מטבע עתיק עם שם עברי, רישומים של אלזה לסקר שילר וציור מימיה האחרונים של רפובליקת ויימאר. הסכם חדש בין בית אבי חי לקרן מורשת התרבות הפרוסית (SPK) פותח צוהר לסיפור היהודי בגרמניה דרך החפצים שנשארו מאחור
בצדו הקדמי של מטבע בווארי, שמעולם לא הוצג לציבור, מופיע דיוקנו של הבישוף, המסמל את סמכותו הדתית והחילונית. אבל בצדו האחורי, לצד שלושה מגדלים המייצגים את העיר, מופיע שֵם הכתוב באותיות עבריות: יחיאל. איך הגיע שם עברי למטבע גרמני? כבר מראשית ימי הביניים התקיימו קשרים כלכליים בין הקהילות היהודיות והנוצריות, ובמסגרתם שימשו יהודים אחדים כמומחים לענייני כספים או כאחראים על טביעת מטבעות עבור שליטים נוצרים. המטבע הקטן הזה פותח צוהר לסיפור רחב יותר: הוא מערער על הסטריאוטיפ שלפיו יהודים היו רק מלווים בריבית, ובו בזמן חושף כיצד הופעתם של שמות וסמלים יהודיים על מטבעות גרמניים שיקפה את התפיסה התאולוגית הנוצרית שראתה ביהודים עדים לאמיתותה של הברית החדשה.

כ־700 שנה לאחר מכן, המרחב הגרמני והמרחב היהודי נפגשים שוב בציורים צבעוניים, משונים ומהפנטים של המשוררת והאמנית היהודייה אלזה לסקר־שילר, שעיצבה את זהותה מתוך תחושת הזרות והגלות. על רקע ברלין של ראשית המאה ה־20, שבה חיו זה לצד זה יהודים מתבוללים ומהגרים ממזרח אירופה, היא בחרה שלא להשתייך לאף אחד מן העולמות, אלא ליצור לעצמה זהות שלישית – המשלבת דימויים מזרחיים, יהודיים ואנדרוגיניים. היא הפכה סממנים אנטישמיים של לעג לסמלי אצולה ויצירה, והציגה את הזהות כמעשה של דמיון ובחירה ולא של ירושה. לאחר מלחמת העולם הראשונה איבדה את בנה וחוותה את קריסת העולם הבוהמייני של ברלין, ונאלצה להימלט מגרמניה עם עליית הנאצים. בירושלים, שעליה חלמה בשירתה, מצאה בדידות וניכור, ובשנותיה האחרונות חיה בין גולים גרמנים עד למותה בשנת 1945. לסקר־שילר מוצגת כדמות החיה במרחב ה"בין לבין", מסרבת להגדרות חד־משמעיות והופכת את הזהות עצמה ליצירת אמנות.
באותה התקופה, בשנת 1930, ציירה לוטה לזרשטיין, שהייתה אחת הכישרונות המבטיחים של דור האמנים הצעיר בברלין, אך הקריירה שלה נגדעה עם עליית הנאצים לשלטון, וב־1937 נאלצה להימלט לשוודיה בשל מוצאה היהודי. בציור "ערב מעל פוטסדאם" מצוירים חמישה מחבריה ישובים סביב שולחן על גג המשקיף על העיר. לכאורה, לא קורה בציור כמעט דבר: הארוחה כמעט הסתיימה, האנשים יושבים יחד וכל אחד מהם שקוע בעצמו. אך העננים הכהים, שעת הערב והכלב השרוע מתחת לשולחן, לצד הקומפוזיציה, המהדהדת את "הסעודה האחרונה" של לאונרדו דה וינצ'י, מעניקים למעמד ממד סמלי של בגידה, אובדן ועתיד מאיים. בדיעבד נתפס הציור כנבואה חזותית לעליית הנאציזם: לא תיאור ישיר של אירוע פוליטי, אלא המחשה רגישה של מצב נפשי קולקטיבי, שבו דור שלם חש כי העולם הליברלי והתרבותי של רפובליקת ויימאר עומד לשקוע עם רדת הלילה.
