלאוהו שלושה ימים, וחיפשו ביצה בת יום בכל ארץ ישראל ולא נמצאה".
בניגוד ליצר עבודה זרה, שכליאתו והשתקתו הובילו ל"שקט" אמוני, כליאתו של יצר המין גרמה לנזק גדול: בלעדיו נפסק הפריון בעולם. אם כך, מה עליהם לעשות?
הם מציינים שתי אפשרויות פעולה: האחת, להורגו; השנייה, להתפלל על "חצי".
המדרש מפרש את דברי אלוהים בסוף ששת ימי הבריאה: "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, 31). ו' החיבור בראשית המילה "הנה" מלמדת את החכמים על תוספת שאינה גלויה בפסוק, ובמקרה זה הם מבינים שכוונתה להכיל בברכת "טוב מאוד" אף את יצר הרע (הוא יצר העבירה, הוא יצר המין). הבנה זו דורשת הסבר: "וכי יצר הרע טוב מאוד הוא? אתמהא! אלא, שאלולי יצר הרע לא בנה אדם בית, ולא נשא אשה, ולא הוליד בנים" (בראשית רבה ט, ט). היצר המכונה "רע" הוא הכוח המניע את העולם; הוא המוביל את האדם לזוגיות ולהולדה, לבנייה ולהתפתחות. היעלמותו תסרס את תנופת היצירה האנושית והשתקתו תגזור כליה על העולם. לכן, לא ניתן להרוג את יצר העבירה.
ומה בדבר "בקשת רחמים על חצי"?
לפי רש"י, משמעות בקשה זו היא נטרול הכוח האבסולוטי של יצר המין ותיעולו רק למקומות המותרים, ובלשונו: "שיהא שולט באדם ליזקק לאשתו ולא לאחרת". נדמה שזה פתרון לא רע, שיכול היה להציל נפשות רבות. אולם מנהיגי העם אינם בוחרים לבקש זאת מאלוהים, שכן לדעתם "השמים" אינם פועלים ב"חצאים"; אצל אלוהים יש "הכול או כלום".
בהקשרו של סיפור תלמודי זה, דומה שהנחה זו מתבססת על תשובת אלוהים לבקשת הרחמים מפני יצר העבודה הזרה. לפני שהוא מפקיד יצר זה בידיהם, שולח אלוהים מסר: "נפל להם פתק משמים, שהיה כתוב בו 'אמת'". למה הוא מכוון בכך – האם אלוהים מסכים לטענות? האם ה"אמת" היא הסיבה לחטא ולעונש, לכאב ולחורבן? האם ה"אמת" היא מעין "תמונת אלוהים" ומייצגת אותו?
טריילר הסרט "כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת לשאול", 1972
אולי כל התשובות נכונות: "אמת" שיש פיתויים בעולם ובעקבותיהם גם רוע וסבל; "אמת" שתפקידו של אדם להתמודד ולבחור בטוב; "אמת" שאלוהים הוא האחראי לכול, כולל נפתולי האדם וקשיי ההתמודדות שלו וכולל, כמובן, התוצאות הנוראות של בחירותיו הגרועות.
הסיפור עצמו "מפרש" את הופעת הפתק באמצעות דברי רב חנינא: "חותמו של הקדוש ברוך הוא 'אמת'". במקום אחר מסביר ריש לקיש: "אל"ף – ראשו של האל"ף-בי"ת, מ"ם באמצעיתה, תי"ו בסופה" (ירושלמי, סנהדרין א,א; יח ע"א). לפי ריש לקיש, חותמו של אלוהים מסביר את יחידותו של אלוהים בעולם, אולם מדבריו עולה שהחותם "אמת" מגדיר את אלוהים כשלמות כוללת – התחלה אמצע וסוף – של כל הקיום, או לפחות של כל מה שניתן להגדירו במילים ובאותיות.
לפי פירוש זה, אלוהים הוא שלם, הוא הכול, ולכן, אינו עובד ב"חצאים" ולא ייענה לתפילה על "חצי".
