סקנדל או קרנבל?

האיסור היהודי על גבר ללבוש בגדי אשה ולהפך מתנגש עם מנהג ההתחפשות ופריצת הגבולות של פורים. דוד שפרבר על ביטויים לקונפליקט הזה באמנות עכשווית ובמסורת היהודית

ההגמוניה התרבותית והשלטון מעוניינים לשמר את הסדר הקיים, ולשם כך הם מאפשרים מעת לעת את פריצתו המבוקרת. הקרנבל, למשל, מתפקד כמופע שבו השולי הופך למרכזי והיררכיית המעמדות נפרצת. בהתאם לכך, טשטוש הסדר המגדרי המקובל עומד לא פעם במרכזם של קרנבלים, וכך גם בהקשר של הקרנבל היהודי - חג הפורים.

מורכבות מגדרית מול מסורת. עינת אמיר

כבר בימי הביניים החזיק המלך בדחן (fool). הבדחן היה אינסטנציה קבועה ומעוגנת במשטר, ויכול היה לשבור את חוקי ההיררכיה הנוקשה ואף לצחוק עם המלך ועליו. חוקר הקבלה יהודה ליבס הצביע על תפיסה דומה בספר הזוהר, שלפיה הלויים לא היו רק משוררים בבית המקדש, אלא גם "בדיחי דמלכא", בדחני מלכו של עולם. ליבס הוסיף כי על פי הזוהר, דוד המלך ראה את עצמו כ"בדחנא דמלכא" ובידח את דעתו של האל גם בריקודים.
 

זהויות מתחלפות
פריצת ההיררכיות וההווי הפורימי בעולם הדתי והחרדי מהווים כיום פלטפורמה חזותית לאמנים. לרוב עומדת בבסיס העבודות מהות הקרנבל כמופע של חציית קווים והפיכת הסמלים המוכרים על פיהם.
 

יעל ברתנא, אמנית וידיאו שזכתה להצלחה בינלאומית, עושה בווידיאו שימוש מהוקצע להפליא. עבודותיה של ברתנא ניזונות מהמציאות החברתית והפוליטית המקומית ומגיבות עליה. בעבודות "עדלאידע" ו"ומשנכנס אדר" (2003) היא מטפלת בנושא ההתחזות וההתחפשות. העבודה הראשונה היא הצצה על גברים חרדים מחופשים בעת ריקוד אקסטטי והשנייה היא מעין גלריה של תחפושות קונקרטיות של חרדים בפורים, המתייחסות לדמויות ממגילת אסתר.
 

מבט עכשווי ישיר על תחפושות בעולם החרדי, החילוני והמתנחלי עולה בעבודות הצילום של פבל וולברג, המיטיב לשלב בין עיסוקו כצלם עיתונות למעורבותו בשדה האמנות. אף בתערוכה "חרדים" של מנחם כהנא (מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב, ובית אבי חי, ירושלים) הוצגו כמה תצלומים מהווי השכרות של חרדים מהעולם החסידי בפורים.


מבט ישיר. פבל וולברג

במידה רבה, בעולם האמנות כל יום הוא פורים. אמנים רבים עוסקים בחציית הקווים המגדריים, בהתחפשות ובטרנסווסטיות. להלן נציג כמה דוגמאות של יצירות שבהן נבחן הנושא של זהויות מתחלפות. גם כאן תופס העולם החרדי מקום מיוחד דווקא משום שהוא נתפס לרוב ככזה המשמר את המסורת, הנתפסת כנוגדת בהווייתה משחקי מגדר.
 

ינטל הקווירית

האמנית האמריקאית דבורה קאס (Kass) יצרה איקונה יהודית-קווירית שמתכתבת עם הדפסיו ושכפוליו המפורסמים של האמן האמריקאי אנדי וורהול. בסרט "ינטל" (על פי סיפורו של יצחק בשביס-זינגר, "ינטל, בחור הישיבה") גילמה ברברה סטרייסנד את דמותה של אשה למדנית שבחרה להתחפש לאברך. בעבודתה של קאס (כיום באוסף המוזיאון היהודי בניו יורק) מתוארת דמותה כתופסת מקום מגדרי חדש ועצמאי, ולא בהכרח כאשה המחופשת לגבר.


לא בהכרח אשה מחופשת לגבר. דבורה קאס

עינת עמיר,
אמנית היוצרת דראג כאקט פוליטי, עוקבת בעבודת הווידיאו "Boi" אחרי תהלוכת הריקודגלים הציונית-דתית ביום ירושלים. הכרוז הנשמע בתחילת העבודה מגדיר בצורה חדה את ההפרדה המוחלטת בין המינים - "הגברים לפה והנשים לשם". ההוראה גוזרת דרכים נפרדות לנשים ולגברים בדרכם לכותל המערבי. האמנית עצמה, שהמראה שלה אינו עונה על ההגדרות המקובלות, כאילו שואלת את עצמה מה מקומה ולהיכן תלך. העבודה מעלה את השאלה אם מורכבות מגדרית יכולה להשתלב בעולם יהודי מסורתי.
 

בסדרת התצלומים של זהר ויימן-קלמן, "היהודי הנודד", מופיעה האמנית כפרסונת דראג של דמות יהודית מסורתית ממזרח אירופה מהמאה הקודמת. את התצלומים צילמה ויימן-קלמן בוורשה, בירושלים ובטורונטו - שלוש ערים המסמנות, לדבריה, תחנות במסע ההרפתקאות הקווירי שלה. העבודות פועלות בזירה דיאספורית, המתנגדת לשיח שמנסה ליצור דיכוטומיה ברורה בין היהודי לישראלי ("היהודי החדש") ובין הגברי לנשי. בתשתית תפיסה זו עומדת העובדה שהיהודי ה"גלותי" נתפס בעבר על ידי יהודים ואנטישמים כדמות נשית או הומוסקסואלית. חילופי המגדר כאן, הנעשים באמצעות בחירה בדמות של אשה בלבוש גבר, מתריסים נגד הבחנות דיכוטומיות ממין זה.


