כי שם האלוהים

זאת הגדולה של הדת. זו הטרגדיה של הדת. היא נותנת כלים, בונה סולם פשוט ומוצק אל השמים. אלי ויסברט - עליות - פרשת יתרו

ראשון

 

"וַיַּעֲמֹד הָעָם מֵרָחק, וּמשֶׁה נִגַּשׁ אֶל הָעֲרָפֶל, אֲשֶׁר שָׁם הָאֱלהִים".

 

שני


כל העם אשר איתי / נעמדו מרחוק 
בעיניהם לצנינים / הייתי ולשחוק 
'יהיה אשר יהיה' / לעצמי ממלמל 
'זה הזמן לפסוע / אל תוך הערפל' 
 כי שמה / כי שמה / כי שם האלוהים

 
שולי רנד

 

שולי רנד - ערפל


 

 

שלישי


שָׁם (תואר הפועל)     
במקום ההוא, לא פה.
 

רביעי

 

כמה מאמץ לצמצם את כל השפע הזה לאמירות קצרות, ברורות ופרקטיות. כמה צריך להקטין, לוותר, לחתוך בבשר החי, לרדת עשר ספירות, להישאר עם הליבה, עם העיקר, ולבנות באמצעותם סולם אל השמים.

 

חמישי


כבר שבועיים שאת לא ישנה. התמונה שלה שרועה בתוך הבור הפתאומי הזה, הדם על הפנים, המבט הזגוגי בעיניים, הדיבור הזה, הפתוח, שהתפרץ לך פתאום מאלוהים יודע איפה, מתחנן, מבטיח, נשבע לתקן, לחזור, להשתנות, לעשות. רק שתצא מזה בשלום.

ועכשיו היא שוב מתרוצצת בבית. צלקת קטנה מכסה אֵימה גדולה. אבל הנפש צועקת. דיברת איתו. הבטחת. מה עושים עכשיו?

 
שישי

 

זאת הגדולה של הדת. זו הטרגדיה של הדת. היא נותנת כלים, בונה סולם פשוט ומוצק אל השמים, "כי שם האלוהים". אלא שבאותה הפעולה היא מרחיקה את השמים עד לקצה הסולם. מה יעשו אלה שכשלו בעלייה? מה יעשו אלה שלא מצאו את הסולם?

 

 


מה יעשו אלה שלא מצאו את הסולם? (פלאש90, צילום: קובי גדעון)

 

 

שביעי


אולי לכן עוסקות עשרת הדיברות דווקא במה שהוא מובן מאליו ואנושי - לאהוב, לנוח, לכבד, לומר אמת, להסתפק. אין "שם" ו"כאן". מה שתשמעו מ"שם" תוכלו לגלות גם כאן. החוק האנושי הוא אלוהי. החוק האלוהי הוא אנושי. הדרך אל השמים מתחילה בלהיות בן אדם.

 

מפטיר
מאז ראשית התרבות, מיליונים על גבי מיליונים של חוקים לא שיפרו, אפילו במעט, את עשרת הדיברות.


ווינסטון צ'רצ'יל

 

הצטרפו לדף הפייסבוק של בית אבי חי

 

עוד בבית אבי חי