הדרך

                                                                                ענבי כנען, צייר: ג'יימס טיסו (ויקיפדיה)

המקום: אי־שם בנגב המדבריות של צין

שלושה עשר גברים הולכים בחושך בחמסין

בשיירה, בלי מטרה ברורה

כמעט בלי נשק ובלי מים

 

כלום לא קורה וכעבור זמן מה

קולו של י' שובר את הדממה

מ' מתנהג כאילו לא שמע, ורק מאט קמעה

לבינתיים

 

שלושים ימים ושלושים לילות

מטרטרים אותנו סתם,

אומר ובקולו –

שנים של עבודות קטנות מטעם ולמען

 

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה לכנען.

 

(מתוך: "כנען". מילים ולחן: שלומי שבן) המילים המלאות בתחתית הכתבה.

 

פרשת שלח. משה, במצוות האל, שולח 12 מרגלים לתור את ארץ כנען לפני הכניסה אליה והכיבוש שלה. הוא מצווה אותם לבחון את טיבה של הארץ: "וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ מַה-הִוא [...] הֲטוֹבָה הִוא אִם-רָעָה [...] הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן" (במדבר י"ג, י"ח-כ).

הסיפור ידוע ומוכר: המרגלים תרים את הארץ ושבים עם בשורות רעות: "וַיֹּצִיאוּ דִּבַּת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תָּרוּ אֹתָהּ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא". שני מרגלים אינם משתתפים בקטרוג על הארץ - יהושע בן נון וכלב בן יפונה - ושניהם מבטיחים לעם "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי-יָכוֹל נוּכַל לָהּ". אך העם אינו מקשיב להם, והעונש הנורא על חטא הבכיה הזה הוא הנדודים במדבר לאורך 40 שנים, שבמהלכן מת כמעט כל דור יוצאי מצרים.

לא בכל יום נכתב בישראל שיר שהופך בזמן אמת ליצירה ישראלית קלאסית חשובה. בעיניי, ובעיני רבים אחרים, "כנען" של שבן, שאותו הוא מבצע עם שולי רנד ועם רביד פלוטניק, הוא שיר כזה. השיר הזה יוצר כמה רובדי מציאות שמאזכרים זה את זה ויוצרים עומק של הקשרים.

כבר בתחילת השיר מתוארים 13 גברים בדרכם לכנען, ואנו מבינים את התמונה הכללית של השיר: מסעם של המרגלים לארץ. 13 הגברים תרים את כנען "בנגב המדבריות של צין". ברור, כמו שיגיד אחר כך המפקד מ', שכנען המדוברת היא כנען מטאפורית, ומכך ניתן להבין שהשיר עוסק בניסיון להגיע אל ישראל הטובה, הנכונה, המדויקת; אל ההגשמה של חזון אוטופי של כנען.

זהות המרגלים כאן מטאפורית גם היא. במסעם של המרגלים צעדו 12 נציגי השבטים לבדם, ואילו כאן מצטרף למסע המפקד מ'. שלוש הדמויות הדוברות בשיר הן מ', כ' ו-י', או במילים אחרות: משה, כלב בן יפונה ויהושע בן נון. הבנת זהותם המטאפורית של הדוברים משמעותית להבנת השיר ויחסי הכוחות בין הדוברים בו. בעצם, מדובר כאן בשיר על חילופי שלטון.

י' ו-כ', יהושע וכלב, צועדים אחרי המנהיג בדרך לכנען, אלא שהדרך מתארכת, וכבר לא ברור מהי מטרת הצעידה; נדמה שמסע הריגול בארץ והנדודים חסרי הטעם שאחרי החטא משמשים כאן בערבוביה. לעומת כלב ויהושע המקראיים, שהיו חדורי מטרה ורצון לכבוש את כנען, נראה שי' ו-כ' חשים חסרי מטרה וכיוון, והם מתחילים להתעייף מהמצב הזה. י', הרי הוא יהושע, הוא מי שיחליף בהמשך את משה ויכניס את העם לארץ. לעומת משה - הנביא שמדבר עם האל ושרוב הנהגתו, שמתבססת על חזון ועל רוח, היא ניסית - יהושע הוא המנהיג הפרקטי, איש המלחמה והטקטיקה. כאן נדמה שההנהגה הצומחת עייפה ממנהיגי העבר מלאי החזון וחסרי המעשיוּת ומנסה לנשל אותם מתפקידם.

אם תשימו לב, י' הוא מי שמערער על סמכותו של מ' ומבשר לו שזמנו אוזל: "מובטחת למי? אומר לו י' / הרי כולם יודעים שבפיקוד / הם מחזיקים עליך תיק, וזה עניין אבוד / הצמרת לא שוכחת". כ', לעומת זאת, מתואר כאיש הכוח והאיומים שמרוויח דברים אחרים מחילופי השלטון: "י' מסיים וכבר מופיע כ' / ועל פניו חיוך לא חף מתענוג, של כוח / מתקרב לכוח // כל מה שי' בסך הכול אומר / מנהיג גדול צריך לדעת לוותר / לסגת כדי להיזכר בתור מה שכל חייו / ירצה לשכוח". כך, י' מנסה לזרז את הקץ ולהיכנס לתפקיד, וכ' יחד איתו, מבהיר למ' שכדאי לו לעזוב בכבוד לפני שכל השחיתויות שלו יתגלו ויעזיבו אותו בחרפה.

