האבולוציה של השנור

תמיד האשימו את היהודים בפיתוח תרבות של שנור, ומגייסי כספים יהודים מלווים את הפולקלור היהודי באלפיים השנים האחרונות. אלא שנראה שדווקא במדינת ישראל עברה מלאכת גיוס הכספים אבולוציה ייחודית, שבמסגרתה מכופפים את האמת למען הכסף ומציגים אותה בדרך שתשרת את העמותה המגייסת. דוגמה לכך היא פרשת שיפוץ קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון, שבגללה רב המקומות הקדושים, הרב שמואל רבינוביץ, אובטח על ידי משטרת ישראל ואף ספג איומים רבים על חייו.

קבר רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר

ההחלטה על שיפוץ קבר רבי שמעון בר יוחאי במירון היא אחת הפרשות התמוהות המסעירות את העולם החרדי בישראל, לפחות את הקבוצות הקיצוניות בו, בשנתיים האחרונות. עדות לנפיצות הסיפור היא, למשל, ההפגנות בשכונות החרדיות בירושלים בעקבות "חילול הקברים במירון". למי שלא יודע נספר שבחודש האחרון התגלו בסביבות קבר רשב"י מערות קבורה נוספות, שתהליך השיפוץ חייב את פינויין. כאן, כמובן, התערבו גורמים חרדיים שונים, שממש שכבו לפני הדחפורים וכלי הפינוי (שעומדים תחת פיקוח צמוד של נציגי ציבור חרדים, כולל נציג גאב"ד העדה החרדית בירושלים, הרב פרויליך, שחבר במועצה המייעצת לשיפוצים במתחם), והדרך להפגנות בריכוזים חרדיים בארץ ולמעצרים היתה קצרה. בינתיים נשכחה העובדה שהאתר, שכידוע מושך אליו מדי שנה בל"ג בעומר מאות אלפי אנשים, חייב לעבור שיפוץ מחשש אמיתי לקריסתו.

מדובר בתופעה עצובה - כל גילוי של בית קברות בארץ תוקע מפעלים חיוניים שחשובים לנו, תושבי המדינה החיים. דוגמה מובהקת לכך היא בית החולים ברזילי באשקלון, שבו מתעכבת בניית אגף חדש וממוגן מטילים וקאסמים בגלל בית קברות ביזנטי שהתגלה במקום שבו הוא אמור לקום. גם במקרה של בית החולים ברזילי היתה הרבנות הראשית מוכנה להורות על פינוי בית הקברות - דבר אפשרי בהחלט על פי ההלכה - אלא שההוראה טורפדה בלחץ של אותם גורמים עלומים שקדושת המתים גוברת אצלם על קדושת החיים. מצב דומה עיכב גם את סלילתו של כביש 6 במשך כמה שנים. יש לציין שכל אחד מהמאבקים האלו לווה בהוצאת חוברת מהודרת וצבעוניות עם דפי כרומו, שבה הציגו הנאבקים את זוועות השלטון הציוני הכופר, שמחלל את הארץ בגסות. כמובן שמפרסמי החוברות שוכחים כל פעם את הרבנים החרדים - כולל מנהיג הזרם הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב - שמלווים את הבנייה ומתירים אותה.

סוף לסבלנות ולסובלנות
אם היה מדובר בהתעקשות כללית של גורמים חרדיים על כל קבר בארץ, אפשר היה להבין את התופעה גם אם לא היינו מסכימים איתה. אלא שבגוש קטיף, למשל, פונה בית קברות יהודי לחלוטין כחלק מפינוי הגוש, ואף גורם חרדי לא זעק. אף אברך חרדי, גם מהקבוצה הקיצונית ביותר, לא שכב לפני רכבי הרבנות הצבאית, שפינתה את הקברים הללו. אפשר לצרף את העובדה הזו למציאות שבה שכונות חרדיות רבות בירושלים ובערים נוספות בארץ נבנו במקומות רוויי בתי קברות עתיקים (חלקם יהודיים בוודאות), והפלא ופלא - הבנייה נעשה בקלות, ללא מאבקים קשים. כלומר, כשמגרדים מעט את שכבת המלל הרב שנשפך באירועים מהסוג הזה, מתבררת תמונה מורכבת, שהקשר בינה לבין מאבק הלכתי נקי לא ברור. ייתכן אפילו שמטרת ההפגנות שונה, וקשורה במאבקי כוח, ביחסי ציבור ובגיוס תרומות לארגונים המפגינים.

אלא שכאן צריכה להיגמר הסובלנות והסבלנות שלנו כחברה. לא ייתכן שגופים שוליים, שכלל לא מכירים במדינת ישראל, יכתיבו לנו איך לחיות בארץ ואף יגזרו קופון יפה בגלל המאבקים בנו, במיוחד כשכלל לא מדובר במאבק בעל משמעות אמיתית. ואגב, לא מדובר רק בחרדים – מדובר בתופעה מבחילה, שבמסגרתה עמותות ציבוריות מימין ומשמאל מתפרנסות יפה מהשחרת פני החברה בישראל.

מי שיתקוף את המאמר הזה בגלל הגוון האנטי-דתי שבו, עדיף שייקח נשימה עמוקה ויחליף את הכתוב במלל ימני או שמאלני, כרצונו. הרי בינינו, יש בישראל אנשים שמכרו את האמא של כולנו לשופט גולדסטון כדי להרוויח עוד כמה לירות ויש מנגד גם כאלו שיסחבו אותנו למלחמת עולם עם האסלאם מאותה סיבה. מבחינה זו מתברר שבניגוד גמור לחזונו של הרצל, מדינת ישראל הוקמה לא כדי לייצר יהודי חדש, אלא כדי לייצר מדרגה גבוהה יותר של שנור. 

הכותב הוא עורך וכתב בעיתון "מקור ראשון"

לתגובות: editor@bac.org.il