הקשר רחב

09.03.11

תולדות הזונה מיריחו מתוארים דרך ההיסטוריה היהודית ותחנות חייה הופכות למשל על אירועים לאומיים. אז מה באמת כל כך מושך בדמותה של רחב? הרבה תמר דבדבני חותמת מסכת

בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה, אמרה: יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים (זבחים קטז ע"ב)

לוגו מדור הדף השבועי

הקשר:
חלקו השני של הפרק הארבעה עשר במסכת זבחים עוסק בשינויים שחלו בהקרבת הקורבנות לאחר שהוקם המשכן. במסגרת הדיון התלמודי בנושא זה עולה שאלה לגבי קורבנותיהם של גויים לאלוהים. יתרו, חותן משה, עולה בדיון זה. כ"הערת שוליים" על דמותו של יתרו מובא מדרש המתאר את רחב הזונה. הקטע שיידון כאן הוא חלק ממדרש זה. 

דיון:
מי היא רחב ומה יש בה שמושך את החכמים לעסוק בדמותה ולהזדהות איתה?

בת י' שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים, וזנתה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר, אחר נ' שנה נתגיירה –
רחב הזונה נזכרת במקרא כזו שהצילה את שני המרגלים ששלח יהושע ליריחו (יהושע, פרק ב) ובתמורה ניצלה מגורלה המר של העיר (יהושע, פרק ו). הסתרת המרגלים בביתה, בניגוד להוראות המלך (יהושע ב, 4-3) מזכירה במקצת את גבורתן של פועה ושפרה, שתי המיילדות שסירבו למלא את צו פרעה. רמז לדמיון זה ניתן למצוא גם בחזרתו של הפועל "להצפין" הן בסיפור הסתרת המרגלים והן בסיפור לידת משה (שמות ב, 2), שהוא המשכו הישיר של סיפור המיילדות.

 
מעבר בין העולמות. רחב עם שני המרגלים, צייר: ג'יימס טיסוט

אלה שתי ההופעות היחידות של  פועל זה במקרא. כמו שפרה ופועה, עליהן נאמר "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים" (שמות א, 17), גם המניע של רחב להצלת המרגלים טמון ביראת אלהים. בנאום מרגש שהיא נושאת בפני שני הלקוחות, אשר לתפקידם כסוכני ריגול היא מתוודעת מפי מלכהּ, היא מספרת על ההתגלות האלהית בים סוף שהכתה גלים באומות והטילה פחד בלב כל (יהושע ב, 11-9). נאום זה, בדומה לדבריה המרגשים של רות לנעמי (רות א, 17-16) נתפש במסורת כהכרה באלהים, כקבלה של עוּלוֹ וכהכרזה על הצטרפות לעם ישראל – כלומר, כגיור.

הבחירה בשותפות עם העם היהודי תמיד מרגשת, אולם נדמה כי היותה של רחב זונה מעצים את המעבר שעשתה בין העולמות. ייתכן וזו הסיבה לעיסוקם המרתק של חז"ל ביופיה של רחב ובמיניותה: "תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה ואביגיל, רחב ואסתר... תנו רבנן: רחב בשמה זינתה, יעל בקולה, אביגיל בזכירתה, מיכל בת שאול בראייתה" (בבלי מגילה טו ע"א). כוח הפיתוי של רחב חזק היה כל-כך, טוענים החכמים, שלא צריך היה לראותה או לשומעה, אלא רק להגות את שמה: "אמר רבי יצחק: כל האומר "רחב רחב" - מיד שופך זרע. אמר לו רב נחמן: אני אומר "רחב רחב" ולא איכפת לי! אמר לו (ר' יצחק): כשאני אומר (זאת, אני מתכוון) ביודעהּ ובמכירהּ (במי שיודע את רחב ומכיר אותה)" (שם, התרגום שלי).

תיאור עומק החטא מדגיש את רוממות הצדיקוּת. בנוסף, הוא גם מעודד ותומך במי שחוששים שמא חטאיהם מרחיקים אותם מאלהים ומן הקהילה היהודית: "שמונה כהנים ושמונה נביאים עמדו מרחב הזונה ואלו הם – ירמיהו, חלקיהו, ושריה, ומחסיה, וברוך, ונריה, וחנמאל, ושלום; רבי יהודה אומר -  אף חולדה הנביאה היתה מבני בניה של רחב הזונה" (ספרי במדבר עח).

בין  צאצאיה של רחב היו נביאים וכהנים, נושאי דבר אלהים ומשרתים בקודש, ומכך ניתן ללמוד שלכל אדם יש סיכוי לתקן עצמו. כך בדיוק מסכם המדרש שם: "והרי דברים ק"ו (קל וחומר) - ומה מי שהיתה מעם שנאמר "בו לא תחיה כל נשמה" (דברים כ טז), על שקירבה עצמה כך קירבה המקום; ישראל, שעושים את התורה  -  על אחת כמה וכמה".  

