אתחלתא דגאולה באשכנז

יום אחד בשנת 1502, הופיע ליד ונציה שבאיטליה יהודי בשם אשר למלין, והחל להכריז שביאת המשיח מתקרבת. לא הרבה ידוע על למלין, אך ככל הנראה הוא היה רב ומקובל שמוצאו בקהילות אשכנז. הבשורה שבישר התפשטה במהירות בין הקהילות היהודית בצפון איטליה ובגרמניה. תלמידיו עברו בין הערים והעיירות וקראו לתשובה ולתענית. "פנו דרך למלך המשיח כי קרוב הוא לבוא", הכריזו, ואף הבטיחו שבתוך חצי שנה תבוא הגאולה.

משיחי שקר קמו בקהילות ישראל מאז חורבן הבית, אבל ככל הידוע למלין (שפירוש שמו בגרמנית "טלה") היה המשיח האשכנזי הראשון. דוד גאנז, מחבר הכרוניקה ההיסטורית "צמח דוד" שהיא אחד המקורות העיקריים לידיעות על למלין, הדגים את עוצמת ההתלהבות המשיחית בכך שסבו רבי זליגמן גאנז מווסטפליה ניתץ את תנור המצות שלו מתוך אמונה שבפסח הקרוב כבר תבוא הגאולה.

נבואותיו של למלין הותירו רושם גם מחוץ לקהילות היהודיות. כתב יד שפורסם לאחרונה כולל עדות של קבליסט נוצרי מגנואה ושמו אגוסטינו ג'וסטיניאני, שמספק פרטים על מעשיו של למלין. ג'וסטיניאני, שכתב את החיבור כעשר שנים אחרי הפרשה, מספר שגם נוצרים התקבצו לשמוע את דרשותיו. לטענתו, למלין הכריז שביכולתו לעשות נסים באמצעות הטכניקה הקבלית של שימוש ב-72 שמותיו של האל. השמות היו חרוטים על לוחות זהב שהוא נשא איתו, והוא הורה שיש להקריא אותם בקול רם זמן קצר לפני הזריחה, לאחר שמיטהרים שבע פעמים במים קרים. אבל לפי ג'וסטיניאני, כאשר דרשו הרבנים מלמלין להוכיח את כוחותיו באמצעות אות, הוא התחמק וברח דרך הים לאלכסנדריה שבמצרים.

גל התנצרויות
מה היה המקור לגל המשיחי של למלין? היסטוריונים משערים שנבואותיו של משיח השקר המסתורי היו תוצר של אווירה משיחית שהתהוותה בשנים שאחרי גירוש ספרד. בשנת 1492, כשגלה הפילוסוף ופרשן המקרא דון יצחק אברבנאל יחד עם שאר יהודי ספרד, הוא ראה למולו את העם במצב האומלל ביותר שבו היה זה מאות שנים. מתוך רצון לנטוע תקווה בלב היהודים, חיבר אברבנאל במקום מושבו החדש באיטליה את "מעייני הישועה" – פירוש לספר דניאל העוסק בביאת המשיח.

מיוצרי האווירה המשיחית. אברבנאל

אברבנאל, שהיה מדינאי ושר האוצר של המלכים פרדיננד ואיזבלה, מבסס את תחזיתו על האירועים הפוליטיים בני התקופה. הוא סוקר בספר את תולדותיה של מלכות אדום – הרביעית מארבע המלכויות בספר דניאל, שמזוהה עם רומא. לטענתו, שם זה מתייחס לא רק לקיסרות רומא אלא גם לנצרות. בקרוב, הוא מבטיח, ייצאו הנוצרים למסע צלב חדש, שבעקבותיו  תיפתח מלחמת גוג ומגוג בינם לבין המוסלמים. מלחמה זו תביא לקריסתן של שתי הדתות הגדולות, והדת השלישית, היהדות, תצא כמנצחת ותשלוט בעולם. הוא אף נוקב בשנה המדויקת לגאולה, אחרי מלחמה שתימשך כמה עשרות שנים: 1532.