שלושת הפריטים האלה נמצאים היום באוספים השונים של המוזיאונים הממלכתיים של ברלין. הגישה אליהם לצורך צילומי העונה הגרמנית החדשה של הסדרה "לתת לחפצים לדבר" התאפשרה במסגרת הסכם שיתוף פעולה חדש ורב־שנתי בין בית אבי חי ובין קרן מורשת התרבות הפרוסית SPK, שהיא אחד מגופי התרבות הגדולים והחשובים בגרמניה ובעולם. תחתיה פועלים כיום עשרות מוסדות תרבות – מוזיאונים, ספריות, ארכיונים ומכוני מחקר – ובהם המוזיאונים הממלכתיים של ברלין (Staatliche Museen zu Berlin), הספרייה הממלכתית של ברלין, ארכיונים ומכוני מחקר מרכזיים, וכן המוזיאונים השוכנים ב"אי המוזיאונים" בברלין, שהוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו. האוספים שלהם נפרשים מארכאולוגיה ואתנולוגיה ועד לאמנות, ספרות ומוזיקה, ומתעדים אלפי שנים של תרבות אנושית.
קשה להתעלם גם מן העיתוי. בתקופה שבה מוסדות תרבות ישראליים ויהודיים נתקלים בקמפיינים של חרם, באנטישמיות ובלחץ לצמצום שיתופי פעולה בין־לאומיים, ההסכם מבקש דווקא להעמיק שותפות תרבותית ארוכת טווח.
"דווקא בתקופה הזאת, ההסכם שעליו חתמנו מעביר מסר חשוב במיוחד", אומר מנכ"ל בית אבי חי, ד"ר דוד רוזנסון. "הוא משקף מחויבות משותפת למחקר, לחילופי תרבות ולאמונה כי להיסטוריה ולתרבות היהודית יש מקום טבעי במוזיאונים המובילים בעולם ובשיח התרבותי הגלובלי. יחד עם ה-SPK, נביא חפצים יוצאי דופן ואת הסיפורים היהודיים והאוניברסליים שהם נושאים עמם לקהלים בכל רחבי העולם". העונה הגרמנית של "לתת לחפצים לדבר", מצטרפת לשיתופי פעולה קודמים של בית אבי חי עם מוסדות ובהם המטרופוליטן ומוזיאון MoMA בניו יורק, ספריית ומוזיאון מורגן, המוזיאון היהודי של ניו יורק, בית המדרש לרבנים באמריקה, ההרמיטאז', מוזיאון פושקין, מוזיאון ישראל ומוזיאון תל אביב לאמנות.

הסדרה המצולמת תהיה השלב הראשון בשיתוף הפעולה הרב־שנתי עם SPK. במסגרת ההסכם יעבדו צוותי בית אבי חי עם אוצרים, חוקרים ומומחי תוכן מן המוסדות השונים; יקבלו גישה לפריטים היסטוריים נבחרים; ויפתחו יחד סרטים, מאמרים ותכנים דיגיטליים בעברית, באנגלית, בגרמנית וברוסית, שיופצו גם במסגרות חינוכיות ומוזיאליות.
בזמן שהעבודה בברלין מתחילה, העונה האמריקאית של הסדרה, בהנחיית הסופר והעיתונאי מתי פרידמן, נמצאת בשלבי עריכה מתקדמים, והפרקים הראשונים שלה צפויים לעלות בסתיו הקרוב. בזכות שיתופי הפעולה האלה, אנחנו בבית אבי חי מנסים לחבר בקווים חוצי יבשות את הסיפור היהודי, דווקא דרך הפרטים הקטנים ביותר של האמנות והתרבות, שהתפזרו על פני הגלובוס כולו.
תמונה ראשית: מתוך הסדרה "לתת לחפצים לדבר"
עוד בבית אבי חי