אור קטן - סיפורי גולשים

עוברת אורח בארץ זרה מציעה מקום ללון. אדם לא מוכר מחלץ את האוטו מהבוץ, וחברה רחוקה מסייעת להתאושש לאחר פרידה כואבת מהחבר. מקבץ ראשון של סיפורי מחוות שאתם שלחתם. אולי מודים לכם?

"אל תבכי. לא אשאיר אותך פה לבד"
 

טסתי לקנדה עם תינוק חולה מאוד בן 3 חודשים. עוד מהארץ יצרו עבורי קשר עם אברך שאיפשר לי לגור בבייסמנט שבביתו. בשדה התעופה בקנדה גיליתי שהקור כפול: בחוץ יש מינוס ארבעים מעלות, ואף אחד לא מחכה לי. חייגתי אל אותו אברך שהיה אמור לקחת אותי, והוא השיב שהוא ממש מצטער אך הוא אינו יכול לקבל אותי לביתו, משום שכמה בני משפחה הגיעו במפתיע לביקור. הייתי במקום זר, מנוכר, עם תינוק חולה בזרועותיי. התחלתי לבכות. ניגשה אליי אישה בעלת מראה פשוט ושאלה למה אני בוכה. סיפרתי לה. היא אמרה לי: 'אל תבכי. אני לא אשאיר אותך פה לבד'. היא עשתה כמה שיחות מטלפון ציבורי [באותן שנים עוד לא היה טלפון נייד], ואמרה: 'הייתי לוקחת אותך אליי הביתה, אבל את נראית לי דתייה ולא תוכלי לאכול אצלי'. עד אותו רגע לא ידעתי אם היא יהודייה או גויה. הגברת האלמונית התגלתה כתורמת עשירה שנוהגת לתרום על בסיס קבוע לבית בשם "ביקור חולים", המארח משפחות המגיעות מארצות שונות לקנדה, לצורך ניתוחים ולטיפולים רפואיים. היא אמרה: "המגורים האלה יהיו ממש כמו בית. תרגישי כאילו אני מארחת אותך אצלי". במשך חודש וחצי היא הביאה אוכל מדי יום, ולקחה אותי ואת התינוק שלי לטיולים בין טיפול לטיפול. כשנפרדנו היא נתנה לי במתנה קערה מכסף, ובהקדשה היא כתבה שעד שהיא פגשה אותי היא שפטה אנשים לפי הלבוש, השפה והדת, אבל מאז שהיא הכירה אותי היא הבינה שאין לזה משמעות. מאז חלפו 11 שנה, ועד היום אנחנו שומרות על קשר.

שרי גנזלר

**

טרמפ עד הבית

בתאריך 03/11/08 או בסמוך לו, הוריי ואחי עם אישתו ובנם חזרו בשעות הלילה מאירוע משפחתי מכיוון רמת גן לכפר סבא. באיזור מחלף גהה נתקע הרכב של אחי, ואימי וגיסתי עזרו לו לפנות את הרכב מהכביש. אחד מהרכבים שעבר לידם עצר והנהג ניגש לדבר עם אבי (המסתייע במקל הליכה) ואז ניגש לאימי ואמר לה שהוא מוכן לקחת אותם הביתה. הוריי ובן אחי נכנסו לרכבו של אותו אדם ונסעו איתו לכפר סבא. כשהגיעו לבית הוריי שאל אותם אותו אדם מהי הדרך המהירה ביותר לתל אביב, והתברר שהוא חייב לחזור הביתה לתל אביב. 
אין לאמי מושג מה שמו או מהיכן הוא. הלוואי שירבו כמותו בישראל.

יונתן אלטשולר

**

"משום מקום הגיע איש מקסים על קלנועית..."

אני רוצה לספר על משהו שקרה לי ולחברתי אתמול. נסענו בדרך קיצור מבני ציון לרעננה. לקראת סוף הדרך היתה שלולית בוץ גדולה וחברתי שנהגה נכנסה לשלולית בתקווה לעבור, אך נתקענו במצב בו הגלגל הקדמי וכל הפרונט שקועים בבוץ. עמדנו חסרות אונים, כשאין אף אחד בסביבה. פתאום הגיע משום מקום איש מקסים על קלנועית, שקלט אותנו מרחוק ובא במיוחד כדי לעזור לנו. למזלנו היה לו כבל גרירה ולאוטו היה וו גרירה, וכך הוא משך אותנו החוצה מהבוץ ועזר לנו להעביר את האוטו לצד השני של השלולית והמשיך לנסוע אחרינו (כי היה עוד קטע בעייתי) עד שראה שעברנו הכל ואז נסע לדרכו. אנחנו לא יודעות איך קוראים לו אבל הוא 'נפל' עלינו ממש ברגע הנכון ועל כך תודתנו לו. טוב לדעת שעוד יש אנשים טובים. חג שמח!

