על המילה

זה קרה לפני כעשור. נכחתי בטקס ברית מילה, ולפתע חשתי ניכור ורתיעה. ההימצאות בלב ציבור שקורא בקול גדול את ההצהרה "אֲדֹנָי מֶלֶךְ אֲדֹנָי מָלָךְ אֲדֹנָי יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד"; ההובלה של תינוק בן שמונה ימים אל סכין החיתוך; הצרחות של החמוד הקטנטן הזה, שהורם לאוויר לקול תשואות הקהל; כל אלו יצרו בי תחושות מורכבות. לחשתי באוזנה של חברתי, תהלה פרידמן, שעמדה לצידי, שכיום יותר ויותר אנשים מתלבטים אם בכלל לבצע ברית מילה בבניהם.

תהלה הופתעה וניכר שנעצבה אל ליבה. לאחר מכן היא כתבה על זה פוסט יפה בפייסבוק שלה, ובו היא שיתפה שהיא מכירה היטב את הקושי הרגשי שכרוך בברית ואף חשה אותו כְּאֵם על בשרה מספר פעמים, אך בשעת ברית המילה לבנה היא חשה שהיא "מעניקה לו את המתנה האולטימטיבית. את הזהות הקודמת לבחירה. את השייכות למשהו גדול ממנו. את העוגן בעולם. להיות יהודי. להיות חלק מסיפור גדול שהיה לפניו ויהיה אחריו ושיכול לתת משמעות לחייו אם יבחר בכך. ברית חתומה בבשר".

הציווי על המילה מופיע בפתח הפרשה שלנו: "וַיְדַבֵּר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֺתָהּ תִּטְמָא. וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ". (ויקרא יב, א-ג). זו כמובן לא הפעם הראשונה שציווי זה מופיע בתורה. בספר בראשית כורת אלוהים ברית עם אברהם בן התשעים ותשע, מבטיח לו שהוא יהיה "אב המון גויים" ואומר לו: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר. וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עׇרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם. וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כׇּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם"; ואם לא די בכך אז הוא מוסיף: "וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם לִבְרִית עוֹלָם. וְעָרֵל זָכָר אֲשֶׁר לֹא יִמּוֹל אֶת בְּשַׂר עׇרְלָתוֹ וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ, אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". (בראשית יז, ט-יג)

המילה היא אחד הטקסים העוצמתיים ביותר ביהדות. לפי הערכות שונות כ-90 עד 97 אחוזים מהזוגות היהודים בישראל בוחרים למול את בניהם. יחד עם זאת, בעשורים האחרונים נוסדו כמה ארגונים שפועלים נגד ביצוע מילה בתינוקות, ואף נכתבה על כך שורה של מאמרים וספרים.

חמישה טיעונים מרכזיים מצאתי בספרות נגד קיום ברית המילה. הראשון והראשי לקוח משדה זכויות האדם. לתינוק יש זכות על שלמות גופו. על־פי האוחזים בטיעון זה, הטלת מום בתינוק בן שמונה ימים היא בניסוח עדין פגיעה בזכות יסוד, ובניסוח פחות עדין - מעשה ברברי.

הטיעון השני הוא מהשדה התרבותי. טקס הברית מייצר יחס שונה לבנים ולבנות מרגע לידתם ומתעדף תרבותית את הבנים.

שלושת הטיעונים הבאים קשורים בשדה הרפואה. ראשית מדובר בניתוח לא הכרחי. האתיקה הבסיסית של מקצוע הרפואה מאפשרת ניתוחים כאלה רק במקרים מסוימים, ודאי שלא בתינוקות. נוסף, מדובר בהליך פיזי הגורם כאב רב לתינוק בן שמונה ימים. זה אכזרי. ולבסוף, העורלה מגינה על העטרה, מסייעת לשמור על הלחות הטבעית שלה ומכילה ריכוז גבוה של קצות עצבים תחושתיים. לפי חלק מן הספרות הרפואית, הסרתה עלולה להפחית רגישות מינית או לשנות לרעה את חוויית המין בעתיד.

ישנם כמובן גם טיעונים רפואיים, תרבותיים ודתיים שתומכים בביצוע מילה. ישנם מחקרים שמצאו שתינוקות שנימולו סובלים פחות מדלקות בדרכי השתן בשנה הראשונה לחייהם, וכי השכיחות לפתח סרטן באיבר המין קטנה עד פי חמישה אצל גברים שנימולו. בקרב הנימולים גם נרשמים שיעורים נמוכים יותר של מחלות מין נרכשות.

אך דומה שהשיקול המרכזי שמניע יהודים בישראל לבצע ברית, הוא השיקול התרבותי והדתי. כפי שכתבה תהלה, המילה היא מעשה סמלי שהופך את הילד רגע אחרי לידתו לחלק ממשהו; הוא לא בא מהים; למרות שהוא אך נולד, יש לו היסטוריה וזהות; הוא חלק מסיפור. זה עיקר העניין.

אז עם איזה מטיעוני הנגד והבעד אתם מזדהים? ואולי השאלה היא לא האם לבצע ברית אלא כיצד? אנחנו בחרנו למול את בנינו, ועשינו זאת אצל רופא שהוא גם מוהל, ולאחר ביצוע אלחוש של האזור שמפחית משמעותית את הכאב. בעקבות הציווי בפרשת השבוע ראיתי לנכון להציף את הדיון בנושא; יותר מזה כמובן לא נוכל לעשות כאן.
מבוסס על פרק 435 – פרשת תזריע מצורע: ברית מילה בהסכת היומי מקור להשראה>>

תמונה ראשית - סעודת מצווה - ברית מילה \ Columbia University Library ויקיפדיה