אלא שמ' אינו סתם מפקד; הוא מייצג את משה, המנהיג הראשון, הטוטלי, החזק, שמוביל את העם בדרך לכנען אך נקבר בהר נבו בלי יכולת להגיע אליה. יש לי חבר שטוען שלאורך ספרי המקרא משה לומד לדבר, עד שהוא מגיע לשיא הוורבליות שלו בספר דברים. כאן, נדמה, הספיק המנהיג כבר לצבור ביטחון והפסיק לגמגם: "יפה מאוד, עונה לו מ' / לא בלי לרעוד / אבל בלי לגמגם / אם יש עוד משהו על לבך / דבר עכשיו, דבר איתי / שאל בני ונען". שימו לב לטונים השונים: מ' מחזיק בכוח, אבל הוא גם מחזיק בתפקיד אבהי; הוא מנהיג שרואה את עצמו כאב הפרויקט המופרע שהוא ההגעה לכנען. ואולם, פקודיו מודיעים לו שאין לו סיכוי ושהצמרת (האל, ההחלטות השרירותיות) לא שוכחת לו: "הם לא ייתנו לך להיכנס לארץ כנען / שמתחת".

ואז קורה דבר מדהים. מתברר שלא זאת בלבד שמ' הוא לא־פרגמטי ולא־כוחני כמו הבאים אחריו; אלא שהוא איש שכל כולו חזון עד כדי אידיאליזציה. מבחינתו, המסע הוא דרך חיים. הוא אומר על עצמו: "אני רק יהודי נודד". הוא בכלל מהדור הזה שלא מכיר באמת באפשרות להתיישב; באפשרות לראות בכנען מקום יומיומי ואפרורי שצריך לחיות בו. מבחינתו, "אין שום כנען, כנען היא בלב". משה, שמייצג את הכמיהה האינסופית אל הארץ המובטחת שאליה לעולם לא ייכנס, הופך בשיר של שבן מדמות טרגית לדמות גלותית רוחנית, שהפכה את כנען לרעיון, ואת הכמיהה הלא-ממומשת לכנען - למטרה: "נולדתי כדי להיפרד / מקדמת דנא ועד לשנה הבאה בירושלים".

שבן מציג פה את שתי תפיסות העולם שעומדות בבסיס הציונות משחר ימיה: הגישה האידיאליסטית והרוחנית לעומת התפיסה הפרגמטית והנורמלית. הוא מעמיד את שני הכוחות הללו זה מול זה בתוך סצנה ספק צבאית־ספק ממשלית־ספק רוחנית. הדמויות המקראיות נהיות לארכיטיפים שונים של הנהגה, וכולן נודדות יחד בדרך העצובה, העקובה והארוכה כל כך לכנען.

 

השיר המלא:

כנען

 

המקום: אי־שם בנגב המדבריות של צין

שלושה עשר גברים הולכים בחושך בחמסין

בשיירה, בלי מטרה ברורה

כמעט בלי נשק ובלי מים

 

כלום לא קורה וכעבור זמן מה

קולו של י' שובר את הדממה

מ' מתנהג כאילו לא שמע, ורק מאט קמעה

לבינתיים

 

שלושים ימים ושלושים לילות

מטרטרים אותנו סתם,

אומר ובקולו –

שנים של עבודות קטנות מטעם ולמען

 

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה לכנען.

 

שלושים ימים ושלושים לילות

מן ההרים אל תוך הוואדיות

נפשי צמאה, לא להתגלויות,

אלא ליין

 

דבר עכשיו עם הפיקוד

ואם אתה פוחד תגיד להם שי' אומר

שלא אכפת לו אם רזה הארץ או שמנה

אם יש בה עץ, או אם אין

 

יפה מאוד, עונה לו מ'

לא בלי לרעוד

אבל בלי לגמגם

אם יש עוד משהו על לבך

דבר עכשיו, דבר איתי

שאל בני ונען

 

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה לכנען

 

כאילו לא הרגיש מספיק מותקף

י' מסיים וכבר מופיע כ'

ועל פניו חיוך לא חף מתענוג, של כוח

מתקרב לכוח

 

כל מה שי' בסך הכול אומר

מנהיג גדול צריך לדעת לוותר

לסגת כדי להיזכר בתור מה שכל חייו

ירצה לשכוח

 

מ', בלי תנועה, אומר לו שמע

פניי אמנם לא לשלום, אבל לא למלחמה

ואם אינכם נותנים דבר

הנה דבר מה אשר אולי תוכלו לקחת

 

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה

זאת דרך ארוכה לארץ המובטחת

 

מובטחת למי? אומר לו י'

הרי כולם יודעים שבפיקוד

הם מחזיקים עליך תיק, וזה עניין אבוד

הצמרת לא שוכחת

 

אתה עיוור אם עוד אינך תופס

גם אם נעפיל להר באורח נס

הם לא ייתנו לך להיכנס לארץ כנען

שמתחת

 

מ' כמו מתוך חלום לפתע מתקרב

אבל אין שום כנען, כנען היא בלב

אם ניכנס, לא ניכנס זה היינו הך

והך בסלע פעמיים

 

אני רק יהודי נודד

נולדתי כדי להיפרד

מקדמת דנא ועד לשנה הבאה בירושלים.

 

זאת דרך ארוכה

זאת דרך עקובה

זאת דרך עצובה

זאת דרך ארוכה לכנען.

 

פרשת

Model.Data.ShopItem : 0 6