זה אצלו בדם

כוורת: להכריח את ההורים
 

בכיתה ב' הערצתי את להקת כוורת והכרחתי את ההורים שלי ללכת להופעה שלהם איתי, עוד בגלגול הראשון של הלהקה. זה היה אינטואיטיבי לחלוטין, אבל התחברתי למה שיוני רכטר ושאר החבר'ה עשו, מבחינת ההרמוניה והמלודיה. בסופו של דבר, הלהקה הצליחה, לפחות באותה תקופה, לשלב בין מוזיקה ישראלית לרוקנ'רול וליצור משהו רענן. לא שידעתי או הבנתי את זה בזמן אמת. מובן שאותה הופעה היתה חוויה גדולה מהחיים מבחינתי. ידעתי כנראה שמוזיקה היא חלק עצום מהחיים שלי, אפילו שלא ניגנתי באותה תקופה, והמשפחה שלי גם לא היתה מוזיקלית.

 

סטו הכהן: נראה לי שתהיה מוזיקאי
 

שנייה לפני הפסיכומטרי ולפני שהתחלתי לעשות את המסלול המהיר בחיים, החלטתי שאני חייב לפחות פעם אחת לממש את החלום לנגן בסקסופון. זה קינן בי תקופה ארוכה ואמרתי אם לא עכשיו - אימתי? הלכתי לחנות כלי נגינה ופגשתי שם בבחור חביב, והוא שאל אותי אם יש לי מורה לנגינה. הוא רשם לי מספר, ולמזלי הטוב, התגלגלתי אל אחד המוזיקאים הגדולים ביותר שהיו בישראל אי פעם - סטו הכהן. הוא היה מוזיקאי גאון, מעבד אדיר. הוא עשה למשל את התקליט הראשון של אריק איינשטיין וידע לנגן בהמון כלים, ידע לצייר, לספר בדיחות, והכי הכי - ידע לתת אהבה עצומה לתלמידים שלו ולמוזיקה ולחבר ביניהם.

כשאתה מגיע בגיל מבוגר יחסית למורה, המורה יכול לפטור אותך בזלזול ולהגיד "טוב, שיהיה תחביב, למה לא". אבל הוא גם יכול להסתכל עליך בסוף השיעור השני ולהגיד לך "נראה לי שתהיה מוזיקאי; יש לך את הטירוף". וזה באמת מה שהיה.

 

ניו יורק: אני ישראלי

בגיל 26 טסתי לניו יורק. רציתי ללמוד נגינה וג'אז במקום הכי טוב, והגעתי לניו-סקול בניו יורק. ההתחלה היתה מאוד קשה. נדמה לך שכבר למדת דבר או שניים, ואז אתה פוגש בג'אם הראשון אלפי סקסופוניסטים שעושים את כל מה שאתה יודע, רק הרבה יותר טוב. איך מתמודדים עם זה? מסתגרים בחדר ומתאמנים באמת ברצינות, הרבה שעות ביום. מתחילים לעשות סשנים, להשתפר, לעשות סולואים, להתחקות אחרי הגדולים.

חזרתי ב-97' משום שאבא שלי חלה בסרטן. גם התחתנתי ונולד לי ילד, ורציתי לגדל אותו בארץ. בזמנו, היה קצת חבל לעזוב את מה שבניתי, אבל בסופו של דבר, אני ישראלי. הקשר שלי לארץ חזק מאוד.

 

המרכז ללימודי ג'אז: בלי התנצלויות
 

המרכז ללימודי ג'אז בקונסרבטוריום תל אביב, שאני מנהל, הוא מקום מאוד מיוחד. אין עוד מקום כזה בארץ, שבו מלמדים מגיל 12 ועד שנוסעים לניו-סקול בניו יורק. מלמדים ג'אז ברמה הגבוהה ביותר - בלי התנצלויות, בלי "ליד", בלי פופ, בלי רוק. המייסד של המרכז היה עמית גולן, ואנו ממשיכים את המורשת שלו. זה המקום היחידי שיש לו קשר עם הניו-סקול בניו יורק. יש תוכנית אקדמית שבה לומדים שנתיים כאן ושנתיים שם. כל המורים הם מוזיקאים שמנגנים. כולם מביאים את הרוח של החברות והנגינה של הג'אז, כולל האלתור כדרך חיים.

מדי שנה אנחנו מארחים מוזיקאים גדולים. השנה ביקר אצלנו מרק טרנר. בשנים האחרונות כמות התלמידים גדלה, והכיוונים התרחבו. אנחנו מלמדים החל בג'אז מסורתי ועד למשקלים ומקצבים מיוחדים בג'אז, מוזיקת עולם ועוד. " כשאתה מגיע בגיל מבוגר יחסית למורה, המורה יכול לפטור אותך בזלזול ולהגיד 'טוב, שיהיה תחביב, למה לא'. אבל הוא גם יכול להסתכל עליך בסוף השיעור השני ולהגיד לך 'נראה לי שתהיה מוזיקאי, יש לך את הטירוף'. וזה באמת מה שהיה "

 

יצירה מקורית: ההשפעה המוזיקלית של אימא
 

התחלתי לכתוב ברצינות ב-2007, אחרי שהחלטתי שהגיע הזמן להוציא דיסק. למעשה, רציתי לראות מי אני. לא תיארתי לעצמי כמה הנושא של הכתיבה יהיה מטלטל, כי אתה נוסע לניו יורק ורוצה להיות אותנטי ולנגן את הג'אז הכי מקורי שיש. אבל אז אתה מבין שלא משנה כמה תבלה בניו יורק - לא תוכל להתחמק ולברוח מהפסקול של הילדות שלך, וטוב שכך.

ואז אתה מגלה שבכתיבה שלך יש שורשים ואלמנטים ישראלים מאוד. כשהמנהל האמנותי בבית אבי חי, ברק ויס, הציע לי את הרעיון של ערב משירי מרדכי זעירא בעיבודים חדשים, הבנתי כמה החומרים שלי משיקים לראשית המוזיקה הישראלית. כלומר, מה שאימא שלי שמעה ברדיו בהחלט חלחל.
 

בערב ננגן קטעים שהם נכסי צאן ברזל מראשית ימי ההתיישבות. אלה שירים שכוללים מוטיבים רוסיים חזקים, ועם זאת, יש בהם כבר התחלה של חיפוש אחרי גוון ישראלי. במסגרת הערב נעשה ביחד מאמץ לקחת את זה למקום רענן, שנותן לאלתור במה נכבדת. יהיה בעיקר ניסיון להיות עכשוויים, אבל לא פלאפלים. אני אוהב שהישראליות לא משתלטת על העיבוד, אלא שזורה בו, תוך ריספקט גדול לג'אז.

לכל הפרטים על המופע ג'אז בעברית - רביעיית ארז בר נוי בעיבודים חדשים לשירי מרדכי זעירא

הצטרפו לדף הפייסבוק של בי אבי חי

 

Model.Data.ShopItem : 0 6