שמות ז

אחר כך אלוהים עושה לראשונה את מה שיעשה עוד פעמים רבות במשך הדורות באמצעות נציגי השנורר שלו עלי אדמות. הוא מבקש תרומה. לא משהו רציני.  קצת זהב, כסף ונחושת. אם במקרה נשארו לכם כמה מטרים של עורות תחשים ועורות אילים מאדמים - בכיף. כאן במשך קרוב לשליש מהספר, אלוהים מסביר איך הוא רוצה את הבית שלו (משכן) וכיצד בדיוק הוא אוהב שמפנקים אותו. טוב זה לא בדיוק אלוהים מסביר, זה משה. הוא איש צנוע, ביותר וטורח להדגיש את זה לאורך כל התורה. קצת זהב וכסף – הכל למשכן. לא בשביל הכהנים חס וחלילה. הכהנים בכלל אלרגים לזהב. כולם עברו סדנאות רוחניות אצל אושו השוללות את תאוות החומר לגמרי. זה הכל בשביל אלוהים, הם בכלל לא צריכים את זה.

בגלל שבאופן רשלני ביותר לא דאג משה לגיבוי עשרת הדיברות על דיסק קשיח, הוא נאלץ לכתוב את כולן מחדש. למעלה מחודש יום עברו מאז קיבל משה את הלוחות ששבר ואלוהים ניצל את זכותו לסרב לקבלם בחזרה בהתאם לחוק המאפשר החזרה בתוך 14 יום. משה פותח חבילה חשודה של דוגמיות בושם שהגיעו מצרנוביל, מונה הגייגר מצפצף ולפתע קורן אור פניו.

בסוף הספר מוסר אלוהים למשה הרכב מיוחד של משחת הקודש שנועדה להבטיח לכהנים שיער מלא ברק וללא קצוות מפוצלים. ליתר ביטחון הם מושחים גם את ארון הכפורת (בו נשמרה צינצנת מן ועותק מן הספר "תרנגול כפרות" שנתן לו את שמו).

את ספר שמות חותמת הידיעה כי בני ישראל נעים ונחים על פי גחמותיו של איזה ענן "וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הַמִּשְׁכָּן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּכֹל מַסְעֵיהֶם  וְאִם-לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד-יוֹם הֵעָלֹתוֹ " .
אותו ענן, כאשר רבץ על מחנה בני ישראל גרם להם להתעלות הנפש, למצב רוח נעים ולחוסר חשק מוחלט לקום ולהתחיל לנוע לכיוון הארץ המובטחת, או לבצע כל מטלה אחרת הקשור בלקום מהזולה שלך בטרבין -  גם כאשר נשמעו התרעות חמורות מכיוון המטה ללוחמה בטרור. לאחר כמה חודשי גמילה, משסר מעליהם הענן המתקתק, הצליחו להתקדם כמה מטרים עד שנישברו וחזרו לשבת בסטלה ולגלגל. מכאן גם מקור שמו של אתר הגילגל בו שהו והתקרחנו בני ישראל בזמן שלפני הכניסה לארץ, אבל על כך בהרחבה בספר יהושע הבעל"ט.

לדף הקודם
לדף הבא