הכישוף של בשביס זינגר

11.10.09

כל חייו היה צריך יצחק בשביס זינגר להסביר מדוע בחר לכתוב ביידיש ולא בעברית. כשקיבל פרס נובל לספרות, התברר שהיתה זו ההחלטה הנכונה. מאיר עוזיאל מנמק

 

 
 

יום אחד בסוף שנת 1935, בקפיטריה בניו יורק. בחור צעיר, נמוך, צנום, אי אפשר לטעות בו - יהודי, מתקרב אל מכשיר הטלפון הציבורי שמוצב שם. הוא התכוון לשלשל מטבע של 10 סנטים כדי להתקשר למערכת עיתון היידיש פוֹרְוֶורְטְס, ולשאול אם ידפיסו את הסיפור ששלח. אמנם היה בכיסו מטבע אחרון של 10 סנטים, כמעט כל כספו, אבל זה לא הבטיח שישיג את מטרתו: העורך תמיד איננו, וכך המטבע נעלם ותשובה אין לו.

בכל זאת הוא הוציא מכיסו את עשרת הסנטים האחרונים שלו והתקשר. נס. העורך היה ואמר: "ידפיסו את הסיפור שלך ביום ראשון. תשלח עוד". בבת אחת הוא התעשר. כשהחזיר את השפופרת למקומה, התרחש עוד נס: הטלפון פלט מטבעות, כמעט דולר. הוא היסס אם לקחת את הכסף או לא, והחליט לקחת. בבת אחת היה לו מספיק לשכר דירה לשלושה חודשים.

האיש הזה הוא יצחק זינגר, על הסיפור  הוא חתם בשם יצחק בשביס זינגר כדי שלא יבלבלו אותו עם אחיו, י.י. זינגר (ישראל יהושע זינגר) שהיה מפורסם כסופר יותר ממנו, ואשר כתב באותו עיתון יידיש ניו יורקי. בחירת השם בשביס לא היתה מקרית - זה היה שם אמו, בת שבע.

הרומן בהמשכים הראשון שהוא פירסם בעיתון היידי לא הצליח. הוא התבייש לבוא למערכת לקחת לעצמו עיתון. עוניו של סופר היידיש לא היה מפתיע: כבר כמה יכול להרוויח סופר שכותב בלשון מתה, בעיתון שקוראיו מתמעטים מיום ליום, בעיר שאליה התנקזו סופרי יידיש רבים אחרים שכולם רוצים לכתוב?

לבשביס זינגר לא היו באותו זמן צרכים גדולים. אמנם היה לו בן, אבל הוא נטש אותו בגיל חמש בפולין ולא תמך בו. בסדר, יש לו עכשיו כסף לשלושה חודשים. לא צריך לקוות ליותר, בטח לא לקוות שהוא יקבל את פרס נובל לספרות.

אבל זה בדיוק מה שקרה, ואין דבר מפתיע מכך. מתוך שפה מתה, מתוך ספרות שכולה נכתבה בהמשכים בעיתוני יידיש, פרצה היצירה של יצחק בשביס זינגר עד שהוא נהפך לאחד הסופרים הנקראים בעולם, המתורגמים בעולם, וזכה גם בפרס נובל.

שלוש אהובות, כמו תמיד
יצחק זינגר, שנולד בפולין ב-1904, היה בנו של רב. ילדותו ונעוריו עברו עליו ברחוב קרוכמלנה ברובע היהודי בוורשה. רחוב עוני, אפילו רחוב של פשע, שבשביס זינגר תמיד התגעגע אליו. ב-1935 הוא עזב את פולין והותיר אחריו בן שנשאר שם עם אמו. השניים עלו לישראל, והבן, ישראל זמיר, הצטרף לקיבוץ בית אלפא, נהפך לעורך "חותם" של "על המשמר", לעורך בספריית פועלי ולסופר בפני עצמו. האב ובנו נפגשו כשזמיר היה בן 25, פגישה קרה וקשה. שניהם כתבו על כך סיפור.
היצירה של בשביס זינגר היא תיאור העולם היהודי, בעיקר במזרח אירופה, אבל מצאתי אצלו אפילו סיפור של פגישה עם יהודי אנוס מספרד. הוא עוסק בתיאור העולם היהודי בתקופות שונות - בימינו בארה"ב ובדרום אמריקה, אבל גם במאות הקודמות בפולין וברוסיה.
האם הוא כתב גם על ישראל? ובכן, בספרו האחרון יש תיאור של ביקור בישראל. הוא עוקץ כדרכו, כותב על אהובותיו שסביבו - לפחות שלוש בכל פעם, גם זה כדרכו, אבל משתפך מול נופי הארץ ומשמעותם. אפילו הים מחלון המלון מזכיר לו שזהו איננו סתם ים, אלא הים שבו שטו אניות אבותיו.
 

 
שונאים סיפור אהבה. תאטרון גשר


לא רבים יודעים שבשביס זינגר התחיל את דרכו דווקא כסופר בעברית, ואז עבר ליידיש. הוא קרא היטב עברית, ויכול היה להעיר על תרגומים שלו לעברית, אבל נצמד ליידיש. כל חייו הוא היה צריך להסביר את ההחלטה הזאת. אפילו בנאום פרס הנובל שלו בארמון המלוכה בשבדיה הוא אמר: "הוד מלכותו, קהל יקר, שואלים אותי למה אני כותב בשפה גוועת. ראשית, אני אוהב לכתוב סיפורים על רוחות, ואין דבר מתאים יותר מאשר לכתוב על רוחות ביידיש. רוחות אוהבות יידיש. כולן מדברות יידיש. שנית, אני מאמין בתחיית המתים. המשיח יגיע, מיליוני מתים מדברים יידיש יקומו מקברם, והשאלה הראשונה שלהם תהיה: יש איזה ספר יידיש חדש לקרוא?"

"העבד", "יענטל", "הקוסם מלובלין", "שונאים סיפור אהבה" ועוד הם הספרים והסיפורים של בשביס זינגר, שנולדו מתוך עיתון היידיש הגוסס והקסימו את כל העולם. בכולם מתואר עולם יהודי, לעתים לא שגרתי, ייצרי, מושחת ונואף, ולעיתים טהור ורוחני - אבל תמיד רב עוצמה. לדבריו, בכל ספריו יש גם אהבה. בשביס זינגר אמר: "הרבה סופרים חשבו שאפשר להיפטר מאהבה ולכתוב רומן בלי אהבה, אבל אין רומן בלי אהבה. כל הכוחות של האדם מתגלים באהבה, וגם כל החולשות של האדם מתגלים באהבה".

ערב שבו יועלו קטעים מתוך יצירותיו של בשביס זינגר וייערך מפגש עם בנו יתקיים בבית אבי חי ב-26 לאוקטובר 2009.

מאיר עוזיאל

ערך מוסף, אתר התוכן של בית אבי חי, גאה לסכם שנה ראשונה ברשת. במהלך השנה האחרונה העלינו מאות מאמרים, כתבות ועבודות וידאו. לעיתים היינו ביקורתיים, לפעמים משועשעים, פה ושם מעמיקים ולפרקים הגותיים. השתדלנו לחבר ולהיות מחוברים - לחיים, לרעיונות, לאנשים.
במהלך השנה האחרונה הצטרפו גולשים רבים למעגל הקוראים הקבועים. שמחנו לקבל תגובות רבות ומגוונות. נשמח להמשיך ולקבל מכם
תגובות נוספות.  הצלחנו לעניין גם אתכם? ספרו עלינו לחבריכם.

עוד בבית אבי חי