למקומות, היכון

"כל העדה כולם קדושים" טוען קורח "ומדוע תתנשאו על קהל אדני?". אל תאמינו לו. מבעד לטענה ההיפית-אנרכיסטית הזאת גלוי להכמיר הרצון לשלוט במקום משה. אלי ויסברט - עליות פרשת קורח

ראשון
כאשר שני אנשים רוכבים על סוס, אחד מהם מוכרח לרכוב מאחור
(ויליאם שייקספיר)

שני
"וייקח קורח בן-יצהר בן-קהת בן-לוי, ודתן ואבירם בני אליאב, ואון בן-פלת בני ראובן, ויקומו לפני משה, ואנשים מבני-ישראל חמישים ומאתיים... וייקהלו על משה ועל אהרון ויאמרו אליהם רב לכם, כי כל העדה כולם קדושים, ובתוכם יהוה, ומדוע תתנשאו על קהל אדני?!"
 

שלישי
מה יש לך, אתה? ישר משווה, ישר בודק אם אתה טוב יותר, מהיר יותר, זוכה ליותר מחמאות, חיוכים, הישגים. תמיד מעל או מתחת, לעולם לא ליד. תמיד דרוך.

רביעי
הנפש האנושית מגיבה אל מה שמתרחש סביבה באחת משתי דרכים, תחרותיות והערצה. האם אנחנו מוצאים בתוכנו את העוז לחלום, לרצות יותר, לזנק אל מעבר למה שמונח לפנינו? או שאנחנו מתבוננים בהתרחשות באפס מעשה וממתינים לראות מה יקרה אחרי הפרסומות?

 

חמישי
תחרות משורש ח.ר.י
הערצה משורש ע.ר.צ
זו יוצרת חרון
זו יוצרת עריצות
זו מגדילה
וזו מקטינה

שישי
"כל העדה כולם קדושים" טוען קורח "ומדוע תתנשאו על קהל אדני?".
אל תאמינו לו. מבעד לטענה ההיפית-אנרכיסטית הזאת גלוי להכמיר הרצון לשלוט במקום משה. תמיד יהיה תירוץ שיחפה על השאפתנות חסרת המעצורים, אבל בשורש הכל עומד האינסטינקט האנושי, שיודע שהוא יכול לעשות את זה יותר טוב. וטוב שכך.



שביעי

טוב שכך.
טוב שאנחנו מתבוננים במחלות ובאסונות טבע כמתחרים - ולא כמעריצים. טוב שאנו מתייחסים אל חידושים מדעיים כמתחרים. טוב שאנחנו בוחנים את המנהיגים שלנו כמתחרים, חס ושלום לא כמעריצים.
 
קורח הוא הביטוי הראשון לנורמאליות, הסימן הראשון לתיקון אחרי חטא המרגלים. הוא בז למעריציו המבוהלים של משה, ששברי חלומם, על כניסה נטולת קשיים לארץ המובטחת, הותירו אותם אבודים במדבר. במקום זאת הוא בוחר להתמודד על ההנהגה, לערער על המוסכמות, להעז להתחרות במשה - ולשלם את המחיר.

קורח הוא הרעל המחייה שזורם בעורקי ההנהגה בכל הזמנים. הוא המבטיח כי העם לא ימות עם מנהיגו. הוא יצר התחרותיות שמניע את האדם ואת החברה. האדמה תבלע את קורח - אבל הקול שלו ימשיך להישמע.
 

מפטיר
"ובני קורח לא מתו"
(במדבר רבא)

עוד בבית אבי חי