מיכל

**

כשהיא שמעה אותי בוכה, היא הזמינה אותי אליה

החבר שלי ואני נפרדנו באוקטובר 2007, אחרי טיול מקסים באירופה, ארבע שנים של חברות ואהבה גדולה. גרנו ביחד חצי שנה, הוא כבר קנה לי טבעת, אבל שנייה לפני שהוא הציע לי נישואים הוא החליט שהוא לא מסוגל. מבחינתי נגמר הסיפור. באותו מוצאי שבת החלטתי שאני מודיעה לכולם על הפרידה כדי להתחיל להתמודד. שלחתי הודעה לכל החברים שלי, וביניהם יפעת. מאותו רגע קיבלתי המון טלפונים וחברות שלי הגיעו מיד לישון איתי, כדי שלא אשאר לבד אפילו לרגע. למחרת בבוקר יפעת התקשרה. כשהיא שמעה אותי בוכה, היא הזמינה אותי אליה. הייתי אצלה כל יום ראשון בדיכאון נורא. בערב חברה אחרת באה במיוחד מתל אביב כדי להחזיר אותי הביתה, שלא אסע לבד. אחר כך חמישה חברים טובים שלי באו לפנות את הדירה שגרתי בה עם חברי לשעבר, וחברות לקחו אותי לקניון. הן גם סידרו את כל הבגדים והחפצים שלי במקומם בבית החדש, כדי שלא אגיע ואבהל מהארגזים. מדהימות. ביום הבא חזרתי ליפעת, שנתנה לי להרגיש הכי נוח שאפשר, ומאז אני שם, בעידודה ובתמיכתה האינסופית. "ביתי הוא ביתך", היא אמרה לי, ולא נתנה לי להרגיש ולו לשנייה שלא נוח לה, אלא להיפך. השנה היתה מלווה בירידות ועליות, הרבה בכי, תיאבון הולך ופוחת, כאבי בטן, חולשה ועוד, אבל במקביל לכל זה היה לי אותה ואת הבית שלה. בילינו המון וגיליתי הנאות קטנות ומשמחות כמו נסיעות, ריקודים וערבי שירה. היה לי כיף השנה. היה לי מקום מפלט ממרכז הארץ, שם לא יכולתי להיות. גיליתי חברה טובה, מפרגנת ולא שיפוטית. זה קסם קטן ומתמשך, שהגיע בדיוק בזמן.

אורית ס. 

**

אדם שלא מכיר אותי עצר מעיסוקיו והתפנה לעזור לי 
אני בת 57 ואלמנה מזה 10 שנים. ילדיי נשואים והורים לילדים, והם עוזרים לי תמיד ודואגים לי, אבל אני לא רוצה להטרידם ולכן אני מעדיפה לשלם לבעל מקצוע ולא להטריד אותם. לפני כשלוש שנים היה לי תקר בגלגל הקדמי של האוטו אך מכיוון שהיה בוקר והייתי בדרך לעבודה החלטתי לנסוע לאט לאט בדרך לפנצ'רמאכר. בכל רמזור אנשים העירו לי: "גברת, יש לך פנצ'ר" אך אף אחד לא הציע לעזור, עד שברמזור אחד עצר רכב עם זוג בסביבות הגיל שלי והאדון אמר לי: "גברת, חכי לי אחרי הרמזור, אני אקח את אשתי לעבודה ואחזור להחליף לך את הגלגל". די פקפקתי אם הוא אכן יחזור, אך המתנתי. אחרי כ- 10 דקות האיש הנפלא הזה חזר, הוריד כלים וניגש לעבודה כאילו היה זה האוטו שלו. עמדתי המומה ולא האמנתי למראה עיניי - אדם שלא מכיר אותי עצר מעיסוקיו והתפנה כדי לעזור לי. כשסיים הצעתי לו תשלום אך הוא סירב בתוקף. הצעתי לו כוס קפה או משקה קר אך גם לזה הוא סירב. אמרתי לו 'המון תודה, ושאתה ומשפחתך תבורכו באושר ובריאות. אין הרבה אנשים כמוך'. המעשה הזה לא יישכח מלבי לעולם ובכל הזדמנות אני מברכת את האדם הזה ואומרת לעצמי שלמרות הכל עדיין יש אנשים טובים באמצע הדרך, וטוב שכך. ברכות גם לכם על האתר הנפלא הזה. שיהיו לכולם רק בריאות ואושר, ושיהיה לנו הכח להמשיך לחייך ולעזור.

אילנה

**
אם גם לכם יש סיפור על מישהו שהדליק למענכם "אור קטן" – זה הזמן לחלוק לו כבוד.
שילחו אלינו  את פרטי הסיפור בטקסט קצר (עד 400 מילים) או בסרטון וידיאו (עד שלוש דקות) והסיפורים יתפרסמו במהלך השנה באתר של בית אבי חי וב-ynet.
החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.

לחזרה לדף הראשי של פרוייקט "אור קטן"
 

עוד בבית אבי חי