כמו בהקשר של מדרש זה בסוגיה התלמודית, גם במקומות אחרים, עורכים החכמים הקבלה בין דמותה של רחב לדמותו של יתרו. ייתכן שהדבר נובע מכך ששניהם אינם מתוארים במקרא כמי שהצטרפו באמת לעם ישראל, ובוודאי לא כמי שהתגיירו. הן רחב הן יתרו משבחים את אלהים ומבקשים לחיות בצד ישראל, אך אף אחד מהם (בניגוד לרות) אינו מבקש להחליף את זהותו הדתית או הלאומית. גם המכילתא (יתרו, א) מחברת בין שתי דמויות אלה ומשווה ביניהן: "אמרו: לא הניח יתרו עבודה זרה בכל העולם, שלא חזר עליה ועבדה... וכן רחב הזונה אומרת, 'ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת" (יהושע ב, 11).

החיבור שעושה מדרש זה בין יתרו ורחב אינו מתמצה בתהליך האמוני שעברו ומודגש גם באמצעות תיאור הפולחן האלילי של יתרו כמעשה של זנות: קיום יחסים עם אלים רבים, באופן כמעט בוֹלמי ובלא מחויבות (והשוו לתיאור מסעות המין של אלעזר בן דורדיא, המתוארים בבבלי ע"ז יז ע"א). לא רק עבודת האלילים של יתרו מתוארת כמעשה של זנות. הנהייה של ישראל אחר אלים זרים מוצגת פעמים רבות במקרא כבגידה במערכת הזוגית עם אלהים, כניאוף. דווקא בשל כך מעניינת מאוד ההקבלה שעושה המדרש הנדון כאן בין חייה של רחב ובין "חייו" של עם ישראל: תולדות הזונה מיריחו מתוארים באמצעות ההיסטוריה היהודית, תחנות החיים הפרטיות מקבלות משמעות אחרת: הזנות (40 שנה במדבר חייה) והגיור (מקבילה לכניסה לארץ) אינם רק תחנות בחיי רחב, אלא משל לאירועים לאומיים. רחב אינה רק אדם פרטי – היא ייצוג סמלי של העם היהודי.

אמרה: יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים
לפי המדרש רחב מבקשת מחילה על מעשי הזנות שלה בשל שלושה פריטים בהם השתמשה להצלת המרגלים: לאחר שהסתירה אותם בפשתי העץ (יהושע ב, 6) הורידה אותם בחבל מן החלון (שם, 15). רש"י מציע פירוש מורכב יותר לבקשת המחילה של רחב. לדבריו היא מבקשת מאלהים: "בג' דברים חטאתי בג' ימחל; בחבל ופשתים וחלון -  שהיו מנאפים עולין אליה בחבלים דרך החלון ויורדים, וגם טמנתם בפשתי העץ, ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים".

 
השינוי של החבל האדום. (!cc-by-erix)

לדעת רש"י, הפריטים ששימשו להצלת המרגלים היו גם הפריטים באמצעותם חטאה רחב בהיותה זונה: הכלי המשחית הוא הכלי הגואל, הסם ההורג הוא התרופה המרפאה. הכוח המניע את החטא הוא זה אשר מאפשר את הגאולה. החבל האדום שקשרה רחב לחלונה, אולי סימן בעבר את הפתח הפתוח לפריצות ולזנות, אך מרגע שבחרה לשנות את חייה הוא הפך לאות של תקווה, לחוט שני של גבורה, לשער לחיים.   

***

מסכת זבחים עוסקת בקורבנות ובסדרי המקדש. העיסוק הלמדני בתחומים שאינם חלק מן המציאות הקונקרטית של החכמים מאפשר דיון חריף בשאלות היסוד של הקיום הדתי היהודי: מהי משמעותה הדתית של הקרבת קורבנות? האם יש קשר בין לימוד ההלכה וחיים מוסריים? האם ניתן להבדיל מהותית בין קודש לחול, בין ישראל לעמים? האם השתנות המציאות מתירה את השתנות הדת? האם שינוי כזה בהכרח ינתק את ההווה מן העבר? מה עושים כשהקונקרטיות הבית-מקדשית, הספוגה בכוחו המיתי של הדם נעלמת? מה עושים  עם כאב היעדרו של בית המקדש? ומעל שאלות מאתגרות אלה מרחפת בעוצמה תהייה, העוברת לאורך המסכת כחוט השני: לשם מה בכלל ללמוד את הנושאים הללו?

היי שלום מסכת זבחים!
ברוכה הבאה מסכת מנחות!

רוצים להגיב בנושא? הצטרפו לדף הפייסבוק שלנו

הרבה תמר דבדבני מלמדת ספרות חז"ל ב"קולות" ובמכינה הקדם צבאית של התנועה ליהדות מתקדמת ביפו. מנחה  בשיתוף עם אלה ארזי את "אותמונה"בבית אבי חי. 

 

 

 

 

 

Model.Data.ShopItem : 0 8

עוד בבית אבי חי