לייקטרואיזם: עוזרים לזקנה לחצות את הפייסבוק, גם אם היא לא רוצה

הפייסבוק נהפך בתוך שנים ספורות לחלק בלתי נפרד מחייהם של מיליוני ישראלים. הם מעלים תמונות, מגיבים לאמירות של פוליטיקאים, חולקים סרטונים ומשתפים עוד ועוד מחייהם האישיים. האם הם גם עוזרים לזולת? ומדוע?

כמקרה מבחן לקחנו את שלושת הנעדרים שהמשטרה ביקשה את עזרת הציבור במציאתם באמצעות פייסבוק והשווינו את האינטראקציות על סטטוסי ההיעדרות שלהם: הענקת לייק - אינטראקציה עם מעורבות נמוכה; ושיתוף הסטטוס - אינטראקציה עם מעורבות גבוהה יותר, המחייבת נכונות של הגולש לפרסם את הסטטוס על קיר הפייסבוק שלו, ולמעשה, ליצור יישות תוכן חדשה, שנתונה לאינטראקציות מצד חברי הפייסבוק שלו.

איור: קייל ג'יימס ועידו קינן, cc-by

436 אינטראקציות שיתופיות (101 לייקים ו-335 שיתופים) קיבלה הודעה של המשטרה בפייסבוק על הנעדר אברהם עינבר, 60, מנהריה, שנוטל כדורים לטיפול נפשי, אשר עזב את ביתו ונראה בפעם האחרונה בבית החולים רמב”ם כשנרשם לטיפול אך לא קיבל אותו. תמונתו פורסמה בסטטוס ותוארו מראהו החיצוני והבגדים שלבש. הגולשים התבקשו לשתף את הסטטוס. 416 עשו לייק ושני אנשים שיתפו את הודעת המשטרה שהוא אותר ללא פגע.

שיתוף מהול בגזענות. עמוד משטרת ישראל צילום:  חדר  404  עידו קינן

486 אינטראקציות שיתופיות (174 לייקים ו-312 שיתופים) קיבלה הודעה של המשטרה על נעדרת, ילדה אריתראית בת 5, שנראתה באחרונה ב-23:00 בגינת משחקים בדרום תל אביב. שמה ותמונתה לא פורסמו, ואולם, הופיע תיאור של הבגדים שלבשה. 558 עשו לייק ו-24 שיתפו את ההודעה על מציאתה.

3,553 אינטראקציות שיתופיות (476 לייקים ו-3,077 שיתופים) קיבלה הודעה שפורסמה בראשון בלילה על היעדרותה של אופק ירון, 14, משמשית, שנראתה באחרונה כשיצאה מביתה ב-15:00. כן פורסמו תיאורה החיצוני ותמונה שלה, כפי הנראה, בחדרה. הגולשים התבקשו, כרגיל, לשתף. תשע שעות אחר כך פירסמה המשטרה הודעה, ובה עידכנה על אודות החיפושים, פירסמה תמונה עדכנית יותר של הנעדרת ותייגה את פרופיל הפייסבוק של Lev Israel. מדד הגולשים: 193 לייקים ו-1,346 שיתופים. עוד תשע שעות עברו, והמשטרה פירסמה סטטוס שלישי, עם תמונה של ירון, כפי שנקלטה במצלמת אבטחה של תחנת דלק, ארבע שעות לאחר שיצאה מביתה. המדד: 192 לייקים ו-277 שיתופים. בסך הכל, זכו סטטוסי ההיעדרות של ירון ל-5,561 אינטראקציות (861 לייקים ו-4,700 שיתופים). הסטטוס הרביעי, שהודיע על כך שירון נמצאה בריאה ושלמה, קיבל 799 לייקים ו-139 שיתופים.

