14. טקס בלי טקסיות

"רובה סער m16, הגיע מארצות הברית, ברכבת האווירית בשנת 73" כך המ"מ, בפתיחת הסדנא בשעות הצהרים. כך נראה הרובה, אלו שימושיו, זהו הקליע על סוגיו וכך וכך עושים בהם. הרובה עובר על ידנו ויש כבר תחושה של משהו באמת צבאי. מחר נקלוט נשק אישי והיינו לחיילים של ממש.

בערבו של יום, נכון לנו טקס ממשי, טקס פתיחת טירונות. חזרות נערכו לפני הטקס, שמאל ימין שמאל. הסמל קצר רוח במקצת, זו הופעה פלוגתית והוא נתון למבחן תחרותי סמוי, בינו לבין הסמל של המחלקה המקבילה, לעיני המ"פ. הוא גוער בנו קלות: "לא יהיו לכם הרבה טקסים שלכם בצבא. זה עכשיו וההשבעה בסיום הטירונות. יש טקס בסיום קצונה, לא הרבה מכאן יגיעו לשם". שקלתי אם להיפגע, החלטתי לוותר, לא על הקצונה, רק על הפגיעה.

                                                                                ********

לאחר תום השירות הסדיר, שכל ארכו היה 44 יום, שלב ב מקוצרר בהתחשב במצב המשפחתי ובגיל, נרשמתי לקורס רבנים צבאיים במילואים, שהוא קורס קצונה. בלבי כבר ניצחתי את הסמל. הקורס התחיל ביום א בשבוע. ביום שישי אחר הצהריים, יום וחצי לפני הקורס, אני מקבל טלפון מאיש הרבנות הצבאית, שלא אבוא לקורס ביום ראשון בבוקר, מפני שיצאה החלטה מלפני מפקד בה"ד 1 - בית הספר לקצינים של צה"ל - שמי שלא עשה שירות צבאי משמעותי ובנוסף לא הספיק לעשות מכסה מסוימת של ימי מילואים אחרי תום שירותו, לא יוכל להיות מוסמך כקצין. עשרה צוערים נפגעו מההחלטה והרבנות באה במבוכה גדולה. התקשורת, בעיקר הערוצים החרדיים, עשו מטעמים מהעניין וגוללו את האשמה על הרב הראשי לצה"ל, הרב אביחי רונצקי, שחתר בשנים האחרונות לעיצוב מערכת הרבנות הצבאית כיותר צבאית ממה שהיתה לפני שנכנס לתפקידו. במסגרת הרפורמה, כך נטען, הוא העביר את קורס רב"צים מצריפין לבה"ד 1, או למצער נכנע לדרישת הצבא בעניין זה. כעת הרבנות משלמת את המחיר בכך שמי ששרתו זמן קצר יותר, משום שלמדו שנים רבות יותר בישיבה, לא יוכלו לשמש כרבנים צבאיים, מה שיוריד את הרמה התורנית של המערכת.

הרב רונצקי אמנם הרגיש שלא בנוח כלפינו, בעלי משפחות ועבודה שהתארגנו לקראת הקורס הכולל כמובן שהיה ארוכה מחוץ לבית וכעת ברגע האחרון הם מקבלים ביטול. אך ברמה העקרונית הוא לא התווכח עם ההגיון שבדרישת מפקד בה"ד 1, שגם קצינים המשמשים כרבנים צריכים להיות ספוגים ומעורים יותר בהויה הצבאית. אני עצמי טענתי היתה רק על העיתוי. לו היה נקבע קריטריון כזה מראש, מה לי כי אלין. אלא שחצי שנה התגלגלנו במיונים ומבחנים שונים וארבעים שעות לפני הקורס מצאו את הזמן לבטל את השתתפותנו?

מצד שני, ברמה האישית היה לי קשה להצטער. שלושה ימים קודם לכן הכנסתי את בני בן שמונת הימים בבריתו של אברהם אבינו. יציאה לקורס כשבבית יולדת שבוע וחצי אחרי לידה עם שבעה ילדים, אינה צעד מתבקש. מצדי התלבטתי מאוד על המהלך, אלא שאשתי היקרה עודדתני ולא הסכימה שאבטל את הקורס. כעת כשזה בא מהמערכת, דבר ראשון רווח לי. אחרי זה כבר נראה.

כפי שצפיתי, מעז יצא מתוק. כמו כל המסלול הצבאי שלי עד היום, שנראה כאילו נתפר מששת ימי בראשית בהשגחה פרטית ובתזמון מלא עבורי, עד הפרטים הקטנים ביותר. אחרי פגישה עם הרבצ"ר, נקבע שנשתתף בחציו השני של הקורס, שהוא ההשלמה החילית של הרבנות ובסופו נקבל דרגות יצוג מקבילות לדרגות שיקבלו יתר הצוערים ולא נקבל סיכת מ"מ, המעידה שאנו בוגרי בה"ד 1. לא הפסד גדול ואפילו אולי רווח קטן בשלב ראשון. אולי קצת דומה למה שהיו הרבנים בוגרי הקורס בצריפין עד לפני שלוש שנים.

בסופו של עניין הוכח גם, שלא היתה אפליה לרעה של מי ששירתו פחות, מעבר להבחנה העניינית בין מי שמסוגל למלא תפקיד במסגרת צבאית לבין מי שלא. מתוך כשבעים וחמישה צוערים שסיימו את הקורס, שיעודו הישיר הוא להכשיר רבני גדודים במילואים, נבחרו שלושה עשר רבנים להשתלם לקראת אפשרות של כניסה לתפקיד רב בקבע. אני ועוד אחד מאותם 'דחויי בה"ד 1' נבחרנו לאותה השתלמות, למרות שלא כמועמדים מיידיים אלא ככוח עתודה לאפשרות שיתפנו תפקידים במהלך השנה. 

בטקס חשיפת הדרגות בבה"ד 1 לא הורשנו להשתתף. תחת זאת נערך לנו טקס חלופי יום אחד קודם לכן בבסיס הרבנות במחנה צריפין. שמאל ימין שמאל לא היה שם. בסוף הסמל ניצח. אני צריך לפגוש אותו ולספר לו.