להפוך את הרמס לקופידון

27.07.10

שני המינים נעשו בררנים כמו מנכ"לים של חברות היי-טק: הם דורשים קורות חיים, תיאורים מפורטים ותצלומים. גלעד זליבנסקי סבור שהאהבה והרומנטיקה עברו מסחור והפכו לענף כלכלי משגשג

 
"האהבה קושרת את שמה למספר רב של עניינים שמייחסים לה, אלא שחלקה בהם כחלקו של הדוכס בנעשה בוונציה"
(לרושפוקו, אמרות).

במאה ה-19 כתב הפילוסוף הדני סרן קירקגור שמחזות תיאטרון המציגים סיפורי אהבה עם סוף טוב מסתיימים בחתונה או באירוסין. אבל במציאות, שיא הקושי של מערכות היחסים בין בני הזוג מתחיל דווקא אחרי הנישואים, בנקודה שבה ההצגה של האהבה נגמרת. כל אמנות שמציגה את האהבה - תיאטרון, מוזיקה או אמנות פלסטית - עלולה לפתות את הלב האנושי ולשחד אותו באינספור דימויים כמעט ריקים, שהם רק תערובות אסתטיות של מילים מתות, פרצופים מעושים, צלילים לא טבעיים, איברי גוף מאובנים, תלבושות משוחזרות, רגשות בדויים ועוד.

בעבר השתמשו בכלים היפים של האמנויות בצורה שעיוותה את המציאות של האהבה, אבל בהווה, כדי להמציא את האהבה מחדש או פשוט להעתיק אותה, אין צורך בכישרון ייחודי או אפילו בצל של מוזה, אלא רק בקשרים עסקיים ובפיתוח ובהפצה המונית של חיידקים ידידותיים שנקראים "פרסומות".

כלכלה ניהיליסטית
כשמדובר בחיפוש אחר האהבה, כנראה שאין חדש תחת השמש, הירח או השקיעה. מספיק לטייל בתרבויות ההיסטוריות הקרובות אלינו כדי להבחין שהמתכונים של האהבות שלנו עשויים מאותם חומרים - כמעט כל אוהב שחי בתקופה שלנו יכול להזדהות עם סצנות רומנטיות מטרגדיות יווניות, עם פרשות אהבים תנ"כיות ועם שירי אהבה עתיקים.

אבל האסון הוא שבתקופה שלנו, נראה שהגולם של החומר התחזק והשתלט על הרוח. הכוח העיקרי שמניע את ענייני האהבה, ושפע של עניינים פרטיים אחרים, הוא מפלצת כלכלית. המסורת, הדת, הערכים האזרחיים, המוסר והפילוסופיה - כולם חסרי אונים מול הגחמות של הכלכלה הניהיליסטית.        

האהבה היא, כמובן, לא הקורבן היחיד של התופעה, אבל היא משלמת מחיר כבד בגלל החומרנות העמוקה שהיא שוקעת בתוכה בשנים האחרונות. יצירת קשרי אהבה היא יכולת חברתית שתלויה במידה רבה בתפקוד האישי של הפרט בתוך החברה, אבל הרבה מעבר לזה, האפשרות לתקשר ולהתחבר לבני אדם תלויה במבנה החברתי הכללי ובצורה שבה החברה כולה מתפקדת. בתחום ההיכרויות או הרווקות, נראה שיש כמה בעיות מובנות ב"משחק הקבוצתי" ואולי ב"חוקי המשחק".

החוקים כרגע הם חוקיים כלכליים, תועלתניים, אגואיסטיים ומנוכרים. האינטרנט מצטיין בהצפה של האנושות במידע מסחרי, אבל אי אפשר להפוך את הרמס, אל המסחר, לקופידון. בפועל, תחום האהבה, הרומנטיקה וההיכרויות עבר מסחור והפך לענף כלכלי משגשג. אתרי ההיכרויות בקושי מאפשרים לרווקים ולרווקות להכיר באופן חיצוני, כי הם הפכו למוסד חברתי שאחראי על חיפוש בני זוג.

 


אהבה כמוצר

מעבר לדרישה הכלכלית ולהשפעה על התפקוד של החברה בהקשר הזה, הפעילות שנוצרה באתרי ההיכרויות משקפת בדיוק את החומר והערכים שמהם עשויה רוב הסחורה המובטחת. חוץ מהעובדה שהתעשייה הזאת הפכה פעילות חברתית בסיסית לסדרה של טקסים מלאכותיים ומייגעים, למעשה, היא שינתה גם את ההתחלה (ואולי גם את הסוף) של היחסים בין שני המינים. חבר באתר היכרויות גדול בתשלום מקבל גישה וירטואלית למספר רב של חברות, אבל התוצאה היא שכל חבר או חברה בודקים ומראיינים במקביל מספר גבוה של מועמדים לתפקיד, והרוב הגדול של הפגישות מסתיים בדחייה הדדית או חד צדדית. יצר הסקרנות והמשחק ממכרים וגורמים לעינוי בתשלום להימשך שנים. שני המינים נעשים בררנים כמו מנכ"לים של חברות היי-טק: דורשים קורות חיים, גובה, משקל וכל דבר שאפשר לצלם או לכמת. כלומר, יש ביקוש בעיקר למספרים טובים ולכמויות, כמו במוצרי מזון, כלי רכב או טכנולוגיה ביתית.

 גלעד זליבנסקי
במקביל לפיחות של הערך של האיכות לעומת הכמות, גם הערך של האהבה עצמה נשחק על ידי כוחות השוק. אם היכרות ואהבה הן מוצר, למה לפגר אחרי חלונות הראווה ולא להחליף מדי פעם, או לפחות לשדרג בחינם? גם מערכות יחסים רבות משתתפים הן פתרון רווחי, שמקובל באינטרנט והטכנולוגיה תומכת בו. הסימפטום הבולט ביותר הוא השטחה והחפצה של בני האדם, ובדומה לשאר תרבות הצריכה, היצרנים מעודדים את "חוויית הקנייה" והחליפין הרבה מעבר להנאה מהמוצר עצמו.

רק שבניגוד למוצר, אף אדם לא יכול להחליף את עצמו. גם באינטרנט הוא לא רק איש עסקים או צרכן שקונה היכרויות בתשלום, אלא הוא גם יוצר לעצמו הרגלים ומעצב את האופי שלו לטוב לרע. הוא לא רק קונה ומוכר, אלא גם מייצר את עצמו בחינם, וזה כל מה שהוא יוכל להציע מעבר למסך לעצמו או לחברה. 

כמה אירוני שהיום אפשר למצוא דווקא בקזנובה האגדי ניגודים ברורים ל"אמני הפיתוי" של ימינו: ב-73 שנות חייו הכיר קזנובה רק 132 נשים. הוא מעולם לא ניהל מערכות יחסים כפולות, והסביר שהדבר פוגע באיכות הקשר הרומנטי. 16 נשים דחו אותו, וכמו כן הוא התרושש בגלל הוצאות רומנטיות, כך שכל העיסוק שלו מאוד לא השתלם לו בסופו של דבר מבחינה חומרית-כלכלית. 

גלעד זליבנסקי הוא יועץ פילוסופי      

עוד בבית אבי חי