מְחַכִּים, עֲדַיִן

"ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא"
(דברים ל"א)

(בהשראת "מחכים לגודו", סמואל בקט)

מְנַסִּים, עֲדַיִן, לַחֲלֹץ אֶת הַנַּעַל.

מְנַסִּים לִזְכֹּר מַפַּת-הָאָרֶץ בִּצְבָעִים.

זוֹכֶרֶת?

טוּרְקִיזִים שֶׁל יָם הַמָּוֶת הִמְתִּיקוּ לָנוּ פַּעַם, בַּלֵּילוֹת.

הַמָּקוֹם הַזֶּה, הָעֵץ, הַקָּהָל הַמְגַחֵךְ בַּחֹשֶׁךְ

נְתִיבֵי-מִלּוּט בְּרוּרִים מְאֹד: אַחֲרֵי-הַקְּלָעִים מִשְּׂמֹאל

אַחֲרֵי מִיָּמִין.

מְחַכִּים. אוֹתוֹת בָּאוּ וְהָלְכוּ וּבָאוּ, עִנְיָן שֶׁל מַזָּל,

הַחְלָפַת כּוֹבָעִים, גּוֹרָל עִוֵּר.

וּמְחַכִּים. כָּל יוֹם, וּבְדִיּוּק יָתֵר: רֵאשִׁית עַרְבּוֹ שֶׁל יוֹם

לְיַד הָעֲרָבָה הַבּוֹכִיָּה שֶׁכָּלוּ דִּמְעוֹתֶיהָ.

שֶׁיִּתְגַּלֶּה, שֶׁיֹּאמַר מַשֶּׁהוּ, מַה בְּדִיּוּק בִּקַּשְׁנוּ אוֹתוֹ –

מִין תְּפִלָּה, אֵיזוֹ תְּחִנָּה בִּלְתִּי-מֻגְדֶּרֶת

מְסַפְּרִים שֶׁהוּא אָמַר שֶׁהוּא יִרְאֶה

מְדַמִּים בְּכָל אִוְשָׁה לְעוֹד-מְעַט, הִנֵּה

לוֹכְדִים שַׁעֲשׁוּעֵי יוֹמְיוֹמ וּמוֹצְצִים מִיצֵי-צִבְעֵי-עוֹלָם

        מֵעַל קוֹרוֹת דַּפָּיו (הַלְּבָנִים, אֱמֶת)

        וּמְחַכִּים.

לֹא עוֹד מְסוֹבְבִים כִּכָּר שֶׁל מוֹשִׁיעִים קְדוֹשִׁים

         בְּחֵיק עַצְמֵנוּ אֲחוּזִים

אוּלַי צוֹפִים לַחֲשֵׁכָה מֻחְלֶטֶת, בָּהּ נֵרָאֶה

בֵּינְתַיִם שְׁלַל רִקְמָה בָּרְקִיעִים, נוֹטֵף מִתְּהוֹמוֹת

           כִּמְשִׁי סִין, כְּמוֹ חָבוּר

מַרְקִיד מַדְאֶה אֶל עֵבֶר קֶדֶם מַאֲדִים, כְּמוֹ לֹא יוֹדְעִים

   שֶׁמֵּאָחוֹר דּוֹהֵר הַלַּיְלָה וְקָרֵב עַד שֶׁאוֹרֵב אֶל

       רֶגַע לֹא נִצְפֶּה, אוּלַי סִיבוּב נוֹסָף מִסִּחְרוּרֵי הַוַּלְס

       בּוֹ נִלָּפֵת סְכוּרֵי-עֵינַיִם מִפָּנָיו, וְהוּא, מֵאַחֲרֵי לַגַּב

              אֲזַי זוֹנֵק

 
אָז מְחַכִּים. אִי אֶפְשָׁר מִכָּאן לָלֶכֶת, רַק עַל חֶבֶל דִּמְיוֹנִי

      (אִם לֹא נַרְפֶּה מַשָּׂא הַחֲבִילוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּינוּ)

וְגַם הַזְּמַן מְתַעְתֵּעַ, לֹא יוֹדֵעַ

אִם פְּעִימוֹת שָׁעוֹן בַּכִּיס אִם לֵב

עַד בּוֹא הַנַּעַר הָרִאשׁוֹן, הַמְפֻחָד

         וְעַד לֶכְתּוֹ

  וְעַד שׁוּבוֹ לְמָחֳרָת

 
נוֹשֵׂא בְּשׂוֹרַת אָדוֹן הַמְסָרֵב לְהֵרָאֹה

         הַיּוֹם, אֲבָל מָחָר בָּטוּחַ שֶׁיָּבוֹא

וְהַמָּחָר, הַמָּחֳרַת הַזֶּה, הוּא בֶּאֱמֶת סִפּוּר חָדָשׁ

           כְּמוֹ אַתְחַלְתָּא

     נִצַּת אָבִיב וְעֵץ שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ בְּעַלְעַלָּיו

   וְגַם אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ נִתְעַבֵּר אוּלַי

                בַּצִּפִּיָּה שֶׁיֵּרָאֶה

שׁוּב מְחַכִּים. שִׂמְחַת הַיַּחַד מְכַסָּה, כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר

          עַל כָּל קוֹלוֹת מֵתִים

          כְּמוֹ כְּנָפַיִם, חוֹל, עָלִים

        מְמַלְמְלִים, מְרַשְׁרְשִׁים, מְמַלְמְלִים

          כְּמוֹ נוֹצוֹת, עָלִים וְאֵפֶר

          עַד שֶׁאֵין יוֹתֵר מִלִּים

נוּ, מְחַכִּים. מַעֲנִיקִים לַעֲרֵמוֹת גְּוִיּוֹת הַמַּחֲשָׁבָה

    הָרִים שֶׁל מַשְׁמָעוּת, לֹא מַפְסִיקִים

לְנַסּוֹת, לִתְפֹּשׂ תְּנוּמָה, לְצֵל שֶׁל חֶסֶד אַחֲרוֹן

              אוּלַי בַּגּוּף

              לָשׁוּט

             כְּצֶמֶד נְשָׁרִים מֵעַל לַיְשִׁימוֹן הַזֶּה

           לָחוּשׁ בָּאֲבָרוֹת מַשָּׂא הַגּוֹזָלִים

           עֲקֵבוֹת שֶׁל רֹךְ-אַדְנוּת, מַלְכוּת

       לָעוּג עוּגַת שָׁמַיִם הַגְּדוֹלִים

          וּלְהָעֵז כִּמְעַט לָגַעַת

כִּי מְחַכִּים. וְאוֹרְרִים, כְּהֵרָיוֹן שֶׁלֹּא נִגְמָר

     אֶת יוֹם הַיּוֹם, אֶת יוֹם מָחָר

    וְעוֹד שָׁרִים, רוֹקְדִים, מְגַלְגְּלִים

          מַה שֶּׁנִּשְׁאָר, מִקְּצֵה מִדְרוֹן

    וְשׁוּב שָׁבִים וּמְטַפְּסִים. בַּקּוּרְנָסִים

      וְנֶחְבָּקִים וְנֶחְנָקִים וְנִשְׁנָקִים וּמִתְנַשְּׁקִים

וְנֶחְבָּאִים עַד פַּעַם יְחִידָה, מֵאַחֲרֵי הָעֵץ

                  אֲשֶׁר בַּגָּן

  מִפְּנֵי הַזֶּה שֶׁשּׁוּב לֹא בָּא.


אליעז כהן הוא משורר