אדיבות מתבקשת

לכבוד Jew in the City,

אני גרה מעבר לכביש של שכונה דתית יהודית במשך 32 שנים. תמיד הסתדרנו יחד ועזרנו זה לזה. האם דיירי שכונה זו יכולים להיות חברים של מישהו שאינו נמנה על דתם?

קלטנו גם הרבה יהודים סורים בעירנו (ליד חוף ג'רזי), והם נראים שונים. הם כלל לא מסתכלים על מישהו מאתנו או מכירים בנו. נראה שקיימים אצלם חוסר כבוד וגסות. האם תוכלי להסביר זאת?

בתודה,

הלן.

הלן, שלום,

נחמד לשמוע שיש לך מערכת יחסים ידידותית עם שכנייך הדתיים. אין כל בעיה ליהודי שומר תורה ומצוות להיות בקשרי ידידות עם אנשים בני דתות אחרות, אולם מסיבות מעשיות, מאחר שהחיים היהודיים מתרכזים סביב אוכל כשר, שבת ושמירת המועדים, הדבר עלול להקשות על התפתחות חברויות בין יהודים דתיים ובין גויים.

מאחר שגדלתי כחילונית ומעט מאוד יהודים שכנו בעירי, רוב חבריי היו גויים והיינו קרובים מאוד זה לזה. כשהתבגרתי ונהייתי דתית יותר, חיי החברה שלי החלו להתרכז סביב בית הכנסת וסעודות השבת. כעת כשאני כבר בעלת משפחה, אנו מבלים את רוב השבתות יחד עם חברינו הדתיים, שיש להם ילדים שיכולים לשחק עם ילדינו. ילדיי הולכים גם הם לבתי ספר דתיים, כך שאם אני יוצרת קשרי חברות גם עם ההורים לילדים בני כיתתם, בסופו של דבר גם הם דתיים. בנוסף, כל הנושא של הכשרות מקשה גם הוא על היווצרות חברויות –  מאחר שיהודים דתיים יכולים ללכת רק למסעדות כשרות ונמנעים מלאכול בבית לא כשר.

חברי הילדות הלא-יהודים שלי עדיין יקרים ללבי, אף על פי שחיינו הלכו במסלולים שונים. אולם בכנות, בסופו של דבר, כשאנשים מתבגרים הם בדרך כלל מתרחקים מחברי הילדות שלהם, גם אם סגנון החיים שלהם נשאר כשהיה. אבל, בכל פעם שאני רואה את החברים הללו בפגישות מחזור או בפייסבוק, אני עדיין יכולה לחוש קרבה אליהם.

בסוף התיכון, כשהתחלתי להתייחס אל הדת באופן רציני יותר, גיליתי שיש לי יותר במשותף עם חבריי הנוצרים, שהיו אנשים רוחניים שהאמינו באלוקים, מאשר עם חלק מחבריי היהודים – שאמנם היו דומים לי מבחינה תרבותית, אך לא התעניינו כלל בנושא זה. יש לנו גם שמרטפית שהיא נערה קתולית מתוקה שמחזיקה בערכים דומים לשלנו. אני מסוגלת לדבר אתה עוד ועוד על רעיונות ששתינו מאמינות בהם, שיהודי חילוני עשוי לחלוק עליי לגמרי בנוגע אליהם.

ובכן, בקיצור, אין כל איסור על חברות עם גויים, והיהדות מלמדת אותנו שעל יהודים להיות טובים לכולם, מאחר שכולם, יהודים וגם גויים באותה מידה, נבראו בצלם אלוקים. אולם, מטבע הדברים, עקב ההקפדה על קיום המצוות, קיים קושי בהתפתחותן של חברויות מהסוג הזה.

כמו כן, דבר נוסף חשוב להבין, הוא שיהודים שומרי תורה ומצוות, עדיין נותרים שונים משכניהם הגויים, גם אם הם חשים אמריקאים מאוד. כאשר קבוצת אנשים מהווה מיעוט בתוך תרבות גדולה יותר, קל לה ביותר להיטמע, להתערבב ולהיות פשוט כמו כולם (זה גם מה שקרה לרוב היהודים בעולם כיום). כך שחלק מהמצוות של הכשרות והשבת נועדו, בין היתר, לסייע לשמור על הפרדה מסוימת, כך שהיהדיוּת תוכל להישמר. הדבר לא נובע מכך שישנה כוונה רעה כלשהי ביחס לאנשים אחרים, אלא מדובר בפעולה הישרדותית של קבוצה קטנה שחיה בתוך קבוצה גדולה יותר.

בנוגע לעניין הסורי –  אני מצטערת על כך שאנשים אלו נראים גסים וחסרי נימוס.  אני סבורה שהדבר נובע יותר מגורם תרבותי מאשר דתי. הקהילה היהודית הסורית היא מתבודדת ביותר, אפילו כלפי יהודים אחרים, ולעתים אפילו כלפי יהודים דתיים שאינם סורים!

כעת, להגנתם, אני סבורה שעלינו לבחון את המקום שממנו הם באו. הם היו עניים שגרו בארץ מוסלמית, שבה השכנים הגויים שלהם לא התייחסו אליהם יפה, ואני סבורה שההתנהגות החיצונית הגסה הזו שהם פיתחו לעצמם, היוותה מנגנון הגנה מסוים, מאחר שהאנשים שהם חיו בקרבם הקשו מאוד על חייהם. (אם ממשיכים להכות כלב עוד ועוד, אפילו הכלב המתוק והחברותי ביותר יהפוך לאכזרי - לא שהאנשים האלה הם אכזריים, אבל אני חושבת שהאנלוגיה ברורה). מאחר שבקושי סבלתי מאנטישמיות בחיי, אני מחזיקה בתפיסה הרבה יותר פתוחה וחיובית ביחס לאנשים שונים ממני. אבל עדיין ידוע לי שישנם אנשים בעולם שהיו רוצים שאני אמות רק בגלל שאני יהודייה –  מה שמהווה מחשבה מטרידה ביותר, אך גם מאוד לא מוחשית.

אסיים את מכתבי בסיפור שמספרים על רב גדול (מהגדולים בדורו). הרב יעקב קמנצקי, שחי בניו יורק ושנפטר לפני כ-20 שנה. לאחר הלווייתו, כאשר משפחתו ישבה שבעה (שבוע האבל הנהוג אצל היהודים), באה נזירה ידועה מהקהילה לבית האבלים לחלוק כבוד. היא סיפרה שהרב היה מדי יום מקדם את פניה ברחוב עם חיוך גדול ואמירת "שלום" חברותית, דבר שהיה בעל משמעות רבה עבורה.  כך, אף על פי שלעתים נוצרת חזות קשוחה לחלק מהיהודים, סיפור זה על הרב והנזירה מסופר שוב ושוב, מכיוון באמת מצפים מצד יהודים להתנהגות אדיבה והגונה.

מקווה שהצלחתי להבהיר את הדברים. תודה לך על ההקשבה!

שלך,

אליסון (Jew in the City)