אז אמרתם שאתם בעד הדמוקרטיה?

המלים "סבלנות" ו"סובלנות" מופנות בדרך כלל כדרישה חילונית אל הציבור הדתי. "תנו לנו לחיות ללא התערבות", אומרים החילונים, במידה רבה של צדק, תוך התקוממות מול כל דרישה או חוק שנועד לשנות את אורח חייהם. אבל פעמים רבות - רבות מדי - מתברר שהדרישה הזו חד סטרית.

תמר זנדברג, חברת מועצת עיריית תל אביב מטעם מרצ, השתלחה אתמול בהופעתו המתוכננת של הזמר החרדי יניב בן משיח בהיכל התרבות בעיר. בן משיח הוא אחד הזמרים הפופולרים בז'אנר החרדי-מזרחי. בהחלט לא כוס התה שלי מבחינה מוזיקלית, אבל אין ספק שמדובר במטאור בשמי המוזיקה הדתית.

בן משיח. נפרד

בקרב האמנים הדתיים יש שני קריטריונים בולטים להפרדה: האם הזמר מופיע מול קהל מעורב, והאם הוא גם מרקיד קהל מעורב. יש מי שלא מקפיד על אף אחד מהקריטריונים, ויש מי שמקפיד על שניהם. בן משיח שייך לקבוצה השנייה. אמונתו הדתית - ולא רק שלו, אלא גם של הרוב המוחלט של הקהל שלו - מכתיבה לו את העקרונות של הופעת הבכורה שלו: הגברים והנשים יישבו בנפרד מטעמי צניעות. גם הגברים וגם הנשים רוצים בכך. ככל הידוע לי, לא יגררו לשם אנשים בשלשלאות, ואף אחד לא יהיה נוכח במקום בעל כורחו. מדינה דמוקרטית או לא?

אבל זנדברג לא מעוניינת בדמוקרטיה אמיתית, אלא בדמוקרטיה שרוקדת לפי צלילי החליל שלה. "אסור לנו להרשות כי בתל אביב, בהיכל העירוני שלנו, תונהג פרקטיקת הפרדה שוביניסטית, פרימיטיבית וחשוכה כל כך", כתבה חברת המועצה לראש העיר רון חולדאי, במכתב שהגיע באופן פלאי ובמהירות שיא גם לתקשורת. בהמשך היא כותבת כי פרקטיקת ההפרדה נועדה "להדיר, להשפיל ולדכא נשים", ובכך ממחישה עד כמה זועקת הפטרונות לשמים.

 
בעצם, מרחיקים את הגברים
דבריה של זנדברג מפקיעים מהנשים הדתיות שיגיעו להופעה את נקודת המבט שלהן, משל אומרת להן בפסקנות ובנימה פטרונית "אני אגיד לכן מה טוב ומה לא". בפועל, כל הנשים החרדיות שאני מכיר לא היו רוצות להגיע לאולם שבו הישיבה מעורבת - לחלוטין מרצונן החופשי. חלק מהן אולי ירקדו בספונטניות במהלך המופע ולא מעוניינות לעשות זאת סמוך לגברים, וחלק מעדיפות ישיבה מרוחקת מגברים זרים להן, מטעמי צניעות. אפשר לבקר אותן עד מחר על השקפת עולמן, גם זה לגיטימי, אבל רצונו של אדם - כבודו. אגב, באותה מידה אפשר לומר גם שהגברים מורחקים מהנשים. זו רק סמנטיקה.

אם חברת מועצת העיר כל כך חרדה מכך שמעשים נוראים יתבצעו בעירה - "בהיכל העירוני שלנו", כהגדרתה - אני מציע לה לא לעצור בהופעתו של יניב בן משיח. שתיכנס גם לכל חתונה דתית הנערכת עם ריקודים מופרדים "בעיר שלנו" - ותסיר את המחיצות. שתדרוש מחולדאי לשלול את רישיונותיהן של המסעדות בעלות תעודת הכשרות "בעיר שלנו". וכמובן, שתדרוש את סגירת בתי הכנסת האורתודוקסיים "בעיר שלנו". הרי שם האפליה גרועה הרבה יותר: יש עזרת נשים קבועה, נשים לא עולות לתורה ונאלצות להיכנס פנימה מכניסה צדדית. זה הרבה יותר גרוע מהנעשה בהופעתו של בן משיח, ללא ספק. אם כבר לפגוע ברצונות הזולת, אז עד הסוף.

אני באמת מקווה שזנדברג תמשיך בניסיונותיה לסתום פיות, להכתיב לציבור הדתי את אורחות חייו ולתפוס כותרות. רק באופן המשתלח והשחצני הזה, אפשר לראות באופן הרבה יותר ברור עד כמה יש עיוות מהותי באלה המכרסמים בחופש האמונה בידם האחת, בעודם מנופפים בהתלהבות בדגל הדמוקרטיה בידם השנייה.