כחלינהו לעיניה ושבקוהו –
מסתבר שגם אם אלוהים אינו עובד בתחום האפור שבין הכול לכלום, בני האדם דווקא מסוגלים לעשות זאת.
"כחל" הוא חומר שבו השתמשו לצביעת העין בכחול לצרכי ריפוי וייפוי, ולעתים גרם נזק ועיוורון. בארמית משמש הפועל "כחל" הן במשמעות איפּור הן במשמעות עיווּר.
כאן ה"כיחול" נועד לסמא את עיני היצר וכך להגביל את השפעתו וכוחו. התלמוד מסביר שה"ניתוח" הצליח, ומעתה "לא מתגרה איש בקרובתו". כלומר: יצר המין "עיוור" ביחסים שבתוך המשפחה, ושם אינו פועל.
המציאות, כמובן, אחרת ומי שלא מאמין לי שיקרא את דברי המהרש"א: "בטלו אותו (את יצר המין) קצת, שלא יתגרה איש יותר (מדי) בקרובים; אבל ודאי שמתגרה גם עכשיו בקרובים כמו באחרים, כמו שנאמר לעניין ייחוד (גבר) עם בתו (שהוא אסור)".
כאמור, "כחל הוא אמצעי להתייפות, ולכן אף לפיתוי מיני. הכחלת עיני יצר המין אולי גרמה להשתקתו במרחבים מסוימים של החיים ואולי לא, ומה שבטוח – היא גרמה לו להיות יפה יותר, נחשק יותר ומפתה יותר. פתגם ערבי המתאר כוונות טובות שמובילות לתוצאות רעות אומר: "ג'א יכחלהא – עמאהא", או: רצה לכחול אותה וסימא אותה (ותודה לחברי אמציה על התרגום). אולי כאן קרה ההפך: ניסו לעוור – וייפו."היצר המכונה "רע" הוא הכוח המניע את העולם; הוא המוביל את האדם לזוגיות ולהולדה, לבנייה ולהתפתחות. היעלמותו תסרס את תנופת היצירה האנושית והשתקתו תגזור כליה על העולם. לכן, לא ניתן להרוג את יצר העבירה"
הסוגיה התלמודית הנדונה עוסקת שוב בבגדי הכוהן הגדול, והפעם היא תוהה אם מותר לו להשתמש בהם גם שלא לצורך מצווה ממש. לדעת התלמוד התשובה היא לא, אבל בעקבות סיפור על כוהן שיצא מירושלים בבגדי כהונה כדי להציל את המקדש ואת העם, מסכם התלמוד: "אם תרצה אמור, (שבסיפור הנדון, היו בגדי הכוהן) ראויים לבגדי כהונה (ולא ממש בגדי כהונה); אם תרצה אמור, עֵת לַעֲשׂוֹת לַה' הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט, 126)" (יומא, סט ע"א).
ה"אמת" האלוהית והתורנית ברורה וחד משמעית, אולם בידינו האנושיות היכולת "לקרוא" אותה באופן גמיש. אנחנו יכולים לבחור להבין שהכתוב (או המסופר) אינו בדיוק כפי שהוא נראה על פניו; אנחנו יכולים גם לבחור להבין שלפעמים, יש להפר את התורה החד משמעית מפאת הנסיבות המורכבות של המציאות (האנושית) ולמען עשייה בעבור אלוהים עצמו.
לעבוד ב"חצי" זו התנסות שתוצאותיה אינן מובטחות: הניסיון לעוור את יצר המין לא ממש צלח, וייתכן שדווקא גרמנו לו לחזק את יכולת הפיתוי שלו. ובכלל, שביל ה"אמצע" בין ברירות גרועות תמיד נושא בחובו ויתור והפסד. אבל "הכול או לא כלום" היא דרכו של אלוהים בלבד, שרק בידיו נמצאת ה"אמת" האחת הבלתי מתפשרת. לנו יש "מסע" אחר לעבור – של ניסוי, תהייה, תעייה ואולי גם "טעייה". לכל הפחות נצליח לייצר ממנו סיפורים טובים.