בעבודתה של אורית אשרי (ישראלית המתגוררת בלונדון) משתלבים עירום והיברידיות מגדרית עם מאפייני הלבוש החסידי. באחת העבודות (מתוך סדרה) לבושה האמנית כגבר חסידי, מעין "דראג" ואלטר-אגו של האמנית, ובוחנת את שדיה החשופים. בעבודת הווידיאו "לרקוד עם גברים" מתועדת האמנית המחופשת לגבר בהילולת ל"ג בעומר גברית, המוקדשת לרבי שמעון בר יוחאי, במירון.
 

הסרת המסכה


מסע הרפתקאות קווירי. זהר ויימן-קלמן
משחקים של היפוכי מגדר, באופנים שונים, אפשר למצוא בהקשר יהודי גם בעבר. למשל, בתפילה יוצאת דופן של גבר המשתוקק להפוך לאשה בחיבור הימי-ביניימי "אבן בוחן" (משנת 1322 לערך) מאת הסופר והמתרגם העברי קלונימוס בן-קלונימוס:
 

"אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם / שֶׁעָשִׂיתָ נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם / הָפַכְתָּ אוּר כַּשְׂדִים לְבַל תִּשְׂרֹף בְּחֻמָּהּ / וְהָפַכְתָּ דִּינָה בִּמְעֵי אִמָּהּ / וְהָפַכְתָּ הַמַּטֶה נָחָשׁ לְעֵינֵי אַלְפֵי רִבְבָן / וְהָפַכְתָּ הַיָּד הַטְּהוֹרָה לָבָן / וְהָפַכְתָּ יַם סוּף לְיַבָּשָׁה / וְקַרְקַע הַיָּם אֶרֶץ נְגוּבָה וְקָשָׁה / הַהוֹפְכִי הַצּוֹר אֲגַם מַיִם / חַלָּמִישׁ לְמַעְיְנוֹ מָיִם / מִי יִתֵּן וְתַהְפְכֵנִי מִזָּכָר לִנְקֵבָה / אִלּוּ זָכִיתִי לְכָךְ כַּמָּה חֲנַנְתַּנִי טוֹבָה / גְּבֶרֶת הַבַּיִת הָיִיתִי וְחָנִיתִי לְבֵיתִי מִצָּבָא / וּמָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר / לָמָּה אֶבְכֶּה וְלָמָּה אֶתְמַרְמָר / אִם אָבִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם גָּזַר עָלַי / וְנָתַן בִּי מוּם קָבוּעַ אִי-אֶפְשָׁר לַהֲסִירוֹ מֵעָלָי / וְהַדְּאָגָה בְּמַה שֶּׁאִי-אֶפְשָׁר כְּאֵב אָנוּשׁ וָחֵבֶל / וְלֹא יוֹעִילוּ בָהּ תַּנְחוּמִין שֶׁל הֶבֶל / אָמַרְתִּי אֶשָּׂא וְאֶסְבֹּל / עַד אֶגְוַע וְאֶבֹּל / וְאַחַר שֶׁכָּךְ לָמַדְתִּי מִפִּי הַשְּׁמוּעָה / שֶׁמְּבָרְכִין עַל הַטּוֹבָה וְעַל הָרָעָה / אֲבָרֵךְ בְּקוֹל נָמוּךְ בְּשָׂפָה חֲלוּשָׁה / בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּׁה".
 

בספרות השו"ת (שאלות ותשובות בהלכה) אפשר למצוא התמודדות של אוטוריטות רבניות בשאלות מסוג זה בהקשר ישיר לפורים. בפנקס תקנות הקהילה מפאדובה שבאיטליה משנת 1507 נכתב:

"גם גזרנו על האנשים שלא ירקדו עם הנשים הנשואות - שום זכר עם נקבה נשואה, מלבד בימי הפורים, אמנם עם הפנויות יוכלו לרקוד בתנאי שהזכרים יהיו מלובשים בלבוש אחר (בגדי נשים, ד.ש.)".
 

בחירתו של המחבר להדגיש את האיסור המקראי על לבישת בגדי נשים (על ידי גברים) מעידה דווקא על מנהג מקובל של התחפשות גברים לנשים בחג פורים ובקרנבלים אחרים. בהקשר היהודי הוא אמנם מתנגש עם הציווי "לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה" (דברים כ"ב, ה'), אך קביעה זו, כידוע, לא מנעה מהמנהג להתקיים.
 

כאמור, חציית הקווים המגדריים מערערת על הסדר הקיים ומאיימת לא פעם על מוקדי הכוח, המעוניינים בשמירתו. אמנים שונים נתנו ביטוי לפריצת גבולות המגדר בניסיון להעלות למודעות את פוליטיקת הזהויות, מתוך תפיסה של המגדר כקונסטרוקציה מבנית-תרבותית שאינה מבטאת בהכרח קטגוריות טבעיות מהותניות. קרנבלים דוגמת חג הפורים, שבמרכזם התחפשות וחבישת מסכות, מבטאים לא פעם את העובדה שאקט ההתחפשות והדראג מאפשר וטומן בחובו, באופן פרדוקסלי, גם את הסרת המסכה כאקט אישי של גילוי וקבלה של העצמיות המורכבת.

בואו להיות חברים שלנו בעמוד הפייסבוק של בית אבי חי

עוד בבית אבי חי