"אבי אבי, רכב ישראל ופרשיו".
"אור נר התורה".
"עורה למה תישן".
הסתלקותו של הרב עובדיה יוסף (עתיד הופך לעבר) הותירה יתמות גדולה.
עוד יבואו תלמידי חכמים ויפארו, עוד יבואו אנשי היסטוריה וחוקרים ויסבירו. אפילו על פניהם של המלעיגים קפא החיוך העוקצני והיה לעווית; גם הם בכלל היתומים.
ואנחנו לא נדע מה נעשה כי אליך עניינו.
התקופה של הרב היא עת קיבוץ גלויות שאחז ביהודי ארצות האסלאם, והוא היחיד שמצא את התדר של המפגש ליהודים מארצות ערב, עם הקמת המדינה. ותדר זה הוא בתורה.
ומעבר לכל ההסתייגויות וההכרזות, הוא קבע את המרחב שבו מתרחש הדיון. בעברית היפה שלנו לפועל לחלוק יש שתי משמעויות: לחלוק את הטוב (to share) וגם להתווכח – ויכוח נוקב ככל האפשר.
עולם שלם גווע עם הרב. איש התורה והתרבות הערבית, הישראלי הראשון לציון, מי שניהל את הדיאלוג עם עולם התורה האשכנזי, אוהד הפיוט והזמר הערבי. והעברית: "תתפללו שארגיש טוב / תפילת רבים/ אל כביר/ לא ימאס". והמבטא, אוי ואבוי. " ומעבר לכל ההסתייגויות וההכרזות, הוא קבע את המרחב שבו מתרחש הדיון. בעברית היפה שלנו לפועל לחלוק יש שתי משמעויות: לחלוק את הטוב (to share) וגם להתווכח – ויכוח נוקב ככל האפשר "
עלתה בלבי מחשבה שהקינה לכבוד קבלתו לארץ החיים נכתבה כבר לפני מאות שנים. רבי יוסף קארו מר"ן, אהובו הגדול, ישיר אותה לכבודו. "שר הממונה שער גינת אגוז פתחנא. לקראת ידידי מהרה חבר וגם תנא, שונה הלכות ומשנה". כך ביקש רבי שלום שבזי מן השר הממונה על שערי גן עדן שיזדרז לקבל את החברותא שלו.
הֶיֵה מליץ יושר עלינו בשעות קשות אלה. השחיתות, גסות הרוח, עורלת הלב, החמדנות מצד אחד והאיומים הקשים מצד שני – ואנחנו לא נדע מה נעשה.