בתחרות הלייקים והשיתופים הצינית שערכנו פה, היעדרותה של ירון גרפה את מרב הקולות (גם אם סופרים רק את הסטטוס הראשון), אחריה האריתראית האנונימית, ולבסוף אברהם. הנה כמה השערות למניעי השיתוף מתחום הפסיכולוגיה בגרוש:

שם: סטטוס על נעדר אנונימי מעורר פחות הזדהות מאשר סטטוס על נעדר שיש לו שם.
תמונה: נעדר שאנחנו יודעים איך הוא נראה מעורר יותר הזדהות מאשר נעדר נטול פנים.
גיל: נעדרים צעירים מעוררים יותר אמפתיה. אפשר לשער שהאמפתיה גדלה ככל שמתרחקים מגיל בוגר: הן בני נוער, ילדים ותינוקות הן זקנים וקשישים.
חוסר אונים: נעדר בריא מעורר פחות אמפתיה מנעדר שסובל ממחלה פיזית או נפשית.
מין: נשים מעוררות יותר אמפתיה מגברים, בגלל החשש (הסטריאוטיפי או המגובה בעובדות, זה לא משנה) שבהיעדרותן הן חשופות יותר לפגיעה פיזית או מינית.
מוצא: גולשים מזדהים יותר ככל שמוצאו, צבע עורו או לאומיותו של הנעדר קרובים יותר לשלהם.
נסיבות: חייל שנעדר מעורר יותר הזדהות מאדם שתעה במהלך טיול במדבר כי המטייל בחר לסכן את עצמו בזמנו הפנוי, ואילו החייל נעלם בעת מילוי תפקידו (גם אם בפועל, החייל נעלם בזמן חופשה או בלי קשר לתפקידו הצבאי). ילדה שברחה מהבית מעוררת פחות הזדהות מילדה שיש חשש שנחטפה.

האינטראקציות השיתופיות מסייעות באופן ישיר למאמצי החיפוש בכך שהן מגדילות את הקהל שנחשף לתמונות הנעדרים ואת הסיכוי שמישהו מהם ייזכר שראה את הנעדר וידווח למשטרה. אבל יכול להיות שהצטרפות לצוותי החיפוש תעזור יותר.

האינטראקציות האלטרואיסטיות לכאורה הן אמצעי לסיפוק מצפוני ("עשיתי משהו טוב היום") ולשדרוג תדמיתי ("גם אני תומך בהפסקת ההתעללות בבעלי חיים"), תמורת השקעה אפסית של זמן, מרץ, זיעה ומחשבה. זה קל הרבה יותר מלחתום על עצומה, להחתים על עצומה, לשכנע חברים להצטרף למטרה, לארגן הפגנה, לצאת להפגין ולחטוף מכות משוטרים. לייק ושיתוף הם בסך הכל הקלקות עכבר בפייסבוק.

יש דמיון רב בין הלייקים האלטרואיסטיים ובין ברכות ה"מזל טוב" הסתמיות על קירות הפייסבוק של אנשים שנקלעו לרשימת חברי הפייסבוק שלנו ושקיבלנו תזכורת אוטומטית שיום הולדתם חל היום. ישראלית אחת קיבלה ביום הולדתה בפברואר עשרות ברכות על קיר הפייסבוק שלה מחברים וירטואלים. היא מתה מסרטן ארבעה חודשים לפני כן. מקרה נוסף של נתינה לאחר המוות הוא זה של החייל הנעדר נטע ברנד, שגולשים המשיכו לשתף את תמונתו גם אחרי שגופתו נמצאה.

זה מזכיר את הבדיחה על חניכי הצופים שרצו לעשות מעשה טוב והעבירו את אותה הזקנה את הכביש שוב ושוב, אף על פי שהיא בכלל לא רצתה לחצות. לפני הלייק האלטרואיסטי הבא שלכם, חשבו: האם אתם באמת מתכוונים לעזור, או שהזולת הוא רק אובייקט המשמש את אקט הנתינה שלכם?

עידו קינן הוא עיתונאי תרבות דיגיטלית וכותב הבלוג חדר 404