לא פלא, אם כך, שמעט אחרי שנת 1500 הופיע למלין ופירש כפשוטה את תחזיתו של אברבנאל, ואפילו הקדים את הקץ לתאריך מוקדם יותר. למרבה הצער, התחזית התבדתה במהרה כאשר למלין נעלם. יש הטוענים שהוא מת מסיבה לא ברורה. האכזבה והייאוש התפשטו בקהילות. היו שהתקשו להתפכח, וטענו שהאיש אכן היה משיח, אך הדור לא היה בשל לגאולה.

ההשפעה המשמעותית ביותר וההרסנית ביותר של האכזבה מלמלין על הדורות הבאים היתה גל ההתנצרויות שבא בעקבותיה. רבנים ומנהיגים הגיעו לכלל ייאוש, ומטיפים נוצרים ניצלו את המצב כדי לשכנע יהודים רבים להמיר את דתם. כתבים מיסיונריים בני התקופה כוללים התייחסות ברורה לפרשת למלין, ושימוש בה כהוכחה לכך שהמשיח בא כבר בדמותו של ישו: "ומה תועיל לעם התשובה ההיא גדולה אשר עשיתם בשנת רס"ב", נכתב שם, "הכי לא נתגלה לכם אפילו אות אחת או רמיזה אחת... יש רמז שמשיח בא כבר".

בין היהודים שהתנצרו בתקופה זו היה יוהאנס פפרקורן – קצב ממורביה (צ'כיה של היום) שהתנצר בתחילת המאה ה-16. על פי גרסאות מסוימות, פפרקורן התנצר כדי להינצל מגזר דין מוות על גניבה, אך היסטוריונים מעריכים שהתנצרותו קשורה לגל האכזבה ממשיח השקר. מיד אחרי שהמיר את דתו, החל פפרקורן במסע הלשנה נגד ספרי היהודים, ובפרט נגד התלמוד. הוא קיבל היתר להחרים את הספרים העבריים כדי "לבדוק" האם הם כוללים השמצות נגד ישו ונגד הכנסייה. הוא כמעט הביא לגל חדש של שריפת התלמוד, ורק בזכות התגייסותו של קבליסט נוצרי בשם יוהנס רויכלין, שדיבר בשבח התלמוד, התבטלה הגזרה. כך הסתיימה פרשת למלין, שהיתה מן הסתם נשכחת, לולא הוזכרה בחיבורים בודדים בדורות הבאי.

ועוד שקר כלשהו
כשני עשורים אחרי אשר למלין, קם משיח שקר נוסף שטבע חותם גדול יותר בהיסטוריה היהודית. היה זה דוד הראובני – יהודי מסתורי שהופיע בוונציה ב-1524 כשהוא רכוב על סוס לבן. הוא היה נמוך, רזה ושחרחר, ומשערים שנולד בתימן או באתיופיה. בפני שומעיו הכריז שהוא צאצא של שלמה המלך, ושצבא יהודי עצום סר למרותו. השם "הראובני" יוחס לו על ידי כותבים בני התקופה בטענה שמוצאו משבט ראובן. בסיוע חשמנים קתוליים, הוא נפגש עם האפיפיור קלמנס השביעי בכבודו ובעצמו, והציע לו להקים צבא משותף של יהודים ונוצרים שיילחם במוסלמים. הוא גם נפגש כמה פעמים עם מלך פורטוגל, ועורר מהומה בחצר המלוכה כאשר סופר המלך, המומר דייגו פירס, שב בהשפעתו ליהדות, מל את עצמו ושינה את שמו לשלמה מולכו.

גם במקרה זה, סוף הסיפור היה מר: כשהיו ראובני ומולכו בדרכם לרגנסבורג, לפגישה עם קרל החמישי קיסר הרייך הרומי הקדוש, הם נעצרו. מולכו הועלה על המוקד במנטובה שבאיטליה, והראובני נכלא לכמה שנים והוצא להורג גם הוא, לאחר שנידון למוות על ידי בית הדין של האינקוויזיציה.

עפרי אילני

לתגובות: editor@bac.org.il