אי שקט

אלי ויסברט
15.10.09

שתי בריאות אדם מתוארות בפרשה, שתי זהויות - אדם אחד. אלי ויסברט מברר מה נותר בנו מהן. עליות – מתחילים מבראשית

ראשון
שתיים וחצי בלילה. עייף וער. חסר שקט.
לא משהו שאפשר לשים עליו את האצבע, לא איזו דאגה או התרגשות, רק - אי שקט.
מדליק את המחשב. קו שחור מהבהב על מסך לבן.
מה עכשיו?

שני
שתי בריאות.
בראשונה - נברא אדם שלם; "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ, בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אתוֹ;  זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם".

בשניה - נולד מתוך חסרון; "וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ, וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח;  כִּי לא הִמְטִיר יְהוָה אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ, וְאָדָם אַיִן לַעֲבד אֶת-הָאֲדָמָה".

בראשונה - נברא אדון; "וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל  חַיָּה הָרמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ".

ובשניה - נולד מן העפר; "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים"

שתי בריאות. שתי זהויות. אדם אחד.  

שלישי
ואז הפרי האסור, והחטא, והגירוש, והעונש
"וּלְאָדָם אָמַר... אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תּאכְלֶנָּה כל יְמֵי חַיֶּיךָ".   



רביעי
שני בנים נולדו לו.
הבכור קיבל עליו הכל - את עבודת האדמה, את הזיעה, את העיצבון, את הקללה. צלל אל מחזור החיים והמוות, הצמיחה והקמילה. כי מן האדמה לוּקַח.
השני התנתק. ביתק את הקשר המייסר עם הארץ. נדד על פניה בלי להטביע אצבעות ברגבים הלחים, בלי לטעום את טעמה, בלי לחכות לגשם שיבוא.

חמישי
היא משגעת אותך ברוחניות שלה, המעופפת; במבט החולמני הזה, המאולץ, שהיא סיגלה לעצמה באחת מסדנאות סופהשבוע שהיא נעלמת אליהם בגליל, מחזיקה ידיים, שותקת ומתחבקת עם אנשים שהיא לא מכירה. היא לא אמרה משהו, אבל איכשהו לידה כל ההישגים שלך נראים גמדיים. כל המאמץ, המרוץ המייסר אחרי הפרנסה, בניית הבית, החוג לילדים - יש בה משהו שמערער על כל זה.
לא שיש לה תשובות יותר טובות. לא שיש לה מושג איך היא תחתן ילדים או תכניס אותם לאוניברסיטה. אתה יודע שאי אפשר לחיות מהאוויר. אתה יודע שיום אחד היא תתרסק על איזה טיפול רפואי יקר או מכונית שתתקלקל, ולא יעזור לה כל הבודהא והקרישנה.
אלוהים יודע למה זה לא מרגיע אותך. אלוהים יודע למה, בסתר לבך, אתה יודע שזה היא או אתה.

שישי
זה קורה בשדה. במקום שבו מְרַצֶּה קין את העונש שהושת על אביו. בניסיון להכריע בין מעשה למחשבה, בין קניין לרוח, בין הקין וההבל – הוא הורג את אחיו שהוא היפוכו.
הוא מצליח – ונכשל. "נָע וָנָד תִּהְיֶה בָאָרֶץ". קין הורג את הבל והופך להבל בעצמו.
איש השדה יהיה נע ונד. גם נטוע באדמה, גם נישא ברוח.

וכמוהו - אנחנו.

שביעי
שתיים שלושים וחמש בלילה. עייף וער. לא שקט.
קין והבל מתרוצצים לי בנשמה.
מדליק את המחשב. קו שחור מהבהב על מסך לבן.
זוהי נקודת הראשית.
מכאן הכל מתחיל.

מפטיר
"עודני לומד את אמנות הכתיבה מספר בראשית... בכל פעם שאני מוריד את ספר בראשית ממדף הספרים ומתחיל לקרוא בו, אינני יכול להפסיק. תמיד אני מוצא בו היבטים חדשים, עובדות חדשות, מתחים חדשים, מידע חדש. לפעמים אני מדמיין שבעודי ישן או הולך, סופר סת"ם נסתר כלשהו חודר לביתי ומוסיף פרשיות חדשות, שמות חדשים ואירועים חדשים אל הספר המופלא הזה."
(יצחק בשביס זינגר)

עוד בבית אבי חי