רוקדים עם תושבים

עפרה אידל, בת למשפחה ירושלמית דתית, יזמה לפני שבע שנים את מחול שלם, ערב פעילות מחול ליוצרים עצמאים ירושלמים. רובי אדלמן, גם הוא ירושלמי, בדיוק חזר ארצה לאחר שבע שנות שהות ברוטרדם ועבד עם להקת ורטיגו. אידל הציעה לו להצטרף אליה, והיום חתום הצמד על פסטיבל מחול שלם, שיחגוג בשלהי דצמבר את שנתו החמישית, ועל פתיחתו של סטודיו חדש במרכז הקהילתי בשכונת מוסררה.

בסטודיו הרחב והמואר עורכים יוצרים מקומיים חזרות, מתקיימות סדנאות ומועברים שיעורי מחול למגוון קהלים. בין היתר פועל בסטודיו חוג מחול ללא תשלום לנערות תושבות השכונה, שבמסגרתו הן לומדות תנועה וכיצד לבטא את עצמן בעזרת הגוף. "לאחר שנים של חיפוש בית למחול שלם נמצא חלל שלא היה בשימוש במינהל הקהילתי מוסררה", מספרת אידל. "מנהלי המוסד הסכימו להסב אותו לטובת קהילת יוצרי המחול בעיר, ובסיוע קרן ברכה שופץ החלל והפך לבית".

רובי אדלמן וסשה אנגל (צילום: קריסטיאן גלאוס)

ההחלטה לפעול דווקא במוסררה לא היתה מקרית. "האמירה העומדת מאחורי ההחלטה הזו היא שאמנות מתקיימת בתוך ההוויה היומיומית, הקונפליקטים והקשיים המציאותיים", אומר אדלמן. "יצירה היא לא תוצר של סביבה סטרילית או הפרדה בין החברה שאנו חיים בה והדילמות הפוליטיות לבין האמירות האמנותיות. האמנות שואבת השראה מהערבוב הנפלא שקיים בעיר ומהתמודדות של האמנים עם האתגרים הניצבים בפניהם בתהליך היצירה".

במאה השנים האחרונות ידעה מוסררה שינויים רבים: מאבק של תנועת הפנתרים השחורים, תהליך התחרדות הדרגתי ועבודות שיקום ושימור, שהשיבו לה מעט מכבודה. כיום, לצד התושבים הוותיקים, חיים בה אמנים, אספני עתיקות וצעירים חובבי פסטורליה. כשאנשי מחול שלם הגיעו לשכונה הם עברו מבית לבית, הציגו את עצמם ואת פעילותם, המתקיימת תוך התחשבות באורח החיים באזור, והציעו לתושבים לבקר בסטודיו. "בסך הכל, כולם רוצים להחיות את השכונה ורוצים להיות שותפים לנעשה במרחב שלה", אומרת אידל, "וגם אנחנו מעוניינים לקיים אינטראקציות ושיתופי פעולה עם גורמים במרחב במידת האפשר. התגובות של תושבי השכונה היו מעורבות: אחוזים ניכרים מהם אמרו שהאווירה הצעירה והתוססת שעשוי מרכז המחול להבטיח קוסמת להם, ואחרים הסתייגו מהאופי האליטיסטי כביכול של הארגון".

רפרטואר ירושלמי

בין היוצרים העובדים בסטודיו אפשר למצוא חילונים, דתיים וחוזרים בשאלה, יהודים ולא יהודים, צעירים ומבוגרים. אדלמן אופטימי: "הדיאלוג שמתנהל בינינו לבין אוכלוסיית השכונה מתקיים גם בסטודיו".

"אנחנו רוצים להחיות את השכונה". אידל

ולשאלה הבלתי נמנעת: איך מגיבים החרדים?
"פלח האוכלוסייה החרדי באזור מקשה על פרסום חופשי של המופעים. אטמנו את החלונות הפונים לשכונה, וכעת אין הפרעות מיוחדות".

אידל, מה מקומו של הגוף בחברה הדתית?
"מקומו של הגוף בחברה הדתית פעמים רבות אינו עומד בקנה אחד עם החשיבות שמייחסים לו בעולם המחול, ובמספר לא מבוטל של הפקות מחול שבהן השתתפתי היו לי דילמות לגבי גבולות חשיפת הגוף ולגבי השימוש בו, לעתים, ככלי המייצר פרובוקציות. הייתי צריכה לעשות את ההפרדה בין הגבולות בחיים הפרטיים שלי לבין החופש שהכלי האדיר הזה יכול לייצר ולתרום ליצירה הוויזואלית. זה כמו לשים מסיכה שלא מזדהים איתה, מסיכה שיודעים שאחר כך מורידים אותה. זה לא פשוט, אבל החשיפה הפנימית שעוברים תוך כדי תהליך היצירה היא קשה לא פחות".

יש למחול שלם תפקיד מעבר לביסוס תשתית של עשייה תרבותית מתמשכת בירושלים?
אדלמן: "מצד אחד, מחול שלם שואף לאפשר ליוצרים העובדים במסגרתו חופש פעולה אמנותי וחיפוש אחר שפת תנועה ייחודית ומקורית, ומצד שני, לייצר רפרטואר ירושלמי. האפשרות לעבוד במסגרת חופשית ובמציאות ירושלמית עתירת השראה כמו זו שקיימת במרכז העיר מולידה יצירה כנה ומלאת רבדים, שלא פעם מושפעת ממהקונפליקטים החברתיים, הדתיים והפוליטיים בעיר. המכנה המשותף לאמנים וליצירותיהם הוא שאיפתם להתעסק עם חומרים שמגדירים את זהותם הישראלית, הירושלמית והדתית, למרות שמניסיוננו, הגדרת הירושלמיות באה בעיקר מתושבי המרכז".

מחול שלם, פסטיבל בינלאומי למחול ומולטימדיה, 31-29 בדצמבר 2009.

כתבה: כרמית ספיר-ויץ

 לתגובות: editor@bac.org.il