הרב אברהם אבולעפיה, מהמקובלים החשובים והפורים בימי הביניים, הציע דרך חדשה בעולם הקבלה, המעודדת את השימוש בטכניקות מיסטיות כדי להגיע לחוויות נבואיות – "קבלה נבואית". רבים מכתביו תורגמו ללטינית, והם המסד של הקבלה הנוצרית. "ספרי הנבואה" שחיבר אבולעפיה הם מן הטקסטים הקשים ביותר לפענוח בעולם הקבלה, ולמרות זאת השפעתם רחבה ביותר, ומגיעה עד ימינו אנו.
על מה רצה אבולעפיה לדבר עם האפיפיור? מדוע נדד ממקום למקום, בניגוד למקובלים אחרים בני זמנו שישבו בדרך כלל במקום אחד? כיצד כתביו, שהיו פעם מוחרמים, מגיעים היום אפילו לחנויות ספרים במאה שערים? וכיצד נראות קהילות נוצריות שחיות על פי עקרונותיו? בסדרה ננתח טקסטים מהספרות הענפה שהותיר אחריו אבולעפיה. נתרכז בחיבורים שהוא כינה "ספרי נבואה" ובפרט ב"ספר עדוּת", ודרכם נלמד על חייו, על הגותו ועל תפיסתו המשיחית.
משה אידל הוא פרופ' אמריטוס בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, חתן פרס ישראל למדעי היהדות לשנת 1999.
