במדבר

21.05.09

ספר במדבר יעסוק בפוליטיקה, באמביציה, בדרמות האנושיות של עם העבדים ומנהיגו. אבל אקורד הפתיחה, ההד שילווה כל מילה שתיאמר - יהיה צלילו האינסופי, המרכך, של המדבר. אלי ויסברט פותח ספר חדש ומתפלש בחולות עליות – פרשת במדבר

 
ראשון
"ויהיו בני ראובן, בכור ישראל, תולדותם למשפחתם לבית אבותם... ששה וארבעים אלף וחמש מאות. לבני שמעון תולדותם למשפחתם לבית אבותם... תשעה וחמשים אלף ושלש מאות... חמישה וארבעים אלף, ושש מאות וחמישים... ארבעה ושבעים אלף, ושש מאות... ארבעה וחמישים אלף, וארבע מאות". 

עשרות אלפי גברים צעירים ניצבים בסך במפקד הגדול של יוצאי מצרים. ערוכים בשורות, מצמצמים עיניים מול שמש המדבר. בראשם מנהיגי השבטים. נערים צעירים רצים בין השורות, סופרים במהירות ומדווחים. שבעה וחמישים אלף, וארבע מאות... ארבעים אלף, וחמש מאות... שניים ושלושים אלף, ומאתיים...

שני

וּפָנִיתִי אֲנִי

בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי

וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת

וְהִנֵּה

הַכּל הֶבֶל

וּרְעוּת רוּחַ

וְאֵין

יִתְרוֹן

תַּחַת

הַשָּׁמֶשׁ

(קהלת)

 


שלישי

פְּרוֹפּוֹרְצְיָה   (שֵם נ')

מידה נכונה, ממדים נכונים; (גם: חוש פרופורציה) חוש מידה

רביעי
לילה. אתה יושב וכותב ליד השולחן בסלון, בצל החלונות הגדולים והאפלים. במילים מדודות מתאר את עצמך, מנסח ומוחק ומנסח מילים. מלטש בהן צורת מפתח לשער עתידך. מה תכתוב? וכיצד יתפרש? מצוקה הולכת ונצברת בעורקי הנפש.

ואז פס חיוור מאחורי הרי אדום,  אור הולך וצובע את השמיים. מדבר ענק,  עתיק, נושם, מציף אותך. חיים שלמים מקיפים אותך. למי אכפת העתיד.

מאז אהבת את המדבר.

חמישי
החצר שלי, המדברית, ממלאת אותי פליאה. טבק הפרא העקשן שנאחז באדמה הקשה, מקריב גזע ועוד גזע ובלבד שלא יעקרו שורשיו; השיחים שפורסים, מתוך שורש דקיק וכמוש, אלפי ידיים יבשות אל כל טיפת טל מדברית; הנמלים תאבות החיים והרצוא ושוב שלהן אל ומתוך האדמה האפורה.

בכל יום אני לומד משהו.

שישי
תחת השמש ניצב מחנה אוהלים קטן. אוהל מלבני במרכזו. נקודות זערוריות מתרוצצות אנה ואנה. זה עולה באש, זה נופל על פניו, זה נבלע באדמה, כל כך קטן. כל הדרמות הגדולות, כל הקורחים והבלקים והמרגלים והעולים בהר והעם והבכי והמרד – כמה קטן הכל נראה אל מול המדבר.

ספר במדבר יעסוק בפוליטיקה, באמביציה, בדרמות האנושיות של עם העבדים ומנהיגו. אבל אקורד הפתיחה, ההד שילווה אותנו כל הדרך, כל הזמן, בכל מילה שתיאמר או תיצעק  או תילחש - יהיה צלילו האינסופי, המרכך, של המדבר.

 


שביעי
להביט בחיים ממעוף הנשר. מבעד לקרני השמש. לזכור את המדבר סביב; את המידות האמיתיות של המכשולים והקושי. להתעלות מעל ומעבר. כמה קשה.  כמה קל.

מפטיר
קטן עלייך, אחותי. באמת קטן עלייך.

אלי ויסברט
לתגובות: 
editor@bac.org.il

עוד בבית אבי חי