הנס של עם ישראל

אני ציוני מאמין בהשקפתי, יהודי ישראלי בזהותי. אני מאמין שהציונות אינה מאפשרת להפריד בין יהדותי לישראליותי. היא גם הפירוש הנכון והשלם לתורת משה ולדברי חז"ל והיא התגשמות כיסופי הדורות. אני מאמין שה' אלוהי ישראל הוא הגואל את עמו, כי אין זולתו.

אני רואה בקיבוץ גלויות את הנס הגדול ביותר בכל ההיסטוריה האנושית, מפני שאין עוד עם ששרד אלפי שנים בכל קצות הארץ וחזר לארצו. יציאת מצרים וגם שיבת ציון מבבל באו מכיוון אחד ובראש אחד, והן לא היו קיבוץ גלויות. אין אדם שראה מעולם תופעה כזאת, עד ימינו.

מהי גאולה בתנ"ך?

השורש גא"ל פירושו "פדה": "כִּי-פָדָה ה' אֶת-יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ" (ירמיהו ל"א י'), "מִיַּד שְׁאוֹל אֶפְדֵּם, מִמָּוֶת אֶגְאָלֵם" (הושע י"ג י"ד); וזה המובן של דבר ה' למשה: "וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים" (שמות ו' ו').

מלבד פדיון המבטא הצלה מיד אויב וחזק, יש גאולה שהיא פדיון קודש: "וְאִם-גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ, מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו" (ויקרא כ"ז ל"א), וגם פדיון של שעבוד חוב בנחלת הארץ: "כִּי-יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ - וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו" (ויקרא כ"ה כ"ה). הפדיון המשולב של אדם ואדמה הוא שנת היובל: "וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ" (שם כ"ד).

אם נכון הדבר באדם הפרטי, כך נכון הדבר בעם ישראל כולו, כמו שנאמר לירמיהו בנבואת שדה חנמאל: "קְנֵה לְךָ אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת, כִּי לְךָ מִשְׁפַּט הַגְּאֻלָּה לִקְנוֹת" (ירמיהו ל"ב ז'), ומעשה זה היה לאות לגאולה של עם ישראל בכלל: "עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (שם ט"ו, וגם מ"ד).

הגאולה בפי הנביאים היא פדיון בני ישראל מיד הגויים המחזיקים בהם בגלות, וזו תוארה בתיאורים דומים ליציאת מצרים: והשבת העם אל ארצו-נחלתו בקיבוץ גלויות, כי זאת הגאולה השלמה: "...וּבָאת עַד-בָּבֶל שָׁם תִּנָּצֵלִי, שָׁם יִגְאָלֵךְ ה' מִכַּף אֹיְבָיִךְ" (מיכה ד' י');

"וְעַתָּה כֹּה-אָמַר ה'... אַל תִּירָא כִּי גְאַלְתִּיךָ... כִּי-תַעֲבֹר בַּמַּיִם אִתְּךָ-אָנִי... אַל-תִּירָא כִּי אִתְּךָ-אָנִי: מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ. אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו מ"ג א'-ו');
"כֹּה-אָמַר ה' גֹּאַלְכֶם, קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: לְמַעַנְכֶם שִׁלַּחְתִּי בָבֶלָה... כֹּה אָמַר ה', הַנּוֹתֵן בַּיָּם דָּרֶךְ וּבְמַיִם עַזִּים נְתִיבָה... אַף אָשִׂים בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ, בִּישִׁמוֹן נְהָרוֹת... כִּי-נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם.. לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי" (שם י"ד-כ');
"עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עֹז... הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם... דֶּרֶךְ לַעֲבֹר גְּאוּלִים. וּפְדוּיֵי ה' יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל-רֹאשָׁם" (שם נ"א ט'-י"א);

"...כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן. פִּצְחוּ רַנְּנוּ יַחְדָּו חָרְבוֹת יְרוּשָׁלִָם: כִּי-נִחַם ה' עַמּוֹ, גָּאַל יְרוּשָׁלִָם" (שם נ"ב ח-ט);
"עִבְרוּ עִבְרוּ בַּשְּׁעָרִים, פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם; סֹלּוּ סֹלּוּ הַמְסִלָּה סַקְּלוּ מֵאֶבֶן, הָרִימוּ נֵס עַל-הָעַמִּים... וְקָרְאוּ לָהֶם עַם-הַקֹּדֶשׁ גְּאוּלֵי ה' " (שם ס"ב י'-י"ב);

"...מְזָרֵה יִשְׂרָאֵל יְקַבְּצֶנּוּ, וּשְׁמָרוֹ כְּרֹעֶה עֶדְרוֹ. כִּי-פָדָה ה' אֶת-יַעֲקֹב, וּגְאָלוֹ מִיַּד חָזָק מִמֶּנּוּ. וּבָאוּ וְרִנְּנוּ בִמְרוֹם-צִיּוֹן..." (ירמיהו ל"א ט'-י"א);

וכן בתהילים: "יֹאמְרוּ גְּאוּלֵי ה' אֲשֶׁר גְּאָלָם מִיַּד-צָר. וּמֵאֲרָצוֹת קִבְּצָם – מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב, מִצָּפוֹן וּמִיָּם" (תהילים ק"ז ב'-ג').
 

מכאן ברור שמשפט הגאולה השלם הוא "להקים שם המת על נחלתו" (רות ד' ה'): גאולתה של רות אלמנת מחלון, שאין לה זרע, באה עם גאולת "חלקת השדה אשר לאחינו לאלימלך" (שם ג'). לכן התעקש בעז לחבר את גאולת השדה עם גאולת רות; "הגֹאל" שהיה מוכן לגאול את השדה, אך לא את "רות המואבייה". רות אמרה לבעז: "ופרשת כנפך על אמתך כי גואל אתה" (שם ג' ט'), והוא גאל גם את רות וגם את השדה וזכה להקים את בית דוד.

מתוך הספר "נס קיבוץ גלויות, כוחה של יהדות ישראלית" (ידיעות ספרים, תשע"א)