שקט, משדכים

יוסי עין-דור כבר עשה את המעשה הטוב שלו השנה; זה שעשוי להקנות לו מקום בגן עדן. ואתם?

אומרים שקיימת אינטואיציה נשית. אני טוען שאינטואיציה יכולה להיות גם נחלתם של הגברים וגם נחלתם שלהנשים, אבל נוטים לייחס אותה לנשים משום שהנורמה מייחסת להן רגישות גבוהה יותר מאשר אצל גברים. אני כמובן חולק על הקביעה האחרונה כשם שאני חולק על הקביעה שרק לנשים, להבדיל מגברים, ישנה היכולות לעשות כמה דברים בו זמנית. הכול עניין של מענה לצורך. מכיוון שבעבר רוב המטלות היו על כתפי הנשים, הן נאלצו לעשות כמה דברים בו זמנית, ולכן פיתחו את התכונה הזאת. מכיוון שהיום הנטל מתחלק אחרת בין נשים וגברים, הרי שגם גברים בורכו בתכונה הזאת של יכולת לעשות לפחות שני דברים יחד. כל מה שאני אומר אינו עובדה מדעית כי אם מסקנה אישית שלי כמובן. אנחנו הגברים לא עם כזה מוגבל כפי שנוטים לחשוב עלינו.

 
בתפקיד קופידון: כתבנו (צילום: ת'ינקסטוק)

אם נחזור לעניין האינטואיציה, הרי שבלי התכונה הבסיסית הזו של רגישות לאנשים, לסביבה, למתרחש ולזרמים התת קרקעיים - אין אינטואיציה. יש אנשים שהם פשוט קהי חושים - נשים וגברים כאחד - ולכאלה ודאי שלא יכולה להיות אינטואיציה בריאה.

 

אני חושב, במלוא הצניעות והענווה, שאני נמנה עם אלה שבורכו במנת אינטואיציה גדושה. אני מחשיב את עצמי כמי שמאוד רגיש להתרחשויות ולסביבה, ובעיקר למה שקורה אצל האנשים פנימה. זאת ועוד, אני גם מסוגל לעשות כמה דברים בעת ובעונה אחת. על פי הניתוח הזה שלי את עצמי, הרי שיש בי לא מעט תכונות "נשיות", ואני חי עם זה בשלום.

 

גם אחד המקצועות הוותיקים בהיסטוריה היהודית, השידוך, נחשב בעבר לנחלתן הכמעט בלעדית של הנשים, אם כי גם הרבה מאוד גברים עסקו במקצוע הזה, שאם לא היה כרוך תשלום בצדו, היה נחשב כמעשה צדקה ומצווה. אבל ממצוות, כידוע, קשה לשלם במכולת, יגידו לכם גם האברכים שתורתם אמנותם.

 

ובכן, כדי לעשות שידוך טוב בין שני בני אדם, כשלא מדובר על מפגש אינטרסים כלכליים/חברתיים/מעמדיים, צריך להרגיש אותם ולהבין לאן נושבת הרוח.

 

סיפור המעשה

 

מעשה שהיה כך היה: שישי בערב, השעה עשר וחצי. זוגתי אורית, אלונה בתנו ואנוכי יושבים עם בחורה שנכנה אותה ה' לארוחת ערב בקופנגן אשר בתאילנד הרחוקה. ה' היא עלמת חמודות נאת מראה בשנות ה-20 לחייה,חיננית, חכמה ואשת שיחה נעימה. בחורה שאפתנית ואינטליגנטית שהכרנו יום קודם לכן. נוצרה בינינו שיחה קולחת ומעניינת על מגוון רחב של נושאים, שעד מהרה הגיעו גם לענייני זוגיות. אנחנו הרי ישראלים, ואיננו ממש מקפידים בענייני נימוסים והליכות, כנהוג במדינות הקור. ביושר ובלי משחקי אגו, סיפרה ה' כי היא לבד, בלי בן זוג.

 

משם המשיכה השיחה להרבה נושאים אחרים. בעודה משחקת ומחליפה רשמים עם אלונה בת הארבע, הבזיק בי הרעיון. סליחה, אמרתי לה, אבל הייתי רוצה לשאול אותך משהו קצת אישי. אפשר? ה' הסכימה ואני שלפתי: היית רוצה להכיר מישהו? נבוכה קצת, אולי אפילו סמוקה, היא השיבה בחיוב, אבל הציבה כמובן תנאי פתיחה: בתנאי שזה ובתנאי שזה וכן הלאה. " בעודה משחקת ומחליפה רשמים עם אלונה בת הארבע, הבזיק בי הרעיון. סליחה, אמרתי לה, אבל הייתי רוצה לשאול אותך משהו קצת אישי. אפשר? ה' הסכימה, ואני שלפתי: היית רוצה להכיר מישהו? "

 

תראי, אמרתי לה, אני לא יודע אם הוא עומד בכל התנאים האלה, אבל אני כן יודע שהאינטואיציה שלי אומרת שזה יכול ללכת טוב ביניכם, שתהיה כימיה. עכשיו תחליטי לבד.

אני בטוח שהיא שמעה את זה כבר בעבר, כמו שכל אחד ואחת מאיתנו שמע את זה מתישהו בעברו, פגש והתאכזב. אין לי מושג מה עלה בי באותו הרגע ואיך נזכרתי במיועד, אבל עובדה שזה עלה. מדובר בא', בחור שהיה סטודנט שלי, וכבר שנים לא ראיתי אותו. אני לא יודע למה נזכרתי בו, אבל פתאום זה היה לי ברור שהשניים חייבים להיפגש, שמשהו טוב יקרה ביניהם.

 

בתוך דקות יצרתי איתו קשר באמצעות הפייסבוק. מובן שהפתעתי אותו בעצם הפנייה ובעיקר במהותה. אלא שא' הוא גבר שבגברים, בלי פוזות ובלי משחקים מטומטמים, ותשובתו היתה חיובית. ולא רק זאת, אלא שההצעה שלי הגיעה אליו בדיוק ביום הולדתו.


איזה ענק אני, חשבתי לעצמי, איך ידעתי לקלוע בול. עוד לא קרה כלום, אבל לפחות הצלחתי לשמח בחור ביום הולדתו ובחורה שמטיילת לבדה במזרח.

 

את המצווה שלי כבר עשיתי. כן חודש אלול, לא חודש אלול, להיות בני אדם זה אל זה, להרגיש את האחר, להיות קשוב לצרכים ולרחשי הלב – את אלה צריך לעשות כל השנה.

בכלל, מתברר שמקצוע השדכן/נית לא פס לו מן העולם גם בפרוס השנה החדשה. היום רק האמצעים השתנו: אתרי הכרויות, ספיד-דייט, חוגי פו"פ וטיולים מיוחדים בשמות ידידותיים ועוד אינספור שמות לאותו מעשה בראשית. אך האמצעי הישן, הבסיסי ביותר, האנושי כל כך, הוא גם זה שעובד הכי טוב - בני אדם פוגשים בני אדם פנים אל פנים.

עוד בבית אבי חי